משנה ראש השנה ג
ראש השנה פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת ראש השנה • פרק שלישי ("ראוהו בית") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים, ולא הספיקו לומר מקודש, עד שחשכה, הרי זה מעובר.
ראוהו בית דין בלבד, יעמדו שנים ויעידו בפניהם, ויאמרו מקודש מקודש.
ראוהו שלושה והן בית דין, יעמדו השנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם, ויאמרו מקודש מקודש, שאין היחיד נאמן על ידי עצמו.
כל השופרות כשרין חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן.
אמר רבי יוסי, והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר (יהושע ו), במשוך בקרן היובל.
שופר של ראש השנה של יעל, פשוט, ופיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדין.
שופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצוות היום בשופר.
בתעניות, בשל זכרים כפופין, ופיהן מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע.
שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות.
שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות.
רבי יהודה אומר, בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובל בשל יעלים.
שופר שנסדק ודבקו, פסול.
דבק שברי שופרות, פסול.
ניקב וסתמו, אם מעכב את התקיעה, פסול. ואם לאו, כשר.
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס,
אם קול שופר שמע, יצא. ואם קול הברה שמע, לא יצא.
וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת, או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת, ושמע קול שופר או קול מגילה,
אם כון לבו, יצא. ואם לאו, לא יצא.
אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כיוון לבו וזה לא כיוון לבו.
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' (שמות יז יא).
וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?
אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין.
כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא ח): עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי.
וכי נחש ממית, או נחש מחיה?
אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים; ואם לאו, היו נימוקים.
חרש, שוטה, וקטן, אין מוציאין את הרבים ידי חובתן.
זה הכלל: כל שאינו מחויב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן.
רָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל,
- נֶחְקְרוּ הָעֵדִים,
- וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקֻדָּשׁ עַד שֶׁחָשֵׁכָה,
- הֲרֵי זֶה מְעֻבָּר.
- רָאוּהוּ בֵּית דִּין בִּלְבַד,
- יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ.
- רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין,
- יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם,
- וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ;
- שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
- יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם,
כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִין,
- חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- וַהֲלֹא כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן,
- שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ו): "בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל":
- וַהֲלֹא כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן,
שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל פָּשׁוּט,
- וּפִיו מְצֻפֶּה זָהָב,
- וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין.
- שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת,
- שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:
בַּתַּעֲנִיּוֹת,
- בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין,
- וּפִיהֶן מְצֻפֶּה כֶּסֶף,
- וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בְּאֶמְצַע.
- שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת,
- שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:
שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לִתְקִיעָה וְלִבְרָכוֹת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים,
- וּבְיוֹבֵל בְּשֶׁל יְעֵלִים:
שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ, פָּסוּל.
- דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת, פָּסוּל.
- נִקַּב וּסְתָמוֹ,
- אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה, פָּסוּל;
- וְאִם לָאו, כָּשֵׁר:
הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת אוֹ לְתוֹךְ הַפִּטָּס,
- אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע, יָצָא;
- וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע, לֹא יָצָא.
- וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת,
- אוֹ שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת,
- וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִלָּה,
- אִם כִּוֵּן לִבּוֹ, יָצָא;
- וְאִם לָאו, לֹא יָצָא.
- אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע,
- זֶה כִּוֵּן לִבּוֹ, וְזֶה לֹא כִּוֵּן לִבּוֹ:
"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" וגו' (שמות יז).
- וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה?
- אֶלָּא לוֹמַר לָךְ:
- כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְגַּבְּרִים;
- וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין.
- כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר:
- עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי (במדבר כא).
- וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה?
- אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים;
- וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים.
חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בַּדָּבָר, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:
נוסח הרמב"ם
(א) ראוהו בית דין, וכל ישראל,
- נחקרו העדים,
- לא הספיקו לומר "מקודש" - עד שחשיכה,
- הרי זה מעובר.
- ראוהו בית דין בלבד -
- יעמדו שנים - ויעידו בפניהם,
- ויאמרו: "מקודש, מקודש".
- ראוהו שלשה - והם בית דין,
- יעמדו שנים,
- ויושיבו מחבריהם - אצל היחיד,
- ויעידו בפניהם,
- ויאמרו: "מקודש, מקודש",
- שאין היחיד נאמן - על ידי עצמו.
(ב) כל השופרות - כשרים,
- חוץ - משל פרה,
- מפני - שהוא קרן.
- אמר רבי יוסי:
- והלוא - כל השופרות נקראו קרן,
- שנאמר: "והיה במשוך בקרן היובל,
- כשומעכם את קול השופר" (יהושע ו ה).
- שנאמר: "והיה במשוך בקרן היובל,
- והלוא - כל השופרות נקראו קרן,
- חוץ - משל פרה,
(ג) שופר - של ראש השנה,
- של יעל - פשוט,
- ופיו - מצופה זהב.
- ושתי חצוצרות - מן הצדדים,
- השופר - מאריך,
- והחצוצרות - מקצרות,
- שמצות היום - בשופר.
(ד) בתעניות -
- בשל זכרים - כפופים,
- ופיהם - מצופה כסף.
- ושתי חצוצרות - באמצע,
- השופר - מקצר,
- והחצוצרות - מאריכות,
- שמצות היום - בחצוצרות.
(ה) [ד] *הערה 1: שוה היובל - לראש השנה,
- בתקיעה,
- ובברכות.
- רבי יהודה אומר:
- בראש השנה - תוקעים בשל זכרים.
- וביובל - בשל יעלים.
(ו) [ה] שופר שנסדק,
- ודבקו - פסול.
- דבק שברי שופרות - פסול.
- ניקב - וסתמו,
- אם מעכב הוא את התקיעה - פסול.
- ואם לאו - כשר.
(ז) התוקע - לתוך הבור,
- או לתוך החדות,
- או לתוך הפיטס,
- אם קול שופר שמע - יצא.
- אם קול הברה שמע - לא יצא.
- וכן מי שהיה עובר - אחורי בית הכנסת,
- או שהיה ביתו - סמוך לבית הכנסת,
- ושמע - קול שופר,
- או קול מגילה,
- אם כיון לבו - יצא.
- ואם לאו - לא יצא.
- אף על פי - שזה שמע, וזה שמע,
- זה כיון את לבו - וזה לא כיון.
- אף על פי - שזה שמע, וזה שמע,
(ח) [ו] "והיה כאשר ירים משה ידו,
- וגבר ישראל" (שמות יז יא) -
- וכי ידיו של משה - עושות מלחמה?
- או ידיו - שוברות מלחמה?
- אלא כל זמן -
- שהיו ישראל מסתכלין - כלפי מעלן,
- ומכוונין את ליבם - לאביהם שבשמים,
- היו מתגברין.
- ואם לאו - היו נופלים.
- כיוצא בדבר אתה אומר:
- "ויאמר ה' אל משה, עשה לך שרף" (במדבר כא ח) -
- וכי הנחש ממית, ומחיה?
- אלא כל זמן -
- שישראל מסתכלין - כלפי מעלן,
- ומשעבדין את ליבם - לאביהם שבשמים,
- היו מתרפאין.
- ואם לאו - היו נימוקים.
- חירש, שוטה, וקטן -
- אין מוציאין את הרבים - ידי חובתן.
- זה הכלל -
- כל - שאינו חייב בדבר,
- אינו מוציא את הרבים - ידי חובתן.
- כל - שאינו חייב בדבר,
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה ראש השנה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב