משנה שביעית ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ד · משנה ד | >>
המדל בזיתים, בית שמאי אומרים, יגום.
ובית הלל אומרים, ישרש.
ומודים במחליק עד שיגום.
איזה הוא המדל? אחד או שנים.
המחליק, שלשה, זה בצד זה.
במה דברים אמורים? מתוך שלו. אבל מתוך של חבירו, אף המחליק, ישרש.
הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יָגוֹם;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יְשָׁרֵשׁ.
- וּמוֹדִים בַּמַּחֲלִיק, עַד שֶׁיָּגוֹם.
אֵיזֶה הוּא הַמֵּדֵל?
- אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם;
- הַמַּחֲלִיק,
- שְׁלֹשָׁה, זֶה בְּצַד זֶה.
- בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ;
- אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף הַמַּחֲלִיק, יְשָׁרֵשׁ:
המדל בזיתים -
- בית שמאי אומרים: יגום.
- ובית הלל אומרים: ישרש.
- ומודים במחליק - עד שיגום.
- איזה הוא המדל? -
- אחד, או שנים.
- והמחליק? -
- שלשה, זה בצד זה.
- במה דברים אמורים? -
- מתוך שלו.
- אבל מתוך של חברו -
- אף המחליק - ישרש.
כבר פירשנו שמדל - הוא המקצץ והכורת, כדי שיהא מקל רוב הנטיעות.
ושאמר בכאן המדל בזיתים - הוא שיכרתם להיות עצים לאש.
ובית שמאי אומרים, אפילו כשיעקור שורש אחד או שנים, אסור לו לעקור שורשיו מן הארץ, שלא יתקן את הארץ. וזהו עניין שאמר יגום - כלומר יכרות על פני הארץ, ויניח השורשים בארץ.
ובית הלל, מתירין לעקור השורשים. ואם עקר שלושה אילנות בשורה אחת, אסור לו לעקור שורשיהם, מפני שהוא מקום גדול ומתוקן לזרוע בו, ויהיה כאילו עקר אילנות להחזירם שדה לבן, וכל זה עבודת הארץ:
מדל. לשון דלדול שמדלדל שדהו מן הזיתים כדמפרש שהזיתים מקורבין יותר מדאי נוטל אחד ומניח שנים או נוטל שנים ומניח אחד כדי שיגדלו וקא סברי בית שמאי דגומם שקוצץ הזיתים והשורש נשאר בארץ דאם היה חופר ומשרש היה נראה כעבודת קרקע ובית הלל לא חיישי לשנים אבל במחליק כגון שלשה זה בצד זה דיש יותר מדאי קרקע חלקה אמרי' לעבודת קרקע מתכוין ובשל חברו לא חיישינן דכיוצא בו אמרינן לעיל בכמה דוכתין וידעי דלעצים נתכוין:
המדל בזיתים - כשהזיתים מקורבים זה לזה יותר מדאי נוטל אחד ומניח ב' או נוטל ב' ומניח אחד כדי שיגדל ויתעבה ד. מדל לשון שליפה והסרה, וי"מ לשון דלדול ודלות שמדלדל שדהו מן הזיתים:
יגום - גומם ומקצץ האילן ומשאיר השרש בארץ, ולא ישרש לגמרי שלא יראה כעובד את האדמה:
ומודים במחליק - כגון אם נוטל שלשה זיתים זה בצד זה שמחליק פני הקרקע יותר מדאי יאמרו לעבודת קרקע הוא מתכוין ואסור:
מתוך של חבירו אף המחליק ישרש - דלא עביד אינש שיתקן קרקע חבירו, וידוע דלעצים הוא מכוין:
המדל. פי' הר"ב כדי שיגדל ויתעבה וכן פי' הר"ש. וצריך לחלק בין מדל לזירוד ופיסול דפ"ב מ"ג דלא שרינן אלא עד ראש השנה. ואין טעם יפה לחלק כיון דזימור וכריתת האילן מדאורייתא בין בכרם בין בשאר אילנות כמ"ש הרמב"ם בריש ה' שמטה וכנראה מדברי הר"ב במשנה דלקמן. ומה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל הוא או שכורת אילן אחד כדי שיגדל השני. הלכך נראה כפירוש הרמב"ם שכתב המדל בזיתים הוא שיכרתם להיות עצים לאש וכ"כ בחבורו. ואולי שגם הר"ש והר"ב סוברים כן אלא דמדל דעלמא פירשו דהוא כך וכדלעיל משנה ה פ"ז דפאה. אבל אין הכי נמי דבכאן צריך שלא יעשה בשביל שיעבה ויגדל אלא שיכרות לעצים. וקצת יש לדקדק כן בדבריהם בסוף המשנה שכתבו מתוך של חבירו כו' דלא עביד אינש שיתקן קרקע חבירו וידוע דלעצים הוא מכוין שמע מינה דאי לאו דמכוין לעצים הוה אסור. ואם בשל חבירו כך בשל עצמו לא כ"ש ומ"מ היה להם לפרש כן ברישא. ועי' עוד במשניות דלקמן:
עד שיגום. לישנא דעד לא ניחא. דהא יגום פחות ממשרש הוא. והרמב"ם נשמר מזה בחיבורו וכתב לא ישרש כו' אלא קוצץ מעל הארץ וכו':
(ד) (על הברטנורא) וצריך לחלק בין מדל לזירוד ופיסול דפ"ב מ"ג דלא שרינן אלא עד ר"ה דמה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל הוא או שכורת אילן אחד כדי שיגדל השני. ונראה כפירוש הר"מ שהמדל הוא שיכרתם להיות עצים לאש ואפשר שגם הר"ב סובר כן אלא דמדל דעלמא פירשו הוא כך אבל אין הכי נמי דצריך שלא יעשה בשביל שיעבה ויגדל אלא שיכרות לעצים. תוי"ט:
המדל בזיתים וכו': עי' בתי"ט וגם ה"ר יהוסף ז"ל הסכים לפ' שהמדל הוא שעוקרם לשרפם כמו המבקיע בזית דבסמוך ואפ"ה המחליק אסור. ירוש' תני דבית רבי נוטל אחד ומניח שניים זהו מדל ופריך והא אנן תנן המחליק שלשה זה בצד זה הא מדל נוטל שנים ומניח אחד. ומשני א"ר יונה מתני' במדל בתחלה ומש"ה שרי מתני' אפי' ליטול שנים ולהניח אחד ורבי מיירי שהדל כבר ועכשיו חוזר לשלוף שעדיין מוכחשת יניקתן שרינן ליטול אחד מבין שניים:
עד שיגום: צריך לדחוק ולפרש דה"ק דאינו מותר שרוש אלא עד שיודה לגום בלבד אז מתירין לו הגימום:
יכין
המדל בזיתים: שנוטל א' או ב' אילנות מבין השאר. מדצריך לעצים:
בית שמאי אומרים יגום: כורתן בשוה לקרקע ולא ישרשן. מדעי"ז יתעבו וישבחו הנשארים:
וב"ה אומרים ישרש: מדאינו עושה מעשה בגוף האילן שמשביח. ל"ג רבנן. ולהכי לא דמי לזירוד ופיסול דלא שרי רק עד ר"ה [כפ"ב מ"ג]:
שנוטל הרבה אילנות במקום א':
עד שיגום: דאל"כ מחזי כמתקן קרקע גופה לזריעה:
אף המחליק ישרש: ואין צריך לגום דא"א לחשדו דל"ל לתקן קרקעו של חבירו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת