משנה פרה ו ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ו · משנה ג | >>
המקדש בשוקת והטפי בתוכה, אף על פי שפיו צר כל שהוא, המים שבתוכו מקדשין.
אם היה ספוג, המים שבתוכו פסולים.
כיצד יעשה, יזלף עד שהוא מגיע לספוג.
נגע בספוג, אף על פי שהמים צפין על גביו כל שהן, פסולין.
משנה מנוקדת
הַמְקַדֵּשׁ בַּשֹּׁקֶת וְהַטְּפִי בְתוֹכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁפִּיו צַר כָּל שֶׁהוּא, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ מְקֻדָּשִׁין. אִם הָיָה סְפוֹג, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ פְסוּלִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, יְזַלֵּף עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַסְּפוֹג. נָגַע בַּסְּפוֹג, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן, פְּסוּלִין.
נוסח הרמב"ם
המקדש בשוקת, והטפי בתוכה -
- אף על פי שפיו צר כל שהוא - המים שבתוכו מקודשין.
- אם היה ספוג - המים שבתוכו פסולין.
- כיצד יעשה?
- זולף - עד שהוא מגיע לספוג.
- נגע בספוג -
- אף על פי שהמים צפין על גביו כל שהן - פסולין.
פירוש הרמב"ם
כבר ביארנו בכלים, שהטפי הוא כלי צר הפה מאד, יצא ממנו מה שבו טיפות טיפות.
ואם יהיה בכלי מים רבים, והביא זה הכלי צר הפה והוא גם כן מלא מים, והשליך אפר הפרה בכלי אשר המים רבים בו, הנה שבו אלה המים מים מקודשים עם המים אשר בפי כלי צר הפה להתחברות מים במים, ואף על פי שפיו צר ולא יכנס בו דבר מאפר הפרה לא נחשוב המים אשר בתוך הטפי מובדל מהמים אשר בשוקת.
אמנם הספוג והוא צמר הים, הנה אינו כלי, ולזה מים שבתוכו אינן מקודשים לפי שכבר קדם לך שאין מקדשים אלא בכלי.
ואופני התחבולה בזה, שישפוך כל מה שבאלה המים ולא יגע בספוג כלל, לפי שאם יגע בו יעשה זה שיצאו מן המים אשר בו אשר כבר התבאר שאינן מקודשין, ויתערבו עם אלה המים המקודשין ויפסידו כל המים. וכבר התבאר זה בפרק אשר קודם זה:
פירוש רבינו שמשון
טפי: פך קטן שפיו צר ואין בו כשפופרת הנאד:
מקודשין: וכשרין להזותן:
היה ספוג: בתוך השוקת המקודשת:
פסולין: דאין מים שבספוג מקודשין:
יזלף: מזה מן מי השוקת עד שמגיע קרוב לספוג דמי הספוג אינן מקודשין שלא נכנס הקידוש לתוכן:
נגע בספוג: נסחטין מי הספוג לתוך השוקת ונתערבו בהן ולכך פסולין ובפרק הוציאו לו (דף נח א) דייק מהכא דהניח סיב בתוך המזרק וקבל בו את הדם אינו חוצץ כי היכי דלא חייץ הכא ספוג בקידוש דלא פסיל אלא הנבלעין בתוכו ובקונטרס פי' שם דבשעת מלוי היה ספוג בשוקת ונפסלין מים הבלועין בספוג משום מים חיים אל כלי אבל מים שבשוקת כשרים דלא חייץ ופירש כיצד הוא עושה כשבא ליטול את המים וליתנה בצלוחית ובשפופרת זולף וגומר את כל המים אשר בשוקת עד שמגיע לספוג זולף שואב עד המיצו אגוטי"ר בלע"ז וכדאמרינן במו"ק (דף יא ב) וגומר כדרכו ולפירוש הקונטרס קשה דהמקדש בשוקת קתני ולא קתני הממלא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
טפי - פך קטן שפיו צר והמים היורדים ממנו יורדים טיף טיף:
אע"פ שפיו צר - פחות משפופרת הנוד ד:
המים שבתוכו מקודשים - וכשרים להזות אע"פ שלא נכנס שם מאפר הפרה כלל, דהוו כאילו מחוברים למים שבשוקת:
היה ספוג - אם בשעת מילוי היה ספוג בשוקת, המים הבלועים בספוג פסולים, דמים חיים אל כלי בעינן, ואין הספוג כלי:
יזלף עד שהוא מגיע לספוג - כשבא ליטול המים וליתנם בצלוחית, שופך ה כל המים עד שמגיע לספוג, אבל לא ישפוך מן המים שבספוג כלל, כדי שלא יתערבו המים שבספוג שהם פסולים עם המים שבשוקת שהם כשרים ויפסלו כולם:
נגע בספוג - נסחטים מי הספוג לתוך השוקת ונתערבו הפסולים בכשרים, ונפסלו כולם:
פירוש תוספות יום טוב
אף ע"פ שפיו צר. ל' הר"ב פחות משפופרת הנוד וכן לשון הר"ש ומשום (דבפ' דלעיל משנה ח' מצריכין בב' שקתות שבאבן שיהיו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד כמו) עירוב מקואות שהוא כשפופרת הנוד כדתנן במ"ז פ"ו דמקואות. מש"ה נקטו דהכא אפילו פחות מכן מתחשבין מעורבין (דשאני כלי בתוך כלי דמתערב בחבור מועט) כנ"ל:
יזלף. לשון הר"ב כשבא ליטול המים וליתנם בצלוחית שופך כו' כך פירש"י בפ"ה דיומא דף נ"ח. ולדבריו הכא במלוי הוא. וכדמוכח מתניתין דרפ"ט (בפי' הר"ב). והקשה הר"ש דהמקדש בשוקת קתני ולא קתני הממלא. ומפרש דיזלף היינו שמזה וכן פי' הר"ב עצמו במתני' דלעיל ובפ' דלקמן משנה ח'. ובמשנה ז' פ' בתרא דטהרות כתב הר"ב דהוצאת המים מעט מעט קרוי זילוף וכ"פ הכ"מ מדנפשיה בפי"ז מה' אבות הטומאות (הל' ג') ובמ"ג פ"ט דשבת כתבתי דזילוף היא ל' ארמית:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על הברטנורא) והא דלעיל בשתי שקתות צריכים כשפופרת כמו עירוב. מקואות, דשאני כלי בתוך כלי שמתחבר בחיבור מועט:
(ה) (על הברטנורא) רש"י. ולדבריו מיירי במילוי, ובמשנה תני המקדש. והר"ש פירש, דיזלף היינו שמזה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תפארת ישראל
יכין
זלף: הריקן והוא הדין בהזה מהמים עד שכלו:
ונמצא קדש: ותנא רישא לרבותא דרבנן. דאף שהאפר לא נגע בהמים רק בצד א'. אפ"ה נפסלו. ותנא סיפא לרבותא דר"מ ור"ש. דאף שהאפר היה כולו משוקע במים. אפ"ה חוזר ומקדש בו. מיהו אותו אפר שלא נגע כלל במים. אף שכבר הטילו וצברו על פני המים. לכ"ע רשאי ליטול מהצבור הצף. ומחזירו להשפופרת לקדש בו מים אחרים. אבל כל שנגע במים אפילו נפל מעצמו לשם. לרבנן פסול לקדש. אפילו מנגבו:
המקדש בשוקת והטפי: הוא כלי חרס שפיו צר:
בתוכה: תוך המים שבשוקת. ונתמלא הטפי ממים שבשוקת:
אע"פ שפיו צר כל שהוא: פחות משפופרת הנוד:
המים שבתוכו מקודשין: דלא דמי לדלעיל [פ"ה מ"ח] דצריך שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. דהכא שאני. שהטפי והמים שבתוכו מוקפין מכל צד מהמים שבשוקת סביב. והרי גם לענין טבילת כלי נחשבים כה"ג כמחוברים [כמקואות פ"י מ"ב]:
אם היה ספוג: מונח בהשוקת. ונתמלא ממי השוקת וקידש המים שבשוקת:
המים שבתוכו: שמובלעין בספוג שאינו כלי:
כיצד יעשה יזלף: ר"ל מריק המים לאט לאט מע"ג הספוג. או טובל האזוב תוך המים, לאט לאט. באופן שלא יגע בהספוג. ומזה:
עד שהוא מגיע לספוג: ר"ל עד שלא ישאר בהשוקת מים רק מה שמובלע בהספוג:
נגע בספוג אעפ"י שהמים צפין על גביו כל שהן: ר"ל אפילו הרבה:
פסולין: דנסחטו מים שבו. ונתערבו עם הכשרים ונפסלו כולן [כלקמן רפ"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת