משנה פסחים ט דפוסים
משנה פסחים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון, יעשה את השני.
שגג או נאנס ולא עשה את הראשון, יעשה את השני.
אם כן, למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה? שאלו פטורין מן ההיכרת, ואלו חייבין בהיכרת.
איזו היא דרך רחוקה? מן המודיעים ולחוץ, וכמידתה לכל רוח, דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר, מאסקופת העזרה ולחוץ.
אמר רבי יוסי: לפיכך נקוד על ה', לומר: לא מפני שרחוקה ודאי, אלא מאסקופת העזרה ולחוץ.
מה בין פסח ראשון לשני? הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני, מצה וחמץ עמו בבית.
הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו.
זה וזה טעון הלל בעשייתן, ונאכלין צלי על מצות ומרורים, ודוחין את השבת.
הפסח שבא בטומאה, לא יאכלו ממנו זבין וזבות נידות ויולדות.
ואם אכלו, פטורים מכרת.
רבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש.
מה בין פסח מצרים לפסח דורות? פסח מצרים מקחו מבעשור, וטעון הזאה באגודת אזוב על המשקוף ועל שתי מזוזות, ונאכל בחפזון בלילה אחד, ופסח דורות נוהג כל שבעה.
אמר רבי יהושע: שמעתי שתמורת הפסח קרבה, ותמורת הפסח אינה קרבה, ואין לי לפרש.
אמר רבי עקיבא: אני אפרש.
הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח, ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויקח בדמיו שלמים, וכן תמורתו.
אחר שחיטת הפסח, קרב שלמים, וכן תמורתו.
המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים, ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.
המפריש פסחו ומת, לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח, אלא לשם שלמים.
הפסח שנתערב בזבחים, כולן ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין זה, ויפסיד המותר מביתו.
נתערב בבכורות, רבי שמעון אומר, אם חבורת כהנים, יאכלו.
חבורה שאבד פסחה, ואמרה לאחד: צא ובקש ושחוט עלינו, והלך ומצא ושחט, והם לקחו ושחטו, אם שלו נשחט ראשון, הוא אוכל משלו, והם אוכלים עמו משלו.
ואם שלהן נשחט ראשון, הם אוכלין משלהן, והוא אוכל משלו.
ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהן כאחד, הוא אוכל משלו, והם אינם אוכלים עמו, ושלהן יצא לבית השרפה, ופטורין מלעשות פסח שני.
אמר להן: אם אחרתי, צאו ושחטו עלי.
הלך ומצא ושחט, והן לקחו ושחטו.
אם שלהן נשחט ראשון, הן אוכלין משלהן, והוא אוכל עמהן.
ואם שלו נשחט ראשון, הוא אוכל משלו, והן אוכלין משלהן.
ואם אינו ידוע איזה מהם נשחט ראשון, או ששחטו שניהם כאחד, הן אוכלין משלהן, והוא אינו אוכל עמהן, ושלו יצא לבית השריפה, ופטור מלעשות פסח שני.
אמר להן ואמרו לו, אוכלין כולם מן הראשון.
ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון, שניהן יוצאין לבית השריפה.
לא אמר להן ולא אמרו לו, אינן אחראין זה לזה.
שתי חבורות שנתערבו פסחיהן, אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין להן אחד, אחד מאלו בא לו אצל אלו, ואחד מאלו בא לו אצל אלו, וכך הם אומרים: אם שלנו הוא הפסח הזה, ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו, ואם שלך הוא הפסח הזה, ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך.
וכן חמש חבורות של חמשה חמשה, ושל עשרה עשרה, מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה, וכן הם אומרים.
שנים שנתערבו פסחיהם, זה מושך לו אחד, וזה מושך לו אחד, זה ממנה עמו אחד מן השוק, וזה ממנה עמו אחד מן השוק, זה בא אצל זה, וזה בא אצל זה, וכך הם אומרים, אם שלי הוא פסח זה, ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי.
ואם שלך הוא פסח זה, ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך.
משנה פסחים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב