משנה פסחים ה ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ה · משנה ו | >>
שחט ישראל וקיבל הכהן, נותנו לחברו וחברו לחברו, ומקבל את המלא ומחזיר את הריקן.
כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד.
שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, וּמְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן. כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד:
שחט ישראל - וקיבל הכוהן.
- נתנו לחברו, וחברו לחברו.
- מקבל - את המלא,
- ומחזיר - את הריקן.
- והכוהן, הקרוב אצל המזבח,
- זורקו זריקה אחת - כנגד היסוד.
היו נערכין שורות להתפאר.
והבזך - כלי עגול, כזו הצורה:
תרגום "קערותיו"(שמות כה, כט) "בזיכוהי".
ויקרש - פירושו ויקפא, מגזרת "קפאו תהומות"(שמות טו, ח).
והודיעך בזו המשנה עניינים רבים.
מהם מה שאמר שחט ישראל - להודיעך כי שחיטה כשרה בזרים.
ואמר וקבל הכהן - לפי שמקבלה ואילך מצות כהונה.
ואמר נותנו לחבירו, וחבירו לחבירו - להודיעך כי כל מה שתוכל לעשות מצוה באנשים רבים הרי זה משובח, "ברב עם הדרת מלך"(משלי יד, כח).
ואמרו מקבל את המלא ומחזיר את הריקן - להודיעך הזריזות והחריצות של המצוה, כי לא היה מחזיר את המזרק עד שהיה לוקח את השני.
והשם אמר "אל יסוד מזבח העולה"(ויקרא ד, כה), לימד על העולה שטעונה יסוד. ונאמר בעולה "זריקה" "וזרקו את הדם על המזבח"(ויקרא א, ה), ונאמר בפסח "זריקה" שהרי נאמר בבכור "ואת דמם תזרוק על המזבח"(במדבר יח, יז), ולא אמר "ואת דמו", ובא בקבלה כי זה הפסוק הוא בבכור ובפסח ומעשר בהמה שכולן טעונין זריקה אחת כנגד היסוד, וכמו שהעולה טעונה יסוד כך זה טעון יסוד.
וכשאבאר לך צורת המזבח במקומו במסכת מידות, יתבאר לך כי פאת המזרח לא היה בו יסוד, ועוד יתבאר שם היסוד:
שחט ישראל - אם ירצה, שהשחיטה כשרה בזר בכל הקרבנות:
וקבל כהן - הדם בבזך יח, שמקבלה ואילך מצות כהונה:
נתנו לחבירו - שהרי כשורה הן עומדים:
וחברו לחברו - הא קמ"ל דברוב עם הדרת מלך:
וקבל המלא - מיד הנותן, תחלה, ואחר כך מחזיר את הריקן. אבל איפכא, מחזיר את הריקן ברישא לא, דמכי מושיט ליה האי מיד בעי לקבולי דאין מעבירין על המצות:
זריקה אחת - בבזך עצמו, ולא מתנה באצבע, שאין לך קרבן שטעון אצבע אלא חטאת לבדה דכתיב באצבעו:
כנגד היסוד - ברוחות שבמזבח שהיסוד תחתיהן, וזורק לזקיפתו של מזבח והוא נופל ליסוד. ולפי שאין היסוד מקיף כל המזבח אלא את הצפון ואת המערב ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת כמו שמפורש במסכת מדות, לכך הוצרך לומר נגד היסוד:
וקבל הכהן. לשון הר"ב הדם בבזך ומסיים רש"י מצואר הטלה:
זריקה אחת כנגד היסוד. פירשו הר"ב בסוף פרק ה' דזבחים ע"ש:
(יח) (על הברטנורא) מצואר הטלה. רש"י:
נותנו לחברו וחברו לחברו: בפ"ק דזבחים דף י"ד ולא שמעינן ממתני' דאכפל תנא למיתני סדר הולכתן דהולכה שלא ברגל הויא הולכה דדילמא והוא דנייד פורתא אלא הא קמ"ל דברוב עם וכו' ועיין במ"ש בשם תוס' ז"ל בפ' שני דיומא סי' ד':
זורקו זריקה אחת: מתני' ר' יוסי הגלילי דסבר פסח בזריקה דיליף לה מקרא דכתיב גבי בכור את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר דמו וחלבו לא נאמר אלא דמם מלמד על בכור מעשר ופסח שהן טעונין מתן דמים ואימורים לגבי מזבח שלא מצינו להם מתן דמים בתורה אלא כאן וכתב תזרוק ולא כתיב תשפוך ודלא כר' ישמעאל דאמר פסח בשפיכה ויליף לה מודם זבחיך ישפך וביד פ"א דהלכות ק"פ סי' ו':
כנגד היסוד: אתיא זריקה זריקה מעולה כתיב הכא ואת דמם תזרוק וכתיב התם וזרקו בני אהרן מה עולה טעונה יסוד דכתיב גבי חטאת אל יסוד מזבח העולה העולה קרא יתירה הוא וה"ק אל יסוד מזבח תעשה העולה אף פסח נמי טעון יסוד:
יכין
שחט ישראל: אם ירצה דשחיטה כשירה בזר בכל קרבן:
וקבל הכהן: את הדם בבזך מצואר הבהמה, דמקבלה ואילך מצות כהונה:
נותנו לחבירו: להכהן שעומד אצלו בשורה, והיה קצת הולך ומושיט לו, דבלא הליכה לא נקרא הולכה:
ומחזיר את הריקן: כשמושיט לו המלא, מקבלו מיד, דאין מעבירין על המצות, ואח"כ מחזיר הריקן: (אב"י ולא מחזי כמשא, משום דמיד מקבל אחר בדומה לו [תוס' יומא כ"ז א' ד"ה מקום]:
זורקו זריקה אחת: שזורק מתוך הבזך עצמו, דא"צ נתינת דם באצבע רק בחטאת:
כנגד היסוד: כך צורת המזבח, מרובע התחתון עשוי מאבנים וסיד ועופרת, ל"ב על ל"ב אמה בגובה אמה, והוא נקרא יסוד, ועליו מרובע השני ל' על ל' אמה בגובה ה' אמות, והוא הנקרא סובב, ועליו מרובע ג', כ"ח על כ"ח אמה בגובה ג' אמות, והוא הנקרא מזבח, ובראש המזבח היה בולט בכל זוית, מרובע חלול של אמה על אמה בגובה אמה [ועי' מדות פ"ג מ"א]. ולפ"ז היה כל מרובע תחתון בולט אמה לכל צד ממרובע שממעל לו, אבל המרובע התחתון שעל הארץ שהוא היסוד, לא היה ארוך ורחב ל"ב אמה, בכל שטחו, רק אמה אחת בכל שטח מערב, ואמה אחת בכל שטח צפון, ולפיכך לא היה היסוד בולט אמה סביב רק מערב וצפון, ועוד אמה אחת לצד מזרח בקרן מזרחית צפונית, ואמה אחת בדרום בקרן דרומית מערבית, לפ"ז היה לכל הזויות יסוד, חוץ מקרן מזרחית דרומית. והנה מקום זריקת הדם רק בחטאת היה בחצי העליון של גובה המזבח, מדניתן דמו באצבע בחודו של קרן, אבל בכל שאר הקרבנות שנזרק דמן מחצי גובה המזבח ולמטה, יכול לזרוק דמן בכל זוית שירצה רק שיהיה יסוד תחתיו. ולא בזוית מזרחית דרומית ששם לא היה יסוד כלעיל, וקאמר הכא דגם בפסח הדין כן. וקיי"ל דבכור מעשר ופסח אין נותנין בזריקה דהיינו מרחוק, רק סומך שפת המזרק אל זוית המזבח, ושופך הדם בנחת במתן אחת [רמב"ם פ"א מפסח]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
הרמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש