משנה פרה יב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק יב · משנה ג | >>
נתכוין להזות על דבר שהוא מקבל טומאה והזה על דבר שאינו מקבל טומאה, אם יש באזוב, לא ישנה.
על דבר שאינו מקבל טומאה, והזה על דבר שמקבל טומאה, אם יש באזוב, ישנהז.
על האדם, והזה ח על הבהמה, אם יש באזוב, לא ישנה.
על הבהמה, והזה על האדם, אם יש באזוב, ישנה.
המים המנטפים, כשרים.
לפיכך הם מטמאין לשם מי חטאת.
משנה מנוקדת
נִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה וְהִזָּה עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, אִם יֵשׁ בָּאֵזוֹב, לֹא יִשְׁנֶה. עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְהִזָּה עַל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה, אִם יֵשׁ בָּאֵזוֹב, יִשְׁנֶה. עַל הָאָדָם, וְהִזָּה עַל הַבְּהֵמָה, אִם יֵשׁ בָּאֵזוֹב, לֹא יִשְׁנֶה. עַל הַבְּהֵמָה, וְהִזָּה עַל הָאָדָם, אִם יֵשׁ בָּאֵזוֹב, יִשְׁנֶה. הַמַּיִם הַמְנַטְּפִים, כְּשֵׁרִים. לְפִיכָךְ הֵם מְטַמְּאִין לְשֵׁם מֵי חַטָּאת.
נוסח הרמב"ם
נתכוון להזות על דבר שהוא מקבל טומאה, והזה על דבר שאינו מקבל טומאה -
- אם יש באיזוב - לא ישנה.
- על דבר שאינו מקבל טומאה, והזה על דבר שהוא מקבל טומאה -
- אם יש באיזוב - ישנה.
- על האדם, והזה על הבהמה -
- אם יש באיזוב - לא ישנה.
- על הבהמה, והזה על האדם -
- אם יש באיזוב - ישנה.
- המים המנטפין - כשרין,
- לפיכך - הן מטמאין לשם מי חטאת.
פירוש הרמב"ם
אמר השם יתברך "והזה הטהור על הטמא"(במדבר יט, יט), יצטרך שהמזה יתכוין להזות על הטמא. ולזה אם טבל האזוב והוא מכווין שיזה על דבר שהוא מקבל טומאה, או על האדם שהוא גם כן טמא וראוי להזאה, הנה היא טבילה כשרה.
ואם הזה מזאת הטבילה על דבר שאינו מקבל טומאה, ונשאר באזוב שארית אפשר שיזה ממנה הזאה שנית, הנה לא יצטרך שיטבול האזוב פעם שנית אבל יזה ממנו על דבר שצריך הזאה. וזהו אמרם אם יש באזוב, לא ישנה, לפי שהוא הטביל את האזוב להזות על דבר המקבל טומאה ולא יצטרך לטבול פעם שנית. אמנם אם הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה, ואחר הזה על דבר שהוא מקבל טומאה, הנה היא הזאה פסולה, לפי שהוא בעת שטבל את האזוב לא היתה טבילה כשרה, ולכן אפילו נשאר באזוב שארית מן המים לא יזה ממנו הזאה שנית עד שיטבול את האזוב פעם שניה על מנת שיזה על הטמא, והוא אמרו אם יש באזוב, ישנה, עניינו שאף על פי שיש מים באזוב להזות הזיה שניה ישנה ויטבול. ובתוספתא אמרו, בתתם סיבה לזה ההבדל, "הואיל ותחילת טבילתו פסולה, כך הזאתו פסולה".
ואמרו מים המנטפין, הוא שאם הטביל את האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה ונטפו המים מן האזוב טיפות, הנה אלה הטיפות כשרות להזאה, רוצה לומר שיטבול בהן האזוב ויזה מהן, ולכן יטמאו כמו שיטמאו מי חטאת כמו שהתבאר בראשון מכלים. ולא נדריג אלה הטיפות במדריגת מה שיוטף מדבר טמא בעת ההזאה עליו אשר לא יטמא כמו שהתבאר, לפי שאלו לא עשו מצוותן לפי שהטבילה טבילה פסולה, לפי שהוא טבל לשם דבר שאינו מקבל טומאה. וכן יתבאר מן התוספתא ביאור זאת ההלכה והבינהו:
פירוש רבינו שמשון
על דבר המקבל טומאה: אדם וכלים:
דבר שאינו מקבל טומאה: בהמה וכלי אבנים:
אם יש באזוב לא ישנה: דכיון דהזה על דבר שאינו מקבל טומאה נפסלו להזאה מים הנשארים באזוב ובפרק קמא דיומא (דף יד א) דרשי' לה מדכתיב (במדבר יט, יט) והזה הטהור על הטמא דהוה מצי למכתב והזה הטהור עליו מאי על הטמא לדברים המקבלים טומאה הוא דאתא דכי מזה על דבר המקבל טומאה כשר המותר להזאה אבל על דבר שאינו מקבל טומאה אין כשר המותר להזאה ואית דגרסי איפכא ברישא ישנה ובסיפא לא ישנה דבתר כוונה אזלינן ולא בתר הזאה ובין אזלינן בתר הזאה בין אזלינן בתר כוונה משום דאדם המזה מיטמא מדכתב רחמנא על הטמא משום הכי מיפסלי המים שבאזוב דהא גלי רחמנא דעל הטמא הוא דחשיבה הזאה על העובד כוכבים ובהמה לא חשיבא הזאה והוה ליה כנושא מי הנדה דכתי' (במדבר יט, כא) יכבס בגדיו ואפי' כי לא נגע במים שבאזוב דאין המים טמאים מ"מ נפסלה טבילת האזוב ומסתברא דגרסינן בסיפא אם יש באזוב ישנה מדקתני בתר הכי המים המנטפין כשרים משמע דעלה קאי והך משנה דלא כר"ע דאיהו מוקי ליה לקרא בפרק קמא דיומא (דף יד א) לענין מזה דעל טמא טהור ועל טהור טמא ואפילו תימצי לומר דלרבי עקיבא כיון דמוזה טמא מזה נמי טמא דנחשב כנושא מי חטאת מ"מ משמע מתני' דאדם דומיא דבהמה כגון אדם טהור המים כשרי' והמזה טהור:
המים המנטפין: שנופלין מן האזוב:
כשרין: כדקתני ישנה:
לפיכך הם מטמאין: דכל תורת מי חטאת עליהם:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
על דבר המקבל טומאה - אדם וכלים:
על דבר שאינו מקבל טומאה - בהמה וכלי אבנים:
אם יש באזוב לא ישנה - אם נשתייר באזוב כדי הזאה אין צריך לחזור ולטבול פעם שניה, אלא מזה מאותו שנשתייר באזוב על הדבר הטמא ועלתה לו הזאה, דכתיב והזה הטהור על הטמא, עד שיתכוין להזות על הטמא, הלכך כשנתכוין בשעת טבילת האזוב להזות על הטמא לא ישנה, אלא יזה ממה שנשתייר באזוב. אבל אם טבל האזוב כדי להזות על דבר שאינו מקבל טומאה, הואיל ותחילת טבילתו פסולה, כך הזאתו פסולה, ולא יזה במה שנשתייר באזוב עד שישנה:
המים המנטפין - מן האזוב שהטבילו לשם דבר שאינו מקבל טומאה, אם הטביל באותם טפות אזוב ט והזה מהן, כשרין:
לפיכך הן מטמאין - לפי שלא עשו מצותן, שהרי הטבילה הראשונה פסולה היתה, והרי אלו הטפות כשאר מי חטאת הכשרים שהן מטמאין:
פירוש תוספות יום טוב
אם יש באזוב ישנה. הפי' הנכון שאע"פ שיש מים באזוב להזות הזיה שניה ישנה ויטבול. הרמב"ם:
על האדם כו'. פירושא דרישא. וכה"ג במשנה ב' פ"ח:
[המים המנטפים. פי' הר"ב אם הטביל באותן טפות כו' וז"ל הרמב"ם ספ"י מה"פ [הלכה ט'] אם נטפו בכלי וחזר והטביל בהן את האזוב בכוונה להזות על דבר המקבל טומאה. כשרה. ע"כ. וצריך לחלק בין כשנטפו מן האזוב לכשעודם בו. וזה מבואר]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) אם יש כו'. פירוש, אף על פי שיש באזוב ישנה. הר"מ:
(ח) (על המשנה) האדם והזה כו'. פירושא דרישא:
(ט) (על הברטנורא) בכוונה להזות על דבר המקבל טומאה, ובתנאי שינטפו בכלי. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
על דבר שאינו מקבל טומאה: בהמה וכלי אבנים כדמפרש בסיפא:
אם יש באזוב לא ישנה: להזות על הטמא אלא ינער המים ויטבול האזוב שנית דכיון דהזה על דבר שאינו מקבל טומאה נפסלו המים שנשארו באזוב ובפ"ק דיומא דריש להו מדכתיב והזה הטהור על הטמא דמצי למכתב והזה הטהור עליו מאי על הטמא לדברים המקבלים טומאה הוא דאתא דמכי מזה על דבר המקבל טומאה כשר המותר להזאה על דבר שאינו מקבל טומאה נפסל המותר להזאה. ואית דגרסי איפכא ברישא ישנה ובסיפא לא ישנה דאזלינן בתר כוונה ולא בתר הזאה ומסתברא דגרסינן בסיפא ישנה דקתני בתר הכי מים המנטפים כשרים משמע דעלה קאי והך משנה דלא כר' עקיבא דאיהו מוקי ליה לקרא בפ"ק דיומא לענין מוזה דעל טמא טהור ועל טהור טמא ואפילו תמצא לומר דלר' עקיבא כיון דמוזה טמא מזה נמי טמא דנחשב כנושא מי חטאת מ"מ משמע מתני' דאדם דומיא דבהמה כגון אדם טהור המים כשרין והמזה טהור, הר"ש והרא"ש ז"ל. אבל ר"ע ז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל:
על האדם וכו': תוס' שבת פ' במה בהמה (שבת דף נ"ב) וכמו שהעתקתיו שם ראש הפרק ומשמע מתוך דבריהם ז"ל שמפרשים מתני' כדעת הר"ש והרא"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
נתכוין להזות על דבר שהוא מקבל טומאה: על אדם וכלים אפילו הן טהורים:
והזה על דבר שאינו מקבל טומאה: כגון בהמה ועכומ"ז וכלי אבנים וכדמפרש ואזיל. והא דכפיל תנא למילתי'. ולא קאמר מיד ברישא התכוון לאדם וכו'. היינו כדי לאשמעינן טעם הדבר:
אם יש באזוב: ר"ל אם נשתייר על האזוב מי חטאת מהזאה זו:
לא ישנה: ר"ל א"צ לחזור ולטבול האזוב שנית כדי להזות על הטמא. אלא מזה עליו מהמים שנשארו בהאזוב. דאע"ג שהזה על דבר טהור. דלא שייך בו הזאה. אפ"ה כיון שהתכוון בהזאה לדבר ששייך בו טומאה והזאה. הו"ל כאילו באמת הי' צריך הדבר ההוא הזאה. ולא נפסלו המים שנשארו בהאזוב. דהרי רשאי להזות כמה הזאות מטבילה א' [וכלעיל הי' י"א]:
והזה על דבר שמקבל טומאה: בין שהדבר ההוא טהור או טמא. אלא שאם הדבר טמא. גם לו לא הועילה הזאה זו מדהתכוון לדבר שאמקט"ו:
אם יש באזוב: ר"ל אפילו יש בהאזוב מי חטאת עדיין [ומצינו אם במקום מלת אפילו. מעשרות פ"ה מ"ה]:
ישנה: ר"ל צריך לטבול שנית על דעת להזות ממנו על טמא. דאף שהזה על דבר שמקט"ו. אפ"ה כיון שבשעה שטבל התכוון להזות על דבר שאמקט"ו. הו"ל טבילה ראשונה כאילו לא טבל כלל. והרי וטבל כתיב. לפיכך לא יזה ממים הנשארים בהאזוב [כך פירשתי ע"ד הרמב"ם כאן. וגם בחיבורו פ"י ה"ח]. ולהראב"ד [שם] וגם לרב"א. דרך אחרת בזה. שפירשו משנתנו ע"פ התוספתא. דה"ק תנא. דבבבא קמייתא אשמעינן. דאף שהתכוון להזות על דבר שמקט"ו. אפ"ה כיון שבאמת הזה על דבר שאמק"ט. להכי אף שיש בהאזוב לא ישנה. ר"ל אינו רשאי להזות ממים הנשארים בהאזוב. ובבא בתרייתא ה"ק. דאף שהתכוון להזות על דבר שאמקט"ו. אפ"ה כיון שבאמת הזה על דבר שמקט"ו. לפיכך הו"ל כאילו טבל לשם דבר המקט"ו. וישנה. ר"ל רשאי להזות בהמים שבהאזוב על הטמא. וא"צ לשוב ולהטביל האזוב לשם כך. מיהו בין למר ובין למר א"צ להטביל ע"ד להזות על גוף זה. דבטבל האזוב כדי להזות על טמא זה רשאי ג"כ להזות על טמא שלא התכוון בטבילתו. ורק בההזאה צריך כוונה לגוף זה:
המים המנטפים: ר"ל כל היכא שצריך לחזור ולהטביל האזוב מדלא הועיל לו טבילה ראשונה. בין לפי' הרמב"ם שנפסלה הראשונה משום כוונתו. ובין להראב"ד ורב"א שנפסל משום הזאתו שהזה [עד שיחזור ויטבול]. עכ"פ המים שעדיין מובלעין באזוב כשרין הן. וכשחזרו ונטפו מהאזוב להמי חטאת שבכלי מותר להזות מהן:
כשרים: מדחזו להזאה:
לפיכך הם מטמאין לשם מי חטאת: אפילו כשעדיין הן על האזוב בעינא. אפ"ה מדחזו להזאה כשיתערבו בהמי חטאת שבכלי. לפיכך מטמאים כשאר מי חטאת הכשרים במגע ובמשא לכל שנגען או נשאן שלא לצורך הזאה. ואין דינן כמי חטאת שנפסלו שאמ"ט להטהור לחטאת. אפילו במגע. ולא להטהור לתרומה רק במגע ולא במשא [כפ"ט מ"ח]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת