משנה שבת ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ה · משנה ד | >>
אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו, ולא בזוג, אף על פי שהוא פקוק, ולא בסולם שבצווארו, ולא ברצועה שברגלו.
ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהן.
ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן.
ואין הרחלים יוצאות חנונות.
ואין העגל יוצא בגימון.
ולא פרה בעור הקופד, ולא ברצועה שבין קרניה.
פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה, שלא ברצון חכמים.
משנה מנוקדת
אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְּמַרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ,
- וְלֹא בְּזוּג, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּקוּק,
- וְלֹא בְּסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ,
- וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ.
- וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בִּרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶן.
- וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בָּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן.
- וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת.
- וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְּגִימוֹן,
- וְלֹא פָּרָה בְּעוֹר הַקֻּפָּד,
- וְלֹא בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ.
- פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ,
- שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים:
נוסח הרמב"ם
אין חמור יוצא -
- במרדעת - בזמן שאינה קשורה לו.
- ולא בזוג - אף על פי שהוא פקוק.
- ולא בסולם - שבצווארו,
- ולא ברצועה - שברגלו.
- ואין התרנגולין יוצאין - בחוטין,
- ולא ברצועות - שברגליהן.
- אין הזכרים יוצאין -
- בעגלה - שתחת האליה שלהן.
- ואין הרחלים יוצאות - חנונות.
- ואין העגל יוצא - בגימון.
- ולא פרה - בעור הקופד,
- ולא ברצועה - שבין קרניה.
- פרתו של רבי אלעזר בן עזריה,
- הייתה יוצאה - ברצועה שבין קרניה,
- שלא כרצון חכמים.
- הייתה יוצאה - ברצועה שבין קרניה,
פירוש הרמב"ם
בזמן שאינה קשורה לו - מערב שבת כאשר בארנו קודם זה.
וזוג - פעמון. ותולין אותו בצואר הבהמה כדי שישמע קולה בעת מרוצתה, ואסור להוציאה בזוג שדומה כמי שמוציאה לשחק.
ופקוק - הוא שממלאין הפעמון בצמר או בצמר גפן וכיוצא בו כדי שלא ישמע קולו.
וסולם שבצוארו - פירוש עצים שעושין כמו שתי וערב על צואר, כדי שלא יחזיר ראשו לגבו לחכך חבורתו אם יש שם חבורה, ולא יניחנה להתרפא.
ורצועה שברגלו - עור שקושרין ברגלו כשפרסתו סדוקה עד שתדבק.
ותרנגול - ידוע, והוא שם הזכר, ושם הנקבה תרנגולת, והשם הכללי לכולן תרנגולים.
וחוטין שברגליהם - הוא חוט קשור על הרגל סביב, ולא יתלה ממנו כלל, והוא עשוי לסימן שלא יתערב.
ורצועה - היא הרצועה התלויה מן הרגל.
ומן הכבשים, מין שיש להם אליה גדולה, כמו הכבשים הנמצאים במצרים שיש להם אליות גדולות כבדות כחלק גדול מגופן, ועושין לאותן אליות עגלות כדי שלא יתחככו על הארץ ויפשיטו העור מעליהן.
וחנונות - מגזרת צמח ששמו "יחנון", והוא עשב שמשימין אותו בנחירי הנקבות מן הצאן כדי שישליכו התולעים שהם במוחן, והזכרים אינן צריכין לזה לפי שהם מנגחין זה לזה ונופלים התולעים.
וגימון - מחרישה ושל גמי, ישימו אותו עליה כדי שיכוף אותה ותלמד לחרוש, וחבירו "הלכוף כאגמון ראשו"(ישעיה נח, ה).
ועור הקופד - עור של שרץ מלא קוצים, קושרין אותו על שדי הפרה כדי שלא יינקו אותה הנחשים כשתישן בלילה, וכשבאין לינק מכין אותם הקוצים שבעור ובורחים מהם.
ואמר פרתו של רבי אלעזר בן עזריה - רוצה לומר כי הוא דן בזה הדין לאשה שכנתו.
ואין הלכה כמותו, לפי שהוא כמו משוי, ומזה הטעם אסרו כל מה שאסרו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בזוג - כמין פעמון שתולין בצואר הבהמה שתשמיע קול בהליכתה:
אף על פי שהוא פקוק - במוכין דהשתא אין הענבל שלו מקשקש להשמיע קול מפני שנראה כמוליכו למכור בשוק ח:
בסולם שבצוארו - כשיש לו מכה נותנים בצוארו עצים כמין שתי וערב כדי שלא יחזור ראשו לחכך חבורתו:
ולא ברצועה שברגלו - בהמה שמכה רגליה זו בזו בהליכתה עושין לה כמין טבעת של רצועה עבה וקושרים אותה במקום שרגליה מנקשות זו בזו:
בחוטין - שעושים להן לסימנא שלא יתחלפו בתרנגולות אחרים:
ולא ברצועות - שקושרין שתי רגליהן יחד ברצועה קצרה שלא ידלגו וישברו את הכלים:
בעגלה שתחת האליה - כמין עגלה קטנה קושרין תחת האליה של הכבשים שאלייתן גדולה כדי שלא תלקה באבנים ובסלעים:
חנונות - עץ אחד יש ששמו יחנון, מביאין קיסם ממנו ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו התולעים שבראשה. ולזכרים אין צריכין לעשות כן שמתוך שמנגחים זה בזה נופלים התולעים מאליהם:
בגימון - כמין עול של גמי נותנים על צואר העגל שיהא למוד לכוף ראשו כשיגדל:
בעור הקופר - שרץ שנימיו חדין כמחט, וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יינקוה השרצים:
ולא ברצועה שבין קרניה - בין לנוי ט בין לשמור אסור, דכל נטירותא יתירתא משאוי הוא:
פרתו של רבי אלעזר בן עזריה - לא שלו היתה י אלא של שכנתו, ועל שלא מיחה בה נקראת על שמו:
פירוש תוספות יום טוב
בזמן שאינה קשורה לו. מע"ש כדפירש הר"ב לעיל:
ולא בזוג. פי' הר"ב מפני שנראה כמוליכו לשוק. גמ'. וכתבו התוס' אבל משוי אינו שבטל אגב אפסר:
התרנגולין. כתב הרמב"ם שהוא שם כללי לזכר ולנקבה:
ולא ברצועה וכו'. כתב הר"ב בין לנוי בין לשמור ועיין משנה ח' פ"ב דביצה. [* ולנוי פי' רש"י (דף נב.) שצובעה וקולעה לנוי בין קרניה כמין קליעה מקרן לקרן ואינו אוחזה בה ע"כ]:
פרתו. כתב הר"ב לא של וכו'. בגמ' משום דהיכי קתני פרתו דמשמע חדא והא כמה הוו ליה כו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) אבל משאוי אינו שבטל אגב אפסר. תוס':
(ט) (על הברטנורא) שצובעה. וקולעה לנוי בין קרניה מקרן לקרן ואינו אוחזה בה. רש"י דנ"ב:
(י) (על הברטנורא) דהיכי קתני פרתו דמשמע חדא והא כמה הוו ליה כו'. גמ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בזמן שאינה קשורה: מע"ש אע"פ שעבר וקשרה בשבת דבשאינה קשורה לו כלל פשיטא דילמא נפלה לה ואתי לאתויי:
בגימון: כמין עול והאי גימון לישנא דמיכף הוא כדכתיב הלכוף כאגמון ראשו ובירושלמי אית תנאי תנו גימון כמו הלכוף כאגמון ראשו ואית תנאי תנו גימול כמה דאת אמר ותעלהו עמה כאשר גמלתו:
בעור הקופד: קופד בדל"ת גרסינן: ומפרש בירושלמי שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תניק את בנה:
ולא ברצועה: בריש פירקין מייתי לה וקאמר תנן התם ולא ברצועה וכו' ודוגמתה כתבתי בפ"ק דפסחים סי' ד': ופליגי עלה בריש פירקין רב ושמואל רב אמר בין לנוי דהיינו שצובעה וקולעה לנוי בין קרניה כמין קליעה מקרן לקרן ואינו אוחזה בה בין לשמור דהיינו שאוחזה בה אסור דפרה מנטרא בלא אחיזה ושמואל אמר לנוי אסור לשמור מותר. ובטור א"ח סי' תקכ"ב נראה דס"ל ז"ל דבי"ט נמי מיירי:
פרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצא: לא שלו היתה וכו' דלא יתכן לפרש פרתו ממש דהיכי קתני פרתו דמשמע חדא ותו לא והא תריסר אלפי עגלים הוה מעשר ר' אלעזר בן עזריה מעדריה בכל שתא ושתא. ובירושלמי א"ר אידי דחומריה [ד) בירושלמי לפנינו הגי' דתוטריה ויפה העיר כי היא שם העיר של ר"א וכן מצינו בירוש' בפ"ק דשבת ריש הל"ג מן תוטרה לנהרדעי ובקרבן העדה נשתבש בזה ע"ש.] [הגה"ה [ה) גם כאן הכתב מטושטש בראשית ההגה"ה] נלע"ד דחומריה היא עירו של ר' אידי ויש נוסחאות דגרסי דהועדיא והיא מקום ר' אידי ועתה מפר' ר' אידי דמלת פרתו דקתני הוי כנוי לאשתו של ר' אלעזר ב"ע שיצאת ברצועה שבין קרניה ר"ל באיזה תכשיט בראשה דומה לרצועה ולפי זה אתי שפיר מדויק סמיכות במה אשה יוצאה וכו':] אשתו היתה מנין שאשתו קרויה עגלה דכתיב לולא חרשתם בעגלתי א"ר חנניה פעם אחת יצאת והושחרו שניו מן הצומות:
תפארת ישראל
יכין
אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו: דלמא נפל ברשות הרבים ואתא לאתויי:
ולא בזוג: (שעללע):
אף על פי שהוא פקוק: סתום במוכין שלא ישמיע קול. עכ"פ מחזי כמוליכה למכור לשוק שע"י קול הזוג יתעוררו קונים לראותה:
ולא בסולם שבצוארו: עצים שקושרין סביב צוארו שלא יחכך מכתו בשיניו:
ולא ברצועה שברגלו: במנקשת רגלי' זב"ז. קושרין טבעת מעור עב סביב המקום שמנקשת:
ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהם: מלת שברגליהן אחוטין נמי קאי. דחוטין לסימן ורצועות שלא יפריחו:
ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן: שלא יגררו זנבן בארץ:
ואין הרחלים יוצאות חנונות: שנותנין מין עץ בחוטמן. שיתעטשו ויפלו התולעים שתוך ראשיהן אע"ג דכל צער בבהמה שרי (כשבת נ"ג א'). ואי"ל דעכ"פ דלמא נפל ואתי לאתויי. דא"כ פשיטא וכדקאמר שם. נ"ל דמורני רק צער מועט הוא לה ולהכי אסור:
ואין העגל יוצא בגימון: עול קטן שנותנין בצוארו להתרגל בעול:
ולא פרה בעור הקופר: (שטאכעל שוויין) (והוא מלשון מורש קפוד ישעי' י"ד פכ"ג ונתחלף הדלי"ת ברי"ש). ששערותיו חדין. וקושרין עורו על דדי הפרה שלא יינקו משם השרצים:
ולא ברצועה שבין קרניה: בין לנוי בין לשמירה:
פרתו של רבי אלעזר בן עזריה: של שכנתו היתה. ומדלא מיחה בה נקראת על שמו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת