משנה פרה ו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ו · משנה ד | >>
נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית, פסולים.
עלי קנים ועלי אגוז, כשרים.
זה הכלל, דבר שהוא מקבל טומאה, פסול.
ודבר שאינו מקבל טומאה, כשר.
נָתַן יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ עֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ הַמַּיִם לֶחָבִית, פְּסוּלִים. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹז, כְּשֵׁרִים. זֶה הַכְּלָל, דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, פָּסוּל. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, כָּשֵׁר.
נתן ידו, או רגלו, או עלי ירקות,
- כדי שיעברו המים לחבית - פסולין.
- עלי קנים, ועלי אגוז - כשרין.
- כדי שיעברו המים לחבית - פסולין.
- זה הכלל -
- דבר שהוא מקבל טומאה - פסול,
- ודבר שאינו מקבל טומאה - כשר.
ידוע שעלי ירקות יטמאו טומאת אוכלין לפי שהן מכלל האוכל.
והוא יאמר שהממלא חבית מים חיים לקדש אותה, מתנאי המילוי שיהא בכלי כמו שקדמנו, ואם יעזור אל המים ליגר בכלי בידו או ברגלו, או בדבר שמקבל טומאה מן האוכלים, שהוא פסול לפי שלא נתמלאו בכלי, וזה דומה למי שישאב בהן או בעלה מן המעיין וישים בחבית. ובתוספתא "הזולף בידיו וברגליו ובחרסית של שוקת פסול, מפני שלא נתמלאו בכלי".
ואם עזר אל המים להגיעם לזה הכלי בדבר שאינו מקבל טומאה הנה אלו המים כשרין, לפי שאלו הדברים אשר יעזרו אותם יהיו דומים לשוקת יגרו עליה המים המילוי, אמנם יהיה בזאת החבית אשר הגיע בהן המים עתה בעניין הגרת המים על דבר שאינו מקבל טומאה, והם מים חיים כמו שיהיו במעיין, ולא יקראו שאובין אז עד שיגעו בחבית, כמו שהתבאר במקוואות:
נתן ידו או רגלו: קילוח היורד מהר מעוקם שמשפע ועולה ואין הקילוח יורד לחבית ונתן ידו למעלה בראשו לעשותה כעין צינור כדי שיעברו מים דרך ידו לחבית של קידוש וכן עלי ירקות הראויין לאכילה ומקבלין טומאה פסולין המים כדילפי' בפרק שני דזבחים (דף כה ב) דכתיב מקוה מים יהיה טהור (ויקרא יא, לו) הוייתן ע"י טהרה תהא דאע"ג דהאי קרא גבי מקוה כתיב ילפינן מיניה כל הויות דהכי משמע הוייתן של מים המטהרין ע"י טהרה תהא כשאתה מהוה אותן להיות מקוה או קידוש הוי מהוה אותן ע"י דבר שאינו מקבל טומאה:
נתן ידו או רגלו - הרי שהיה קילוח יורד מהר מעוקם ואינו יורד לתוך החבית שרוצה למלאותה לקידוש, ונתן ידו למעלה בראש ההר לעשותה כעין צנור כדי שיעברו המים דרך ידו לחבית של קידוש, וכן עלי ירקות הראויין לאכילה ומקבלין טומאה:
פסולים - המים. כדילפינן בפרק ב' דזבחים (דף כה:) מדכתיב (ויקרא יא, לו) מקוה מים יהיה טהור, הוייתן על ידי טהרה תהא. ואע"ג דהאי קרא במקוה הוא דכתיב, ילפינן מיניה כל הויות. והכי הוי משמעות דקרא, הוייתן של כל מים המטהרים, על ידי טהרה תהא, בין שאתה מהוה אותן להיות מקוה או מילוי הוי מהוה אותן על ידי דבר שאינו מקבל טומאה:
עלי קנים ועלי אגוז כשרים. עיין מ"ש מזה בשם הרא"ש במשנה ו' פ"ה דמקואות:
אין פירוש למשנה זו.
ועלי אגוז: בפ' שביעי דעדיות בעדות ר' צדוק על זוחלין שלקחן בעלה אגוז פי' הרמב"ם ז"ל דעלה אגוז היינו קליפה החיצונה הירוקה של האגוז ואשמועינן דלא הוי בית קבול וכן פי' שם ג"כ ר"ע ז"ל. ועיין על משנה זו בבית יוסף יורה דעה סי' ר"א רמ"ו ע"א ובתשובות הרא"ש ז"ל כלל ל"א סי' ד':
יכין
נתן ידו או רגלו או עלי ירקות: והרי עלי ירקות ראויין לאכול ומקבלין טומאה כידו ורגלו:
כדי שיעברו המים לחבית: וכגון שהיה זרם המעין יורד מההר ונתן חד מהנך נגד הקלוח. כדי שירד הקלוח עליהן כתוך מרזב לתוך חבית שרוצה למלאותו לקדש המים שבתוכה:
פסולים: המים שירדו על הנך לתוך החבית נפסלו מלקדשן. מדירדו על דבר המקבל טומאה:
עלי קנים ועלי אגוז: שאינן ראויין לאכילה:
זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה: נ"ל דאע"ג דכבר מדיוקא דרישא שמעינן לה. דכל שאמקט"ו כשר. אפ"ה קמ"ל אף דהנך אינן כלי. אפ"ה הרי הו"ל רק מסייע שירדו לתוך הכלי וכל מסייע אין בו ממש ולא נפסלו. מיהו אם שאב באלו ונתן לתוך החבית. נעשו על גבן שאובין. ופסולין למי חטאת:
ודבר שאינו מקבל טומאה: נ"ל דזה הכלל דרישא לאתויי אפילו דבר שמקט"ו רק מדרבנן. וכגון גיסטר'. אם סייע בה שירדו המים להכלי. מחשב כאלו הי' הוייתן קודם מילוי על דבר שמקבל טומאה ונפסלו. וזה הכלל דסיפא לאתויי דבר שאמקט"ו השתא. וכגון בהמה חי. או עשבים שלא יחדן עדיין לאכילה. אף שכשישחט הבהמה וייחד העשבים לאכילה, יקט"ו. אפ"ה כיון דהשתא אמקט"ו, המים כשרין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת