משנה קידושין א רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) האישה נקנית - בשלש דרכים,

וקונה את עצמה - בשתי דרכים.
נקנית - בכסף, ובשטר, ובביאה.
בכסף -
בית שמאי אומרין: בדינר, ובשוה דינר.
ובית הלל אומרין: בפרוטה, ובשוה פרוטה.
כמה היא פרוטה?
אחד משמונה באיסר האיטלקי.
וקונה את עצמה - בגט, ובמיתת הבעל.
היבמה נקנית - בביאה,
וקונה את עצמה - בחליצה, ובמיתת היבם.


(ב) עבד עברי -

נקנה - בכסף, ובשטר,
וקונה את עצמו - בשנים, וביובל, ובגרעון כסף.
יתרה עליו אמה עבריה -
שהיא קונה את עצמה - בסימנין.
הנרצע נקנה - ברציעה,
וקונה את עצמו - ביובל, ובמיתת אדון.


(ג) עבד כנעני -

נקנה - בכסף, ובשטר, ובחזקה,
וקונה את עצמו -
בכסף - על ידי אחרים,
ובשטר - על ידי עצמו,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
אף בכסף - על ידי עצמו,
ובשטר - על ידי אחרים
ובלבד שיהא הכסף - משל אחרים.


(ד) בהמה גסה - נקנית במסירה,

ובהמה דקה - בהגבהה,
דברי רבי מאיר.
ורבי אלעזר, וחכמים אומרין:
בהמה דקה - נקנית במשיכה.


(ה) נכסים -

שיש להן אחריות - נקנין בכסף, ובשטר, ובחזקה,
ושאין להן אחריות - אינן נקנין אלא במשיכה.
נכסים שאין להן אחריות -
נקנין עם נכסים שיש להן אחריות - בכסף, ובשטר, ובחזקה,
ושאין להן אחריות -
זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות - לישבע עליהן.


(ו) כל הנעשה דמים באחר -

כיון שזכה זה - נתחייב זה בחליפיו.
כיצד:
החליף שור - בפרה,
או חמור - בשור,
כיון שזכה זה - נתחייב זה בחליפיו.
רשות הגבוה - בכסף,
ורשות ההדיוט - בחזקה.
אמירתי לגבוה - כמסירתי להדיוט.


(ז) כל מצוות הבן על האב -

האנשים חייבין, והנשים פטורות.
וכל מצוות האב על הבן -
אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין.
וכל מצות עשה שהזמן גרמה -
האנשים חייבין, והנשים פטורות.
וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה -
אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין.
וכל מצוה בלא תעשה -
בין שהזמן גרמה - ובין שלא הזמן גרמה,
אחד אנשים, ואחד נשים - חייבין,
חוץ מבל תקיף, ומבל תשחית, ומבל תיטמא למתים.


(ח) הסמיכות, והתנופות,

וההגשות, והקמיצות, וההקטרות,
והמליקות, והקבלות, וההזיות,
נוהגות באנשים, ואינן נוהגות בנשים,
חוץ ממנחת סוטה, והנזירה - שהן מניפות.


(ט) כל מצוה שאינה תלויה בארץ -

נוהגת בארץ, ובחוצה לארץ.
וכל מצוה שהיא תלויה בארץ -
אינה נוהגת - אלא בארץ,
חוץ מן הערלה, והכלאים.
ורבי אליעזר אומר: אף החדש.


(י) כל העושה מצוה אחת -

מטיבין לו, ומאריכין את ימיו, ונוחל את הארץ.
וכל שאינו עושה מצוה אחת -
אין מטיבין לו, ואין מאריכין את ימיו, ואינו נוחל את הארץ.
וכל שאינו - לא במקרא, ולא במשנה, ולא בדרך ארץ,
אין זה מן היישוב.
והמחזיק בשלשתן -
עליו הכתוב אומר: "והחוט המשולש, לא במהרה ינתק" (קוהלת ד,יב).


הדף הראשי של משנה קידושין א