משנה שביעית ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ב · משנה ו | >>
אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יוםט לפני ראש השנה.
ואם נטע או הבריך או הרכיב, יעקור.
רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים, שוב אינה קולטת.
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: לשתי שבתות.
משנה מנוקדת
אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה;
- וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב, יַעֲקֹר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת.
- רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים,
- לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.
נוסח הרמב"ם
אין נוטעין, ואין מבריכין, ואין מרכיבין,
- בערב שביעית - פחות משלשים יום לפני ראש השנה;
- אם נטע, או הבריך, או הרכיב - יעקור.
- רבי יהודה אומר:
- כל הרכבה, שאינה קולטת לשלשה ימים - שוב אינה קולטת.
- רבי יוסי, ורבי שמעון אומרים:
- לשתי שבתות.
פירוש הרמב"ם
נוטעין - ידוע.
מבריכין - להשכיב האילן בארץ על אורכו, ולהחזיר העפר עליו, ויצמחו בו אילנות רבות.
ומרכיבין - פירוש לנטוע בגוף האילן.
והתנאים כולן מסכימין, שצריך שתעלה לו שנה קודם שנת השמיטה, ואז יהיה מותר הנטיעה ההיא ערב שביעית. והם חולקין בדבר זה, שדעת תנא קמא, יום אחד בשנה חשוב שנה, ודעת רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, שלשים יום בשנה חשוב שנה. וכולן מסכימין, שהוא צריך שתעלה לו שנה אחר זמן קליטה.
ופירוש "קליטה" - לקיחה וחטיפה, והיא מליצה לחיבור האילן בארץ, ולהסתבכות חוטי השורש בארץ.
והם כמו כן חולקין בקליטה, שתנא קמא אומר לשלשים יום קולטת, רבי יהודה אומר לשלשה ימים, ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים לשתי שבתות.
ואם כן נתחייב ממה שיסדנו, שדעת רבי יוסי ורבי שמעון שצריך לנטוע קודם ראש השנה ארבעה וארבעים יום, שתי שבתות לקליטה, ושלושים יום לאחר קליטה, כדי שתעלה לו שנה. ודעת רבי יהודה, צריך לנטוע קודם ראש השנה בשלושים ושלושה ימים, שלושה לקליטה, ושלושים יום כדי שתעלה לו שנה אחר קליטה. ולדעת תנא קמא צריך לנטוע שלושים יום קודם ראש השנה בלבד. אם כן מסברא שהוא צריך שלושים ואחת יום, שלושים לקליטה, ויום אחד אחר קליטה כדי שתעלה לו שנה, כמו שבארנו מדעתו, שהוא אומר יום אחד בשנה חשוב שנה. אבל הוא סובר יום שלשים עולה לכאן ולכאן, רוצה לומר שהוא נמנה מימי הקליטה, ונמנה עם מה שאחריו, ותעלה בו שנה.
והלכה כרבי יוסי:
פירוש רבינו שמשון
אין נוטעין ואין מבריכין. נטיעה שייכא באילן הברכה בגפן כדתנן (פ"ז מ"א דכלאים) המבריך את הגפן שכופף את הזמורה בארץ הרכבה שמביא ענף זית ומרכיבו בתוך זית אחר:
פחות מל' יום. בפ"ק דר"ה (דף י:) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לדברי האומר ל' צריך ל' ול' לדברי האומר ג' צריך ג' ול' לדברי האומר שתי שבתות צריך שתי שבתות ול' יום שצריך שתהא נשרשת הנטיעה בארץ קודם שיבא תוספת שביעית ואי קלטה בתוספת שביעית יעקור ומיהו ר"ת מפרש דרב נחמן אמר רבה בר אבוה לאו אשביעית קאי אלא אעלמא קאי משום דקשיא ליה חדא דלשון מתני' אין משמע כן ועוד מדתניא בפ"ק דראש השנה (דף ט:) אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית ל' יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות מל' יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית וקאמר התם (דף י.) לימא דלא כרבי מאיר דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה דתניא פר האמור בתורה סתם בן כ"ד חודש ויום אחד דברי רבי מאיר ר"א אומר בן כ"ד חודש ול' יום ופריך אלא מאי ר"א ל' ול' בעי ומייתי מתניתין דהכא ומדרב נחמן אמר רבה בר אבוה והשתא [אי] אמתני' דהכא קאי מאי קשיא ליה אי ברייתא כר' אליעזר הא כי היכי דבמתני' דהכא קתני ל' ומוקמינן להו בקליטה בלא ל' של תוספת הכי נמי דל' דברייתא בל' של קליטה בלאו הנך דתוספת דל' ול' בעי ועוד דבסמוך גבי אורז ודוחן ופרגין ושומשמין דמחלק לענין שביעית בין השרישו לפני ר"ה להשרישו לאחר ר"ה דמשמע דלא חיישינן במה שמשרישין בתוספת שביעית דקתני שביעית דומיא דמעשר ומפרש ר"ת דהכי קאמר רב נחמן לדברי האומר ל' לקליטה בשביעית צריך ל' ול' לענין ערלה אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית ולר' יהודה דקולטת בשלשה ימים[מותר] לקיים כיון דלא נקלט בשביעית עצמה אע"פ שנטע (בשביעית) באיסור כשנטע שלשה ימים לפני ראש השנה דאסור ליטע משום תוספת שביעית מדאורייתא כמו חרישה דלא תזמור כתיב דאמרי' בריש מועד קטן (דף ב:) דזמירה בכלל זריעה וכל שכן נטיעה דדמיא טפי לזריעה ועיקר מלאכה טפי מזמירה כדמוכח בפ' כלל גדול (דף עג:) דזומר חייב משום נוטע אעפ"כ מותר לקיימם ומה שר"ת היה אומר דמותר ליטע בתוספת שביעית מידי דהויא אשאר תולדות דאמרינן בריש מועד קטן (דף ג.) דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך ואמרינן מכדי זריעה בכלל זמירה ובצירה בכלל קצירה [למאי הלכתא כתבינהו רחמנא] למימרא דאהני תולדות הוא דמחייב אתולדות אחריני לא מיחייב ולא גזרו בתוספת ולא יתכן כלל ואורז ודוחן ופרגין ושומשמין נמי אע"פ שזריעתן מלאכה דאוריי' דכתיב לא תזרע מ"מ לא חיישינן ובלבד שישרישו לפני ראש השנה אע"ג דבאיסור זרע והא דמייתי בסוף הערל (דף פג.) הא דרב נחמן גבי הלכה כר"י באנדרוגינוס ובהרכבה לאו משום דאתי רב נחמן לפרושי מתני' דשביעית דלא מייתי לה אלא למימר דאף לענין ערלה הלכה כר' יוסי:
קולטת. מלשון ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט את העין בפ"ק דשבת (דף יז:):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מבריכין - כופפים זמורת הגפן בארץ ומכסים אותה בעפר:
מרכיבים - מביאים ענף של אילן ומרכיבין אותו על גב אילן אחר שהוא ממינו:
פחות משלשים יום - בגמרא במסכת ראש השנה מוכיח דהנך שלשים יום דקליטה לתנא קמא, ושלשה ימים דרבי יהודה, ושתי שבתות דר' יוסי ור' שמעון, צריכין קודם שלשים יום דתוספת שביעית, דבעינן שתקלוט הנטיעה קודם תוספת שביעית, וכולהו סבירא להו תוספת שביעית שלשים יום, הלכך לתנא קמא דאמר אין קליטה פחותה משלשים יום צריך שלשים דקליטה ושלשים דתוספת, לר' יהודה דאמר בשלשה ימים הוי קליטה צריך שלשים דקליטה ושלשים דתוספת, לדברי רבי יוסי ור' שמעון דאמרי שתי שבתות צריך שתי שבתות לקליטה ושלשים לתוספת. ופירוש קליטה שתהא הנטיעה נקלטת ונאחזת בשרשיה בארץ. והלכה כרבי יוסי ור' שמעון:
פירוש תוספות יום טוב
ואין מבריכין. עיין רפ"ז דמס' כלאים מ"ש שם בס"ד. ודנקט הר"ב זמורת גפן היינו כמו שכתב הר"ש דהברכה שייך דוקא בגפן אבל הרמב"ם נקט אילן סתם:
[פחות משלשים יום. ודבר זה אסור לעולם אפי' בזמן הזה מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו. הרמב"ם פרק ג' מה' שמיטה. וא"ת בזמן הבית דמתניתין ביה איירי אמאי שרי עד שלשים יום טפי מחרישה. ומצאתי בפירוש שהזכרתי שכתב שלא החמירו בנטיעה כבחרישה לפי שאין תוס' שביעי' כתוב בפירות כי אם בחרישה כדדרשינן מבחריש ובקציר. א"נ החמירו בחרישה לפי שאינה נראית שהיא לצורך האילן ונראה כמתקן שדהו. עוד יש ליתן טעם דכל חורש ערב שביעית הוי (להו עול) [נ"ל שצ"ל להועיל] בשביעית אבל אין לאסור ליטע ערב שביעית משום שהאילן גדל בשביעית דכל אילנות נמי מגדל גדלי בשביעית ואם כן לא יטע לעולם עכ"ל]:
לשתי שבתות. עיין בפירוש הר"ב ברפ"ק דמס' ר"ה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) משלשים יום. ודבר זה אסור לעולם אפי' בזמן הזה מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין נוטעין ואין מבריכין וכו': ואיתא בר"ה פ"ק והתם קתני ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור דברי ר' אלעזר. ר' יהודה וכו' וכתבו שם תוס' ז"ל דמשנה היא בפ' שני דשביעית אבל ביבמות פרק הערל סתמא גרסי' לה. ונראה כי טעות היא שנפל שם בפ"ק דר"ה אלא סתמא גרסי' לה ור"מ היא דס"ל התם בגמרא בברייתא יום אחד בשנה חשוב שנה ובהכי אוקי פלוגתייהו דתנאי דמתני' הרמב"ם ז"ל דת"ק ס"ל יום אחד בשנה חשוב שנה א"כ מסברא שהוא צריך שלשים ואחד יום שלשים לקליטה ויום אחד אחר קליטה כדי שתעלה לו שנה אבל הוא סובר יום שלשים עולה לכאן ולכאן ר"ל שהוא נמנה מימי הקליטה ונמנה עם מה שאחריו ותעלה בו שנה ולא יהבינן לי' אלא יום אחד לתוספת שביעית דבכך חשובים שנה אחר זמן קליטה ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ס"ל דשלשים יום בשנה שלימים הוא דחשובים שנה ולכך בעי' ל' אחר זמן קליטה ע"כ ועי' עליו שם בגמ'. ושם כתבו תוס' ז"ל שר"ת ז"ל יש לו דרך אחרת בפי' הסוגי' אשר שם שהוא מפרש לדברי האומר ל' לקליטה צריך שלשים ושלשים לענין ערלה אבל לענין שביעית לא חיישי' אלא שלא תקלוט בשביעית והובאו דבריו באורך בפי' הר"ש ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. (ד"ה פחות) ל' דקליטה ול' דתוספת. כ' ה"ר יהוסף ז"ל דוחק דל' המשנה אינו משמע כן דהא תנן פחות מל' יום לפני ר"ה ע"כ:
יעקור: ואם לא עקר הפירות מותרין ומתני' דקתני יעקור היינו בסתם שלא נתברר לנו אי קלט אי לא קלט אבל אי ברי לנו שהשריש אפי' לכתחלה לא יעקור דהא קלט קודם וליכא נטיעה בשביעית:
תפארת ישראל
יכין
אין נוטעין ואין מבריכין: כופף ראש הזמורה וטומנה בארץ:
ואין מרכיבין: מרכיב ענף מאילן לאילן אחר שהוא מינו:
ערב שביעית: אפי' באין בהמק"ק. מדנראה כנוטע בשביעית:
שוב אינה קולטת: ונקט הרכבה לרבותא. דאפילו הרכבה שאינו נוח להשתרש ולהתאחות יחד סגי בהכי ומכ"ש בנטיעה והברכה:
לשתי שבתות: וכל שיעורי' דמתני' חוץ מל' יום דתוס' שביעית:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת