משנה ראש השנה ב ב

משקלקלו הכותים - והשיאו גם הם משואות שלא בזמן, להטעות. לפי שבית דין לא היו משיאין משואות אלא על החודש שנתקדש ביום שלשים ^ד, וכשלא היו משיאין לערב של יום שלשים הכל יודעים שהחדש מעובר, ופעם אחת עיברו בית דין את החודש ולא עשו משואות לערב של יום שלשים, והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו בני הגולה לעשותו חסר:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

משיאין משואות. מפורש במשנה דלקמן. ומ"ש הר"ב שלא היו משיאין אלא על החדש החסר. מפרש טעמא בגמרא. משום ראש חדש חסר שחל להיות בערב שבת ואין יכולין להשיא לערב מפני השבת. אלא במ"ש משיאין ואי אמרת נעביד נמי אמלא אתו למטעי ולספוקי דשמא חסר הוא ומשום דלא אפשר מאתמול עבדי האידנא. או דלמא מלא הוא ובזמנו עבדו. ושישיאו בין אמלא בין אחסר וכי אקלע חסר בע"ש לא לעבדו כלל איכא נמי למטעי דסברי דלמא מלא ואתנוסי דאתניס. ומיהו כי לא עבדי כלל במלא. דהשתא שכיחא דלא עבדי ליכא למיחש דיספקו דלמא חסר הוא ובשבת לא אפשר ובמ"ש אתנסו. דכיון דשכיח דאמלא לא עבדי תלו בשכיחא ולא באונס. ואפכא לא מצו למעבד שישיאו אמלא ולא אחסר. וכי אקלע ר"ח חסר בע"ש ולא עבדי מידע ידעי דחסר הוא דלא תלו באונס אלא בשכיח. דא"כ צריכין לעולם להיות בטלים ממלאכה ב' ימים. משום ר"ה [כ"כ רש"י והתוס' כתבו דה"ה בכל ר"ח דנשים בטלות ממלאכה. כמ"ש במ"ב פ"ד דמגילה. ע"כ. וכפירש"י עצמו שם. בגמרא דמגילה דכ"ב] שיהו צריכין לצפות ביום שני שמא עברוהו ובלילה ישיאו. אבל כי עבדי משואות לחסר ירעו שלמחר חול הוא. ומ"ש הר"ב לערב של יום שלשים. פירש"י נגהי שלשים ואחד יום:

משקלקלו הכותים. וכן גירסת הר"ב. ולעיל גרס המינין. והם הביתוסים. כדאיתא בברייתא בגמרא. וצריך לומר דמעשים שהיו כך היו. ששכירת העדות ביתוסים עשאו. ומשיאין. כותים היו. וכגרסת הר"ב. כן גירסת הרמב"ם אבל רש"י גורס מינים בתרווייהו [בדפוס ישן. ולפ"ז גם המה בייתוסים היו]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ג) (על המשנה) משואות. לישנא דיקוד. דכתיב וישאם דוד ואנשיו ומתרגם ואיקדינון דוד. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) טעמא מפרש בגמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

בראשונה היו משיאין משואות: בפ"ק דביצה דף ד' וביד שם פ"ג סי' ח':

משיאין משואות: הסין בסבלת דהיינו נקודה בשמאלית של השין: וגם ה"ר יהוסף ז"ל כתב שכן מצא מנוקד בספרים ישנים. וכן במקרא להעלותם משאת העשן מן העיר. ובגמ' מאי משמע דמשיאין לישנא דיקוד הוא דכתיב וישאם דוד ואנשיו ומתרגמינן ואוקדינון דוד. ובגמ' וגם בריש פסחים תניא אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו דהיינו יום שלשים דאילו כשהחדש מעובר ועושין ר"ח ביום ל"א אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים ואימתי משיאין משואות לאור עבורו פי' רש"י ז"ל ליל שעבר שלשים להודיע שהיום נתקדש יום שלשים קרי יום עבורו ע"ש שבו נעשה החדש היוצא מעובר כשאין קובעין בו את ר"ח הנכנס ע"כ:

משקלקלו הכותים: ה"ג הכותים שהם הם שהשיאו המשואות להטעות. ומה שכתוב בתוס' י"ט שרש"י ז"ל גורם בשניהם מינים לא ראיתיו בגמרות שלפנינו [*) עיין בדקדוקי סופרים אות א' ואות מ'.] אלא גם הוא נראה שגורס ברישא מינים והכא בסיפא כותים:

וכן משמע מלשונו ז"ל שכתב גבי מינים להטעות את החכמים כלשון הברייתא וגבי משואות כתב להטעות את ישראל ש"מ דגבי משואות גרסינן כותים. ומ"מ נראה שהכותים באותו זמן נטו לדעת הבייתוסים לעשות תמיד חג עצרת ממחרת שבת בראשית. וגם בפי' הרמב"ם ז"ל ברישא מינים ובסיפא כותים וביד שם פ' שני לא הביא רק קלקול הכותים במשואות ובירוש' רבי בטל את המשואות ולפי זה משמע שקלקול המשואות היה אחר קלקול העדים של המינים. ולפי זה מתני' דעל ששה חדשים שלוחים יוצאים נשנית בימי רבי והא דמסיים בה וכשבית המקדש קיים יוצאים אף על אייר מפני פסח קטן ה"ק יוצאים אם היה קיים עדיין ולא היו משיאין משואות כך נלע"ד:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ו) בראשונה היו משיאין משואות מדליקין [פאקקעלשטאנגען] במקום שקדשו החודש, כדי להודיע לערים סביב זמן הקביעות, והם חזרו והדליקו בכל עיר, עד שיראה בגבול לערי הגולה.

ז) משקלקלו הכותים שהדליקו גם הם משואות שלא בעונתה, כדי לבלבל ענייני החכמים.

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי