משנה קידושין א ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק א · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

נכסים שיש להם אחריות, נקנין בכסף מא ובשטר ובחזקה.

ושאין להם אחריות, אין נקנין אלא במשיכהנ.

נכסים שאין להם אחריות, נקנין עם נא נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה.

וזוקקין נג (נכסים שאין להם אחריות) את הנכסים שיש להם אחריות לשבע עליהן.

משנה מנוקדת

נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת,

נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.
וְשֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת,
אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה.
נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת,
בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.
וְזוֹקְקִין נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:

נוסח הרמב"ם

נכסים -

שיש להן אחריות - נקנין בכסף, ובשטר, ובחזקה,
ושאין להן אחריות - אינן נקנין אלא במשיכה.
נכסים שאין להן אחריות -
נקנין עם נכסים שיש להן אחריות - בכסף, ובשטר, ובחזקה,
ושאין להן אחריות -
זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות - לישבע עליהן.

פירוש הרמב"ם

נכסים שיש להם אחריות - הם הקרקעות, ואמנם נקראו כך לפי שאחריות הוא חזרה והשגה, והחזרה וההשגה אמנם הוא על קרקע בלבד. כיצד, ראובן מכר שדה לשמעון וראובן חייב ללוי חוב שהוא קודם לזאת המכירה, הנה שלוי מוציא השדה המכור מיד שמעון אם לא תמצא אצל ראובן ממה שיגבה חובו, וזהו עניין אחריות.

ושאין להם אחריות - הם המטלטלין כולם, לפי שאין יכול לוי להוציא מיד שמעון המטלטלין שמכר ראובן אחר שקבל החוב מלוי.

ואמנם שתהיה הקרקע נקנה בנתינת המעות - הוא מה שנאמר "שדות בכסף יקנו"(ירמיה לב, מד), ועל מנת שלא יהיה מנהגם בזה המקום לכתוב את השטר, אבל המקומות שנוהגין בהם לכתוב השטרות במקח וממכר לא קנה עד שיכתוב השטר, אלא אם כן פירש שהוא בנתינת המעות בלבד יקנה.

ועניין קניית הקרקע בשטר - הוא שיכתוב באיזה דבר שירצה "שדי נתונה לך" "שדי קנויה לך" או כל כיוצא בזה, וזהו במתנה בלבד שיקנה בשטר, אבל במקח וממכר לא קנה עד שיתן הדמים אלא אם כן היה מוכר שדהו מפני רעתה. ומביאין אנו ראיה שקונין בשטר ממה שכתוב "וכתוב בספר וחתום"(ירמיה לב, מד).

והחזקה - קונין בה לבדה לעולם בכל עניין, ואנו עתידין לבאר מיניה בבבא בתרא במקומה. ומהם שיבנה שום דבר, או יהרוס איזה שיעור שיהיה בזה הקרקע שרוצה לקנותו בפני בעל הקרקע, וכל זמן שיעשה שום דבר בגוף הקרקע ובעל הקרקע לא ימחה בידו נתקיים המקח ומחייב לזה המוכר בזה המכר, ואם היה שלא בפניו צריך שיאמר לו "לך חזק וקני". והראיה שקונין בחזקה מה שנאמר "וירשתם אותה וישבתם בה"(דברים יז, ד), במה ירשתם בישיבה.

ושאין להן אחריות, אין נקנין אלא במשיכה - הביאו ראיה על זה ממה שנאמר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך"(ויקרא כה, יד), דבר הנקנה מיד ליד, רוצה לומר שהדבר שאפשר לתתו מיד ליד לא יתקיים קניינו אלא בנתינה מיד ליד.

ומה שאמר שהמטלטלין נקנין עם נכסים שיש להן אחריות - כגון שימכור ראובן לשמעון ככר של פלפלין ובית פלוני בכך וכך מעות, כשקנה שמעון הבית באחד משלשה דרכים שהקרקעות נקנין בהם, קנה הפלפלין עם זה הבית ואף על פי שלא משך אותן, ואפילו שהיו הפלפלין במדינה אחרת, ועל מנת שיאמר לו "קני הני אגב הקרקע". והביאו ראיה על זה ממה שנאמר "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים מצורות ביהודה"(דברי הימים ב כא, ג).

וכבר זכרנו בזה הסדר במסכת כתובות (פרק ט הלכה ז), שבכל מקום שנאמר במשנה שבועה שהיא שבועה בתורה או שבועה בתקנת חכמים כעין דאורייתא, ואין מחייבין שבועת התורה בטענת קרקעות, ועוד יתבאר זה במקומו במסכת שבועות (פרק ו הלכה א). אבל נשבעין שבועת התורה על המטלטלין שנאמר "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים"(שמות כב, ו) וגו', ואמר "ונקרב בעל הבית אל האלהים"(שמות כב, ז). וכבר זכרנו שמודה במקצת הוא המחוייב שבועת התורה, אבל אם כפר בכל זה הוא פטור, רוצה לומר שישבע היסת כמו שבארנו בסוף כתובות. ואם היה טוען ראובן לשמעון מנה ובית פלוני, והודה לו במקצת המנה חייב שבועת התורה על כפירת קצת המנה, וישבע גם כן על כפירת הבית על ידי גלגול. וגלגול שבועה מן התורה, לפי שנאמר בסוטה "אמן אמן"(במדבר ה, כב) ובא בקבלה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר וכו', כמו שביארנו במקומו (פרק ב הלכה ה דסוטה). לפיכך כל מי שנתחייב שבועה, יכול המשביעו לגלגל עליו בכלל שבועתו כל מה שירצה, ממה שיתלה בטענה הראשונה או לא יתלה בה. ומכוח דברי יתבאר לך, שכל מי שטוען לחבירו קרקעות והודה באחד מהם, או טען עליו כלים וקרקעות והודה במטלטלין וכפר בקרקעות כולם, או הודה בקצתם וכפר בכל המטלטלין, הרי הוא בכל אלו החלקים פטור מן התורה משבועה, וחייב בשבועת היסת בכל טענה מהם. וכמו כן מי שטען על חבירו במטלטלין, והזמין קצתם ואמר לו זהו שיש לך בידי טול והילך, אינו מחוייב אלא שבועת היסת.

ושמור אלו העיקרים כולם ודיו בהם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נכסים שיש להם אחריות - היינו קרקעות, שהמלוה את חבירו סומך עליהם לפי שקיימים ועומדים. ופירוש אחריות. חזרה, שחוזר המלוה עליהם מ וטורף אותם מן הלקוחות כשלא ימצא כלום ללוה:

נקנין בכסף - דכתיב (ירמיהו לב) שדות בכסף יקנו מב. והני מילי במקום שאין רגילין לכתוב שטר, אבל במקום שרגילין לכתוב שטר לא קנה עד שיכתוב שטר מג:

בשטר - שכותב על הנייר או על החרס שדי נתונה לך שדי קנויה לך מד ומוסרו לקונה. ודוקא במתנה נקנה הקרקע בשטר. אבל במכירה, עד שיתן את הכסף מה. אלא א"כ מוכר שדהו מפני רעתה מו, דבהא קנה בשטר לחודיה. ומנלן דמקרקעי נקנין בשטר, דכתיב (ירמיהו לב) וכתוב בספר וחתום מז:

ובחזקה - כגון שחפר בקרקע מעט, או נעל, וגדר, ופרץ מח כל שהוא בפני המוכר. ואם היה שלא בפניו, צריך שיאמר לו לך חזק וקני. ומנא לן שקרקע נקנה בחזקה, דכתיב (דברים יא) וירשתם אותה וישבתם בה, במה ירשתם בישיבה:

ושאין להם אחריית אין נקנין אלא במשיכה - דכתיב (ויקרא כה) או קנה מיד עמיתך, דבר שאפשר לתתו מיד ליד אינו נקנה אלא בנתינה מיד ליד מט:

נקנין - עם נכסים כו'. אם מכר מטלטלין עם הקרקע, כיון שקנה לוקח הקרקע באחת מג' קנינים הללו, נקנו מטלטלין עמה. והוא שיאמר, לו קנה [הני] אגב קרקע. ונפקא לן מקרא דכתיב בדברי דימים (ב כא ג) ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות:

וזוקקין - נכסים הללו שאין להם אחריות את הנכסים שיש להם אחריות כו'. אע"ג דאין נשבעין על הקרקעות, היכא דטענו מטלטלין וקרקעות ונתחייב לישבע על המטלטלין, זוקקין המטלטלין את הקרקעות לישבע עליהם ע"י גלגול שבועה. ולמדנו גלגול שבועה מסוטה, דכתיב (במדבר ה) ואמרה האשה אמן אמן, אמן מאיש זה, אמן מאיש אחר. אמן שלא שטיתי ארוסה, אמן שלא שטיתי נשואה, שומרת יבם, וכנוסה נב:

פירוש תוספות יום טוב

אחריות. כתב הר"ב פירוש אחריות חזרה כו'. כ"כ הרמב"ם. וכלומר שחוזר לאחור. ולשון הערוך ואחריתך תאכל באש (יחזקאל כ"ג) תרגום ושפר ארעך תתוקד בנורא:

בכסף. פסקו הפוסקים בשוה פרוטה. דבפחות משוה פרוטה לא מיקרי כסף. ב"י ח"מ ר"ס ק"ץ:

בכסף. כתב הר"ב דכתיב שדות בכסף יקנו. ואימא עד דאיכא שטר דכתיב [שם] [וכתוב] בספר וחתום אי כתיב יקנו לבסוף כדקאמרת השתא דכתיב יקנו מעיקרא. כסף קני שטר ראיה בעלמא הוא. גמ'. וכתבו התוס' הא דלא מייתי מקרא דכתיב גבי עפרון משום דדלמא ה"מ מנכרים שכל קנינו בכסף. ע"כ. ועיין מ"ש בריש משנה ב'. ומ"ש הר"ב ה"מ במקום שאין רגילות לכתוב שטר אבל כו' לא קנה. פירש"י כיון דרגילים בהכי לא סמכה דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא ע"כ. והעלה הר"ן דבכל שטר עסקינן שכיון שדרכן לכתוב שטר. לוקח לא סמכה דעתיה עד שיכתוב השטר. ואפי' בשטר הודאה. מיהו במקום שנהגו לכתוב שטר קנין תולה קנייתו על השטר ואינו קונה משעת נתינת הכסף. אבל במקום שנוהגים לכתוב שטר ראיה בלבד א"א ללוקח שיתנה קנייתו בו שהרי אינו קונה. אלא כשנכתב אותו שטר קונה בכסף משעה ראשונה וכל זמן שלא נכתב אינו קונה משום דלא סמכה דעתו. ע"כ:

בשטר. לשון הר"ב שכותב על הנייר או על החרס. עיין מ"ש במשנה ד' פ"ב דגטין. ומה שכתב שדי נתונה לך. שדי קנויה לך. או או קאמר. ומשכחת לה בקניה. במוכר שדהו מפני רעתה כדמפרש ואזיל. ומ"ש הר"ב אבל במכירה עד שיתן את הכסף. לשון רש"י דלא גמר מוכר ומקנה עד דמקבל דמים ואע"ג דקבל דמים בעי שטרא כדאמרי' לעיל. ומ"ש הר"ב אלא א"כ מוכר שדהו מפני רעתה. ל' רש"י דניחא ליה דלקני ליה שטרא ללוקח כי היכי דלא מצי למיהדר ביה. ומה שכתב הר"ב ומנלן כו' דכתיב וכתוב בספר וחתום. וכ"כ הרמב"ם. ותימה דהא אמרן לעיל דהאי קרא לשטר ראיה בעלמא הוא והכי איתא בגמ'. אילימא משום דכתיב וכתוב בספר וחתום והאמרת [כמ"ש לעיל] שטר ראיה בעלמא הוא. אלא מהכא (ירמיה ל"ב) ואקח את ספר המקנה. פירש"י אלמא יש קנין אף בספר לבדו:

ובחזקה. כתב הר"ב שחפר כו' או נעל כו'. *)ותמה אני דאמאי שייר קנין חליפין דקונין בהן קרקעות כדפי' הר"ב במשנה דלקמן:

ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה. כתב הר"ב דכתיב או קנה מיד וכו'. וכ"כ הרמב"ם. ותימה דבמשנה ב' פ"ד דב"מ מפרשים דבר תורה מעות קונות וחכמים תקנו משיכה כו'. ובגמ' סתמא דתלמודא קאמר. דכתיב או קנה מיד כו' והדר אמרי' ולר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות מאי איכא למימר. תנא תקנתא דרבנן קא תני:

אלא במשיכה. לשון הר"ן. ולא אתא למעוטי [אלא] קנינין דנכסים שיש להם אחריות. דהיינו כסף. ושטר. וחזקה. אבל אין הכי נמי דנקנין במסירה והגבהה. אלא דנקט משיכה משום דרוב קניות מטלטלין במשיכה הן כדאמר בכל דוכתא. והא לא משך. אי נמי משום דמשיכה עיקר וכו'. דלמאי דאמרי' טעמא שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה [כמו שכתב הר"ב במ"ב פ"ד דב"מ] עיקר תקנתא במשיכה הות. שכיון שהוציאה מרשות מוכר לרשותו נפק ליה מההיא חששא. אלא דאמור רבנן דתקני ליה הגבהה ומסירה משום דכיון שמסרה לו או הגביהה ודאי שיוציאנה משם ויביאנה לביתו. ואי ממנע ולא עבד. איהו דאפסיד אנפשיה. ועוד י"ל טעם אחר במסירה. שמאחר שאין המסירה קונה אלא ברשות הרבים. ובחצר שאינה של שניהם. ליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך. ובדין הוא דלקני ליה מעות ברשות הרבים. כיון דליכא למיחש להכי. אלא דלא פלוג רבנן. ע"כ. ואכתי קשיא. חליפין לא יקנו משום הך גזירה. וראיתי למהר"ר ואל"ק כהן שכתב בפי' הש"ע ח"מ סי' רצ"ח. דכל זמן שלא קבל המוכר דמי שווי הפירות. מציל הוא הפירות כי לא ניחא ליה לילך אח"כ עם הלוקח בדינא ודיינא:

נקנין עם נכסים. ומסקינן בגמ' דלא בעינן צבורין ומונחין בקרקע:

וזוקקין כו'. כתב הר"ב דאין נשבעים על הקרקעות כו' כדתנן במשנה ה' פ"ו דשבועות. ומ"ש הר"ב למדנו גלגול שבועה מסוטה. ואף על גב דסוטה איסורא. ילפינן מינה לממונא. ובקל וחומר. ומה סוטה שלא נתנה להתבע בעד אחד [דצריך שני עדי סתירה כדתנן במשנה ג' פרק ו' דסוטה] מגלגלין. ממון שניתן להתבע בעד אחד [להשביעו] אינו דין שמגלגלין. גמ'. ומ"ש הר"ב דכתיב ואמרה האשה אמן כו' כדתנן סוף פ"ב דסוטה. ועיין שם:

וזוקקין. גוררין. לשון הר"ב ורש"י במ"ג פרק ו' דשבועות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מ) (על הברטנורא) וכלומר שחוזר לאחור. ולשון הערוך ואחריתך תאכל באש (יחזקאל כג). תרגום ושפר ארעך תתוקד בנורא:

(מא) (על המשנה) בכסף. בשוה פרוטה. דבפחות מש"פ לא מקרי כסף. ב"י:

(מב) (על הברטנורא) ואימא, עד דאיכא שטר, דכתב וכתוב בספר וחתום. אי כתיב יקנו לבסוף, כדקאמרת, השתא דכתיב יקנו מעיקרא, כסף קני, שטר ראיה בעלמא הוא. גמרא:

(מג) (על הברטנורא) כיון שרגילים בהכי לא סמכה דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא. רש"י. ובכל שטר עם עסקינן ואפילו בשטר הודאה. (כלומר שטר ראיה. ב"ד) ומיהו כששרגילין בשטר קנין תולה קנייתו בשטר ואינו קונה משעת נתינת הכסף וכשרגילין בשטר ראיה. כשנכתב השטר קנה למפרע משעת נתינת הכסף:הר"ן. ועתוי"ט:

(מד) (על הברטנורא) או או קאמר ומשכחת ליה בקנייה. במוכר שדהו מפני שדהו מפני רעתה כדמפרש ואזיל:

(מה) (על הברטנורא) דלא גמר מוכר ומקנה עד שמקבל דמים. ואע"ג דקביל דמים בעי שטרא כדלעיל. רש"י

(מו) (על הברטנורא) דניחא ליה דלקנייא ליה שטרא ללוקח כי היכי דלא מצי למיהדר ביה. רש"י:

(מז) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ. ותימא דהא אמרן דלעיל דהאי קרא לשטר ראיה בעלמא הוא. ובגמרא אלא מהכא ואקח את ספר המקנה. פירש"י אלמא יש קנין אף בספר לבדו:

(מח) (על הברטנורא) ושייר קנין חליפין:

(מט) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ. ותימא דבמ"ב פ"ד דב"מ מפרש ד"ת מעות קונות וחכמים תקנו משיכה כו'. ובגמרא סתמא דגמרא קאמר דכתיב קנה מיד כו'. והדר אמרינן ולר"י דאמר ד"ת מעות קונות מא"ל תנא תקנתא דרבנן קתני.

(נ) (על המשנה) במשיכה. לא אתא למעוטי אלא קנינין דנכסין שיש להם אחריות דהיינו כסף שטר וחזקה. אבל אה"נ דנקנין במסירה והגבהה. ונקט משיכה משום דרוב קניית מטלטלין במשיכה כו'. הר"נ. ועתוי"ט:

(נא) (על המשנה) עם. מסקינן בגמרא דלא בעינן צבורין ומונחין בקרקע:

(נב) (על הברטנורא) ואע"ג דסוטה איסורא, ילפינן מינה לממונא, ובק"ו, ומה סוטה שלא נתנה להתבע בעד אחד מגלגלין, ממון שניתן להתבע בעד אחד (להשביעו) אינו דין שמגלגלין. גמרא:

(נג) (על המשנה) וזוקקין. גוררין. הר"ב פ"ו דשבועות מ"ג:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נכסים שיש להם:    וכו'. פ' חזקת (בבא בתרא דף נ"א) ובפ' הספינה דף ע"ו ודף פ"ו ובפ' מי שמת (בבא בתרא דף ק"נ) ובפירקין דף ז'. אמר רב לא שנו דקני בכספא לחודיה אלא במקום שאין רגילין לכתוב שטר מכירה אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה דכיון דרגילין בהכי לא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא ואי פריש אם רציתי יקנה לי שטרי ואם רציתי יקנה לי כספי פריש:

ובחזקה:    רבי חזקיה מייתי לה מקרא דכתיב ושבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבה. ואי קשיא אמאי לא תנא נמי חליפין שהקרקע נקנה ג"כ בהן. תשובה כסף ושטר וחזקה דאיתנהו בקרקעות וליתנהו במטלטלין קתני שגם החזקה אינה מועלת במטלטלין שאם מסר לו כליו ונשתמש בו שהניח שם פירותיו או שייפהו ועדיין לא משכו לא קנאו אבל חליפין דאיתנהו נמי במטלטלין לא קתני תוס' רי"ד:

ושאין להם אחריות:    אינם נקנים אלא במשיכה לרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות תנא תקנתא דרבנן קתני:

נכסים שאין:    וכו'. פ' שני דגיטין דף כ"ב ובפירקין דף ז' ובפ"ק דב"ק דף י"ב ובפ' הזהב (בבא מציעא דף מ"ז) ובפ' השואל דף ק' ובפ' המוכר את הספינה (בבא בתרא דף ע"ז) ובפ' מי שמת (בבא בתרא דף ק"נ) ודף קנ"א. וז"ל הרי"ף ז"ל שם בפ' הספינה דף ר"ג תנן התם נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה אמר רבה לא שנו אלא בדברים שאין דרכן להגביה אבל בדברים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה לא וכן הלכתא ואי קשיא לך הא דתניא בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה דברי ר"מ ור' אלעזר וחכמים אומרים זו וזו נקנית במשיכה דהא בהמה דקה דבת הגבהה היא וקני לה במשיכה שאני בהמה דמסרכא עכ"ל ז"ל. וכן הוא מבואר שם בגמ' הקושיא והתירוץ:

ניקנין עם נכסים:    וכו' בגמ' מסיק והל' צבורין על הקרקע לא בעינן אבל אגב וקנה בעינן כדפי' רעז"ל. בפי רעז"ל ולמדנו גלגול שבועה מסוטה וכו' בגמ' פריך אשכחן סוטה דאיסורא ממונא מנלן ומשני תנא דבי ר' ישמעאל ק"ו ומה סוטה שלא ניתנה שבועה דידה להתבע בעד אחד מגלגלין. ממון שניהן להתבע בעד אחד אינו דין שמגלגלין אשכחן בודאי ספק מנלן תניא רשב"י אומר נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים דהיינו דסוטה שמשביעין אותה בעזרה מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה ספק כודאי:

וזוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם:    כך נראה שהיא גרסת רש"י והר"ן ז"ל שפירשו וזוקקים נכסים הללו דקא מיירי בהו תנא את הנכסים וכו' האי זוקקין אנכסים שאין להם אחריות קאי ולאו אב"ד ע"כ ולא גרסי בהדיא וזוקקין נכסים שאין להם אחריות את וכו' וכן הוא ברב האלפסי ובהרא"ש ז"ל. אבל אינו כן לא בבבלי ולא בירוש'. ועיין בהר"ן ז"ל שהכריח דכולהו שבועות מגלגלין ברי על ברי וברי על שמא ושמא על ברי ואפי שמא על שמא ע"ש. ואיתא להאי בבא בתוס' ר"פ מרובה ובגמ' פ"ק דב"מ דף ד' וביד פ"א דהל' מכירה ובפ"ג סי' ח' ט' ט"ז. ובטור ח"מ סי' ק"ץ ר"ב. וכתב שם בית יוסף ר"ס ק"צ בשם הפוסקים דקרקע דנקנה בכסף היינו בש"פ דבפחות מש"פ לא מקרי כסף ע"כ. וכתב החכם ה"ר שלמה שיריליו ז"ל בפ"ג דפאה הא דקרי למטלטלין אין להם אחריות ולקרקעות יש להם אחריות נ"ל הטעם משום דהן בני חורין מכל נזק דאין נרקב ואין נשרף ואין נגנב ואין נאבד כדכתיב והארץ לעולם עומדת והמטלטלין מזומנין לכל אלו המקרים ע"כ ולשון הרמב"ם ז"ל נכסים שיש להם אחריות הם הקרקעות ואמנם נקראו כך לפי שאחריות הוא חזרה והשגה והחזרה וההשגה אמנם הוא על קרקע בלבד ע"כ ובערוך ואחריתך תאכל באש תרגומו ושפר ארעך תתוקד בנורא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

נכסים שיש להם אחריות:    כך נקראין קרקעות, מדיש להן אחריות, שאינן כלין [ונ"ל דנקט הך לישנא, ולא נקט קרקעות. ה"ט דרצה למכלל נמי מטלטלין שהקנן אגב קרקע. וה"ק, נכסים אפילו מטלטלין, שיש להן ואצלן אחריות. דהיינו קרקעות, נקנין בכסף שקונה בהן קרקע. או נ"ל דמה"ט לא נקט קרקע, דקמ"ל דלאו דוקא קרקע. אלא אפילו שאר מילי שיש להן אחריות, ככל מחובר לקרקע דדינו כקרקע [כ(שו"ע חו"מ, קלג)]:

נקנין:    במכירה או מתנה או בשכירות, שלא יהיה יכול לחזור בהן [(שו"ע חו"מ, קצ)] :

בכסף:    בשוה פרוטה, ואפילו נתן הפרוטה ע"מ להחזיר. אף דבאשה לא מקניא בהכי. התם ה"ט, משום דכל ע"מ להחזיר דמי לחליפין, דאין אשה נקנית בהן. [(שו"ע אה"ע כט, א)] . מיהו במקום שדרך לכתוב שטר, לא קני במעות [(שו"ע חו"מ, קצז)]:

ובשטר:    אפילו כתב ידו בלא עדים מהני ודוקא במכר שדהו מפני רעתה דאל"כ לא קנה עד שיתן כל הדמים [שם קצ"א]:

ובחזקה:    בנעל גדר ופרץ כל שהוא, בפני המוכר או במצותו. וכ"כ בהשתמש בבית שקנה. אבל חפירה לא מהני, רק בעומד לחרישה [(שו"ע חו"מ, קצב)]. וה"ה שקרקע נקנית בחליפין, אפילו החליף קרקע בקרקע, כיון שקנה א' קנה ג"כ חבירו [(שו"ע חו"מ, קצ) ו(שו"ע חו"מ, רג)]. ולא נקט לה התנא מדאיתא ג"כ במטלטלין כסי' כ"ה:

ושאין להם אחריות:    מטלטלין:

אין נקנין אלא במשיכה:    משימשכו כל כך שיגיע סופה למקום שהיה שם ראשו בתחלה. [(שו"ע חו"מ קצח, ג)] מיהו זה דוקא בשמשך הדבר בסימטא או ברשות של שניהן. אבל בשמונח ברה"ר ומשך קצתו לסימטא או לרשותו, קנה [קצ"ח ס"ט] וכמ"ש לעיל [סי' ל"ג]. [ורק בבהמה סגי בעקרה ביד ורגל כלעיל. ה"ט דמשעקרה יד ורגל, ממילה תזוז כולה]. וכ"ש דהגבהה קונה במטלטלין כבכל דבר. ודבר תורה מעות קונות, רק שמא קודם שימשך הלוקח, יארע אונס במטלטלין והמוכר שהן אצלו לא יטריח להצילן, להכי תקנו דרק משיכה תקנה, אפילו לא נתן מעות עדיין. ואפ"ה יש דרכים שמעות קונות [כ(שו"ע חו"מ, קצח) וקצ"ט]. והא דתני אלא במשיכה לא אתא לאפוקי אלא כסף שטר וחזקה, דקונין הן בקרקעות. אבל ודאי דכל מטלטלין נקנין בהגבהה או בק"ס וחליפין בכל מקום או במסירה ברה"ר [שם]. אמנם בכל אופן אינו קונה רק אחר שהסכימו שניהן על סכום המקח [(שו"ע חו"מ ר, ז)]:

ובחזקה:    דבקנה קרקע ע"י א' מאלו השלש, נקנו גם המטלטלין שמכר לו, אפילו זו במכר ואלו במתנה או איפכא, ואפילו אינן צבורין בתוכה. מיהו בכה"ג צ"ל לו קנה המטלטלין באגב. וי"א דאף בצבורין צ"ל לו כן [(שו"ע חו"מ, רב)]:

וזוקקין:    אוגדים. כמו ויאסרוהו בזיקים:

את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן:    אף דאין נשבעין אקרקעות אפילו מודה במקצתן, עכ"פ בנתחייב לו שבועה אמטלטין, חייב לשבע גם אקרקעות [(שו"ע חו"מ, צה)]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים