משנה פסחים ט ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ט · משנה ח | >>
הפסח שנתערב בזבחים, כולן ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין זה, ויפסיד המותר מביתו.
נתערב בבכורות, רבי שמעון אומר, אם חבורת כהנים, יאכלו.
הַפֶּסַח שֶׁנִּתְעָרַב בַּזְּבָחִים, כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ, וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ. נִתְעָרַב בַּבְּכוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים, יֹאכֵלוּ:
הפסח -
- שנתערב בזבחים -
- ירעו עד שיסתאבו,
- וימכרו,
- ויביא בדמי היפה שבהן - ממין זה,
- ובדמי היפה שבהן - ממין זה,
- ויפסיד המותר - מביתו.
- נתערב בבכורות -
- רבי שמעון אומר:
- אם חבורת הכהנים - יאכלו.
- רבי שמעון אומר:
המשל בזה, כי אם נתערב פסח עם שתי עולות מניחין השלשה כבשים עד שיפסלו ומוכרם אחד אחד, וידע איזה מהם דמיו יותר, ונאמר על דרך הדמיון שישוה האחד דינר והשני דינר וחצי והשלישי שני דינרין, נמצאו בידיו מן השלושה כבשים ארבעה דינרין וחצי, אז יתחייב להביא שלש בהמות, שתים מהם בשנים שנים דינרין [ואחד בדינר] וחצי, וזהו אמרם ויפסיד המותר מביתו, יקריב מהם שתים לעולה ואחת שהיתה בשנים דינרים שלמים.
וממה שאתה צריך לדעת כי הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד, והפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות. וכשנאכל בכור בתורת פסח אנו מביאין אותו לעשותו נותר לפי שאינו נאכל אלא עד חצות, והעיקר אצלנו אין מביאין קדשים לבית הפסול.
ורבי שמעון אומר, מביאין את הקדשים לבית הפסול. ואמר אם חבורת כהנים יאכלו, רוצה לומר יאכלו הכל עד חצות כדין הפסח.
וחכמים אומרים, ירעו עד שיסתאבו ויביא בהמה בדמי היפה והשמנה שבהן, ויאמר כל היכא דאיתא לפסח תחול קדושתו על זה, ויקריב אותה הבהמה שלמים, ויאכל אותה הבהמה כולה שנפל בה מום כאשר יאכל בכור בעל מום.
ואין הלכה כרבי שמעון:
הפסח שנתערב - שלשה טלאים, אחד של פסח ואחד של אשם ואחד של עולה, שנתערבו. כולן ירעו עד שיסתאבו:
ויביא בדמי היפה שבהן - עולה דשמא היפה עולה היה. ובדמי היפה שבהן אשם דשמא היפה אשם היה. ובדמי היפה שבהן פסח אם קודם הפסח נסתאבו כולן, ואם לאחר הפסח נסתאבו יביאם לשלמים דשמא היפה פסח היה. ואותו מותר שצריך להוסיף על הב' עד שיגיעו לדמי היפה, יפסיד משלו. וכיצד עושה, אם היפה שבהן שוה סלע, מביא ג' סלעים מביתו ונוטל הסלע האחד ואומר, כל מקום שהיא העולה הרי היא מחוללת על סלע זו, ויביא ממנו עולה. ונוטל הסלע הב' ואומר, כל מקום שהוא אשם הרי הוא מחולל על סלע זו, ויביא בו אשם. וכן לשלמים יח:
נתערב הפסח בבכורות - שמתן דמם ודם הפסח שוה יט:
ר' שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו - כולן בו בלילה, שהבכור נאכל לכהנים. ויקרב פסח לשם פסח בכ"מ שהוא, ובכורות לשם בכורות בכל מקום שהן, ואף ע"פ שהן ממעטין בזמן אכילת הבכור, שהבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד ועכשיו אין אוכלין אותו אלא עד חצות כזמן הפסח ונמצאו מביאין קדשים לבית הפסול, ר"ש סבר שיכולין להביא קדשים לבית הפסול, ורבנן פליגי עליה ואמרי ירעו כולן עד שיסתאבו ויביא כ מעות בדמי היפה שבהן כדאמרן בפסח שנתערב בזבחים. ואין הלכה כר"ש:
[וימכרו ויביא כו'. פירש הר"ב וכיצד הוא עושה כו' מביא ג' סלעים מביתו כו' ואומר כל מקום שהיא העולה כו' וכפירוש רש"י ויהיב טעמא למילתיה דאל"ה הרי הוא מחליף. שמביא שלמים בדמי האשם או בדמי העולה. והרי קדושת הבהמה חלתה על מעות דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה ע"כ. וקשיא לפי זה מאי ימכרו דתנן ובפ"ח דזבחים דף ע"א ע"ב פירש"י וימכרו נמצאו דמי עולה, עולה. דמי שלמים, שלמים. ואינו יודע אילו עולה ואילו שלמים. הלכך יטול מעות כנגד דמי היפה ויאמר כל מקום שהם מעות עולה כו'. ומ"מ מסיק דנ"ל דל"ג וימכרו כו' מכח הסיפא והעתקתי דבריו שם משנה ב' בד"ה ירעו כו'. ועוד עיין שם בד"ה וימכרו כו' מ"ש בזה בשם הרמב"ם ז"ל]:
ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה. ולא אמרינן דיפלו דמיו לנדבה כדלעיל דמתני' דהכא כמ"ד אין בעלי חיים נדחים והיינו נמי דפירש הר"ב שיביא בדמיו פסח. ואילו לעיל תנן יפלו לנדבה. ולפי זה ה"נ כוליה פירקא דהתערובות פ"ח דזבחים דתנן בהו יביא בדמי היפה שבהן ממין זה וכו'. ולגירסת רש"י ותוספות דלעיל לא קשה כלל. ויש לי ראיה לדבריהם דבפ"ח דזבחים דף ע"ג ע"ב אמתניתין דזבחים שנתערבו מין בשאינו מינו דיביא מדמי היפה שבהן ממין זה וכו' אמר רבא השתא דאמור רבנן לא נקריב אי אקריב לא ארצי. ומסיק דכמאן דאמר בעלי חיים נדחים אמר לשמעתיה. משמע דהנך דינין כמ"ד ב"ח נדחים נמי אתיין ואפילו הכי יקריב מאותו מין ולא אמרינן יפול לנדבה. א"כ משמע ודאי דלעיל נמי לא גרסינן יפלו לנדבה אלא יביא שלמים. וצריך לדחוק להרמב"ם לומר דרבא דינא בעלמא קאמר ולא מהדר אמתני':
ויפסיד המותר. דברי הרמב"ם בפירושו אינם מובנים לי:
נתערב פסח בבכורות. פירש הר"ב דמתן דמם שוה. ומסיים רש"י ואין טעונין תנופה חזה ושוק ולא סמיכה. ולא נסכים:
רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו. כתב הר"ב ורבנן אמרי ירעו כו' ויביא בדמי כו' והתערובות אוכל כולם בתורת בכור בעל מום וכדפירש הר"ב במשנה ב' פ"ח דזבחים ע"ש:
(יח) (על הברטנורא) רש"י יהיב טעמיה למלתיה דאל"ה הרי הוא מחליף שמביא שלמים בדמי האשם או בדמי העולה והרי קדושת הבהמה חלתה על מעות דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה:
(יט) (על הברטנורא) ואין טעונין תנופת חזה ושוק. ולא סמיכה ולא נסכים. רש"י:
(כ) (על הברטנורא) והתערובת אוכל כולם בתורת בכור בעל מום:
הפסח שנתערב בזבחים: לא שייך לפרש כאן דזבחים היינו שלמים דא"כ הוו כולן קרבין שלמי' דהא קיימא לן דמותר פסח קרב שלמים אלא אשם או עולה ובדמפ' רעז"ל והוא מועתק מרש"י ז"ל וגם יכול להתערב עס חטאת של שעיר נשיא שהוא ג"כ זכר:
ויפסיד המותר מביתו: פי' הרמב"ם ז"ל נאמר על דרך הדמיון שישוה האחד דינר והשני דינר וחצי והשלישי שני דינרין נמצאו בידיו מן השלש כבשים ד' דינרין וחצי אז יתחייב להביא שלש בהמות ב' מהם בשנים שנים דינרין ואחד בשני דינרין וחצי וזהו אמרם ויפסיד המותר מביתו ע"כ. וכתב עליהם הרב בעל תוספת יום טוב שאינם מובנין לו:
רש"א אם חבורת כהנים יאכלו: נראה דשפיר טפי למיגרס יֵאָכְלוּ בנקודת צירי תחת היוד וקאי אפסח ואבכור. ור"ש ס"ל בכמה דוכתי שכתבתים כבר בפ"ח דשביעית סי' ז' דמוטב להביא קדשים לבית הפסול ולמעט בזמן אכילתן מלנתקן לרעייה. ורבנן ס"ל דירעה וממתין לו עד שיומם ויביא בהמה שמינה כיפה שבהן ונימא כל היכא דאיתי' לפסח תיחול קדושתיה אהנך מעות ומייתי בהנך מעות שלמים כדין מותר הפסח ואכיל לכל התערובות בתורת בכור בעל מום שאין נשחט באיטליז ואין נמכר באיטליז ואין נשקל בליטרא דבכור נאמר בו לא תפדה ואין לו פדיון ואינו תופס את דמיו ואינו יוצא מקדושתו לחול על המעות אלא נאכל במומו לכהן ופסח בר פדיון הוא כשאר קרבנות ואינו נאכל בלא פדיון ואם היה מכיר הפסח שנפדה היה שוחטו ומוכרו באיטליז אם ירצה ואיתא בתוס' פ' א"ל הממונה דף כ"ט ודפ התכלת דף מ"ט וביד פ"ו דהל' פסולי המוקדשין סי' י"ב י"ג:
יכין
הפסח שנתערב בזבחים: ר"ל שנתערב עם אשם ועולה יחד:
ובדמי היפה שבהן ממין זה: דשמא היפה עולה היה, או פסח, או אשם [ולהכי לא הזכירה המשנה שיביא כדמי היפה, רק ב' פעמים, משום דא' מהג' שהיה וודאי יפה, פשיטא שצריך להביאו יפה כבתחילה, ולא שייך גביה הא דתני בסיפא שיפסיד המותר מביתו]:
נתערב: הפסח:
בבכורות: דמתן דם פסח ובכור שוין, ושניהן א"צ תנופת חזה ושוק, וסמיכה ונסכים:
רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו: כל התערובות בליל פסח, ואעפ"י שממעט זמן אכילת בכור שנאכל לב' ימים ולילה א', ועכשו נפסל מחצות. ר"ש ס"ל מביאין קדשים לפסול. מיהו לרבנן דינו כפסח שנתערב בזבחים לעיל שירעו ושכשיוממו מביא כדמי היפה שבהן ב' בהמות לשלמים, והבהמות שהוממו גופויהו, אוכלן בתורת בכור בעל מום. ונ"ל דכ"ש במעשר רק נקט בכור לרבותא דל"ג בכהנים אטו ישראל. ענ"ל דלר"ש צריך לשחוט כולם. קודם לתמיד וימרס בדמן עד אח"כ [כפ"ח מ"ג] דאל"כ הרי עובר על עשה דהשלמ':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
הרמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש