משנה שביעית ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ד · משנה א | >>
בראשונה היו אומרים: מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו, כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו, את הגס הגס.
משרבו עוברי עבירה, התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה, וזה מלקט מתוך של זה, שלא בטובה, ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים:
- מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
- אֶת הַגַּס הַגַּס.
- מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
- מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה,
- הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא זֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה, וְזֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה,
- שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה.
- וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקַצֵּץ לָהֶם מְזוֹנוֹת:
- הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא זֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה, וְזֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה,
בראשונה היו אומרין:
- מלקט הוא אדם, עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו,
- כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו - הגס, הגס.
- מלקט הוא אדם, עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו,
- משרבו עוברי עבירה, התקינו -
- שיהא זה - מלקט מתוך של זה,
- וזה, מלקט מתוך של זה - שלא בטובה,
- ואין צורך לומר, שיקצץ להן מזונות.
הגס - הגדול. וכבר פירשנוהו פעמיים.
ותיקון זו המשנה כך הוא: "בראשונה היו אומרים, מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו הגס הגס, כדרך שהוא מלקט משל חבירו בין דקין בין גסים", על פי מה שהקדמנו. שמתוך שהם של חבירו, אין עליו חובה.
וכאשר רבו העוברים על החוק, והיו מפנים שדותיהן, ואומרים הגס אנחנו מפנין מהעשבים והאבנים, אסרו שלא ילקט אדם משדהו דבר, לא גס ולא דק, אבל מלקט משדה חבירו.
ועניין שלא בטובה - בלא הסכמה בין שניהם. כגון שיאמר לחבירו. תלקט אתה משדי ואני אלקט משדך, או אעשה לך עניין פלוני, או אגמלך עליו, וכל ההולך על עניין זה. וזה פירוש בטובה, ויש לך לשמרו בלבבך, ואל אצטרך לשנות פירושו.
ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות - כגון שיאמר לו, לקוט משדי ואתן לך מזונך:
ירושלמי (פ"ד ה"א) א"ר יונה היכן צורכה מיתני בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ועשבים מתוך שלו [את] הגס הגס כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו בין דקין בין גסין נחשדו להיות מלקטין משדותיהן בין דקין בין גסין והן אומרים בגסין לקטנו התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה נחשדו להיות מלקטין בטובה והן אומרים שלא בטובה לקטנו התקינו שיהיו מביאין מן הקרוב ומן המצוי פי' עצים ועשבים כשמלקטין אותן מתוך השדה מיתקן לזריעה כדתנן בפ' הבונה (דף קג.) התולש עולשין והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי גדי אם לייפות את הקרקע כל שהוא וכשמלקט הגס תלינן דצריך להן ולא לתקן את הקרקע עביד אבל דקים ודאי לצורך הקרקע כדאמר בפירקין דלעיל גבי אבנים ובשל חברו שרינן בפרקין דלעיל אפילו דקין דמידע ידעי דלא עביד לצורך הקרקע דמה חושש לתקן קרקע חברו:
שלא בטובה. דודאי לא אתי ללקט הדקין כיון דאין מחזיק לו טובה:
ואין צריך לומר שיקוץ לו מזונות. דהא אפילו טובת הנאה אין מחזיקין זה לזה:
בראשונה כדרר שהוא מלקט מחברו את הגס הגס - הכי מפרשא מתניתין בירושלמי בראשונה היו אומרים מלקט אדם בתוך שלו את הגס הגס כדרך שמלקט בשל חבירו בין גסין בין דקין, ואע"ג דעצים ועשבים כשמלקטים אותן מתוך השדה מתקן השדה לזריעה, כשמלקט הגס כלומר העצים והעשבים הגסים ומניח את הדקין תלינן דצריך לעצים הוא ולאו לתקן את הקרקע קעביד, כדרך דתלינן במלקט בשדה חבירו בין דקין ובין גסין דלא עביד אינש לתקן שדה חבירו א ומידע ידיע דלעצים הוא צריך:
משרבו עוברי עבירה - שהיו מלקטין בשדותיהן בין דקים בין גסין והן אומרים בגסים לקטנו:
שלא בטובה - שאין חבירו מחזיק לו טובה דהשתא ודאי לא אתי למלקט הדקין ב, כיון שאין חבירו מחזיק לו טובה על זה:
ואין צריר לומר שיקצץ להם מזונות - שיאמר לו לקוט משדי היום ואתן לך מזונותיך, דפשיטא דאסור:
בתוך של חבירו. כתב הר"ב דלא עביד אינש לתקן שדה חבירו ומסיים הר"ש כדשרינן בפרקין דלעיל משנה ו:
שלא בטובה. לשון הר"ב שאין חבירו מחזיק לו טובה. עיין בפרק ד דע"ז משנה ג. ומה שכתבתי שם בס"ד. ומ"ש עוד דהשתא ודאי לא אתי למלקט הדקים וכו'. כ"כ הר"ש משמע דמשרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה כו' כדרך שהי' מלקט מתוך שלו דהיינו דוקא גסין וטעמא דתקנתא דאע"ג דמלקטין שלא בטובה אפ"ה הואיל וזה מלקט בשל זה וזה בשל זה אי מלקטין הדקין נראה כמתקן. ואולי דהיינו דתנן במתני' כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו הגס הגס. משום לאחר התקנה תני. כן ומל' הרמב"ם בחיבורו פ"א נראה דסובר דגם אחר התקנה מלקטין משל חבירו בין גסין בין דקין וטעמא שאסרו בטובה נראה כדי שלא יהא נראה שזה מתקן של חבירו וזה של חבירו:
(א) (על הברטנורא) כדשרינן בפרקין דלעיל מ"ו. הר"ש:
(ב) (על הברטנורא) משמע דמשרבו עוברי עבירות התקינו שיהא זה מלקט כו' כדרך כו' מתוך שלו דהיינו דווקא גסין. וטעמא דתקנתא דאף על גב דמלקטין שלא בטובה אפי' הכי הואיל וזה מלקט בשל זה וזה בשל זה אי מלקטין הדקין נראה כמתקן:
ואבנים: לא גרסי' במתני' וכן משמע קצת מן הירושלמי. וכן נמי משמע קצת מפי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וז"ל וכשהוא מלקט את הגס לא תלינן לי' אלא לצורך עצים דלשריפה קעביד דומיא דאבנים דאמרי' דגסים שרי דמוכח דלבנין קבעי להו וקטנים אסור כדאי' בפרקין דלעיל דמיחזי כמסקל שדהו ולהכי בעצים ועשבים כיון דאיכא נמי הך טעמא דמייפה הקרקע לא שרי בשלו אלא הגס הגס אבל בשל חבירו כיון דלא חייש בתקון שדה חבירו וכדלעיל בין דקין ובין גסין שרי כדתנן לעיל גבי אבנים ומש"ה מפרש בירוש' דהגס הגס דקתני אשלו קאי ולא אשל חבירו ע"כ. ועיין ג"כ ברש"י ז"ל ברפ"ק דנדה. וברמב"ם בחבורו משמע דהוה גריס ואבנים וכן ג"כ משמע מפירושו ז"ל. וה"ר יהוסף ז"ל מחק מספרו מלת ואבנים וכתב וי"ס אחרים דגרסינן ואבנים ונ"ל דטעות הוא דהא לעיל אסר באבנים וכמה חילוקים יש בפרקין דלעיל באבנים ע"כ:
שלא בטובה: בירוש' מסיים עלה נחשדו להיות מלקטין בטובה והן אומרים שלא בטובה לקטנו התקינו שיהו מביאין מן הקרוב ומן המצוי דאית לי' קלא:
ואין צורך לומר: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
יכין
את הגס הגס: ה"ק מלקט אדם משדהו הגס. כשצריך לדבר הנלקט כמו שמותר ללקט משדה חבירו גם הדק כפ"ג מ"ו. דבתרוייהו חד טעמא דלא מחזי כמתקן השדה:
משרבו עוברי עבירה: שלקטו דקים ואמרו גסים לקטנו:
התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה: דאנק. או שאר הבטחת טובה כגון לקט בשלי ואלקט בשלך. דמדלא יחזיק לו בעל השדה טובה למלקט. לא ילקט הדקים:
ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות: דוודאי אסור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת