מהרש"ל על הש"ס/פסחים/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הרמב"ן | הריטב"א | מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף מב עמוד אעריכה

תוס' בד"ה ואלו עוברין כו' האוכלין ועוברין היינו כו'. נ"ב פירוש אפילו לריב"א דמדקדק מלשון עוברין מ"מ אין ראיה וק"ל ובס"א גרסינן פי' האוכלין כו' א"כ הוא כפשוטו שמפרש הלשון כריב"א וק"ל:

בד"ה ר"א כו' משמע דמודה לת"ק. נ"ב פי' והת"ק סבר להדיא דאף בנוקשה חייב כגון זומן של צבעין והדומה לו ואין להקשות א"כ מאי מוסיף את"ק די"ל דת"ק תנא דגן גמור ע"י תערובות או נוקשה בעיניה והוא הוסיף נוקשה ע"י תערובת וכן פירש הר"ן (עיין במהרש"א):


דף מב עמוד בעריכה

גמ' דצבעי בהו לבא כצ"ל. ונ"ב פי' צובעין בו עורות אדומים ואותו הצבע קרוי לבא וכן פירש"י להדיא בריש השוחט גבי השוחט וצריך לדמו כו':

רש"י בד"ה פרורא דאושפכי ולקמיה מפרש כו' כצ"ל והשאר נמחק:

בד"ה טיפולן כו' עניים ומטיפולן של כו' כצ"ל:


דף מג עמוד אעריכה

גמ' והאוכלו במ' אתאן לר"מ כצ"ל. ונ"ב אבל ר' יהודה פוטר אפי' שיאור שלו ממלקות כדלקמן במתני' דף מ"ט ע"ש:

רש"י בד"ה התם נמי גבי כרת כצ"ל והס"ד:


דף מג עמוד בעריכה

תוספ' בד"ה כמאן כר"א כו' אלא לרבות מקצתו כו'. נ"ב והיינו כזית איסור אליבא דרבא ודו"ק:

בא"ד שאינם מעורבים יחד כו'. נ"ב אבל מ"מ נראה דבכ"ש גבי תערובות שיש בו כזית אפילו אינו בכדי אכילת פרס דהיתר מצטרף לאיסור ומשום הכי פריך לקמן גבי כותח אלא מאי משום דהיתר מצטרף לאיסור ס"ס אמאי פליגי רבנן עליה כו' ומה שמסיק לעיל גבי שאור מקצתו מנין ת"ל כל עירובו מנין ת"ל כי כל אלמא דגרע עירובו היינו לענין הלאו של הקטרה דשמא לא אסרה תורה הקטרת שאור אלא כשהוא בעין ולא בתערובות אבל לענין איסור אכילה בודאי מכל שכן דהיתר מצטרף לאיסור גבי כזית תערובות ודו"ק:


דף מד עמוד אעריכה

גמ' אלא הנח לכותח הבבלי כו'. נ"ב אליבא דרש"י הכי פירושו לדידך קשה אמאי פליגי רבנן כו' אבל לדידי דאמינא משום כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אבל אין היתר מצטרף לאיסור בכל התורה כי אם בנזיר א"ל דפליגי עליה משום דהנח לכותח הבבלי כו' ודו"ק תוס' בד"ה מקום מגעו כו' בזמן שאין גוש בקערה כו'. נ"ב ומ"מ איירי שנתערב קצת עד שבלעה כמו שכתבו התוס' לעיל ע"ש:


דף מה עמוד אעריכה

תוס' בד"ה משום דהוי כו' דר"ע דריש כל בפרק התערובות כצ"ל:


דף מה עמוד בעריכה

תוס' בד"ה כופת כו' לתקן אלא לקלקל כו'. נ"ב פי' שעשה בו שינוי מעשה לקלקלו ומ"ה ת"ק סבר אפילו יחדו לישיבה ואף טחו בטיט ועשה בו שינוי מעשה הוי לתקנו ולא לקלקלו ומ"ה לא בטיל ורשב"א סבר בכל שינוי מעשה יכול לבטלו ודו"ק. והא דיחדו לישיבה איירי עכ"פ שעשה בו שינוי מעשה וכן הוא בפסקי תוספות (עיין במהרש"א):


דף מו עמוד אעריכה

רש"י בד"ה גבל המגבל כו' טמאין עד ד' כו' הד"א:

בד"ה כיצד מפרישין כו' להאכילה לכלבים. נ"ב פירוש לכלבים של כהן וכן הוא בס"א להדיא ונ"ב עוד פירוש וה"ה שאין מבערין אותה בכה"ג בי"ט ליתנה לפני כלבים דדוקא בחול שרי אבל בי"ט הרי זה ביעורו ואסור וכן מצאתי בפי' אחר להדיא אבל רבינו נסים פי' כל מאכל הראוי לאדם גבי תרומה אין נותנין לפני כלבים ע"ש:

בד"ה ר"א כו' חלה הס"ד (עי' במהרש"א):

תוס' בד"ה עד שתאפה כו' אי איכא כ"ג שרי כו' נ"ב והסמ"ג כתב כ"ג שטבל לקריו א"נ ע"י ביטול ברוב וכן באשר"י וכל זאת בחלת חו"ל אבל מתני' איירי בחלת א"י ודו"ק (עיין במהרש"א):


דף מו עמוד בעריכה

רש"י בד"ה טובת הנאה דבר מועט דתניא כו' לו ר"א כו' ברישא ורבי יהושע כו' הד"א:

בד"ה לא דכ"ע כו' קא מיפלגי ר"א כו' הד"א:

בא"ד דכל חדא וחדא איכא למימר כו'. נ"ב לפי לשון של רש"י שלנו צ"ל דרש"י סבר השתא לפי גרסת הספרים דמפרש דפליגי בהואיל ואי בעי מיתשל דהיינו לענין איסור חמץ ולא קאמר תלמודא דפליגי בהואיל לענין איסור אפיה בי"ט כדאמר רמי בר חמא לקמן אלא בודאי תלמודא ס"ל השתא דלא אשכחן הואיל אלא האי לחודא דאי בעי מיתשל אבל לענין איסור אפיה שרי בלא הואיל אלא משום דכל חדא וחדא כו' וכן פירש רש"י לקמן דהאי שריותא שייכא בלא הואיל וק"ל אבל האמת שרש"י מפרש לקמן דלא גרסינן הואיל ואי בעי מיתשל אלא בהואיל דאפיה דאי בעי בצע מכל חדא וחדא פליגי כו' ע"ש:

בד"ה משום הפסד כו' בלא שחיטה אבל כו' הד"א:

תוס' בד"ה הואיל כו' וקשה לרשב"א לפירושו כיון כו'. נ"ב כדאיתא לעיל בפרק כל שעה להדיא ומה שאמר וקשה לפי' ר"ל דסבר שאם בצע מכל חדא וחדא הוא היתר גמור בלא הואיל ואדרבה אי מפריש חדא חלה אכולה אינו שרי אלא משום האי הואיל דאי בעי בצע מכל חדא פורתא כו' א"כ לא נעשה ע"י הואיל כלל כדלעיל ומ"מ לפי האי ועי"ל דלעיל לא קשה מידי ודו"ק:

בא"ד וכן משמע בפסק שלו כו'. נ"ב פי' דבעי צירוף סל אפילו היה בהן כדי חיוב חלה זה אינו נראה דלא בעינן כו' (ועיין במהרש"א):


דף מז עמוד אעריכה

גמ' דוחה את י"ט מאי איכא למימר כו' כצ"ל ונמחק ואינו דוחה את יום צום:

תוס' בד"ה ומוקדשין נמי נמחק נמי:

בא"ד ובחנם דחק דבשור כו'. נ"ב פירוש לפי מה שמפרש דאיירי במעילה אלמא דלא קשה הרי איתא בשאלה ולא נשמר מקושית התלמוד דמכות א"כ בחנם דחק לפרש דאיירי בשור בכור אלא ה"ה בעולה או בחטאת ודו"ק:

בא"ד דלא חשיב אלא הנך לאוי כו'. נ"ב וליכא לפרש דלא חשיב לאו דמעילה משום דאיתא בשאלה זה אינו דא"כ תלמודא דהתם דפריך וליחשב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש כו' עד דמשני מידי דאיתיה בשאלה לא קחשיב כו' למה לא הקשה מיניה וביה ולחשיב נמי מעילה שהרי מוקדשין קאמר וק"ל:

בא"ד מפרש ר"י דחשיב תרי לאוי. נ"ב והשתא הא דקתני והן מוקדשין לאו דוקא קאמר אלא אחד הקדש והשני אף חולין תוס' דמכות (עיין במהרש"א):

בא"דדאיתקש לצבי ואיל. נ"ב זהו לפירוש התוס' אבל רש"י מפרש משום דחולין ומוקדשין מעורבין בו חולין שמותר לאכלו חוץ לפתח עזרה ומוקדשין שאסור בעבודה כו' ע"ש:


דף מז עמוד בעריכה

גמרא ואת אמרת לן (א"ל) עלה שה ולא הבכור אחת ולא כו' כצ"ל:

בד"ה ושביעית כו' אינו לוקה מוקי הך כו' כצ"ל:

בד"ה כתישה כו' וקשה לר"י כו'. נ"ב הוא תלמידו של ר"י רבו של רבי משה מקוצי או חתנו של רש"י והוא ריב"ן:

בד"ה שה ולא הבכור כו' משום כל שממנו לאשים. נ"ב פירוש כל מה שאתה מקריב ממנו קצת לאשים כגון בני מעים והאליה והדומה כל השאר שהוא נאכל הוא בבל תקטירו ועובר עליה כמו שעובר על שאור ודבש והכא איך ראוי להקריב מן בכור עולה שכולה כליל הרי כל הבשר הוא בבל תקטירו שהרי מן הבכור אין מקריבין אלא האימורין ודו"ק וע' בפ' באות מצה:

בא"ד דכתיב ביה שה תמים. נ"ב א"כ קרא שיבא פסח מדבר שיכול להיות אחת פי' נקיבה דהיינו חולין ולא בכור ושה אחת כתיב ונכתב עוד בצדו פי' אע"ג דקרבן פסח זכר הוא דכתיב זכר תמים כו' מ"מ כתב שה אחת כלומר שיקרבנו מן החולין שהיא אחת דכל נקיבה חולין היא עד שמקדישין אותה כן יבא הפסח לאפוקי מה שקדוש כבר דהיינו בכור שהוא זכר ודו"ק (עיין במהרש"א):


דף מח עמוד אעריכה

רש"י בד"ה דלא חזי כו' שאין דרך לבצוע מכל אחת. נ"ב ותימה יבצע מאחת ויצרף על ידי סל ויפריש על ידי כולן ואין צריך לשום הואיל וצ"ל מאחר דמצוה להפריש חלה שלימה שחלה לשון עוגה הוא וכן כתב במהרי"ל וא"כ כשאינו רוצה לעשות המצוה כהלכתה ולהפריש מכל אחת בלא צירוף סל אזי מפרישין עוגה שלימה ודו"ק:


דף מח עמוד בעריכה

גמ' ג' נשים עוסקות בבצק אחת צ"ל כאחת. ונ"ב בס"א אינו:

רש"י בד"ה ואיזהו שיאור שפטור כו'. נ"ב לא דק בלישניה דהא אינו פטור כדלעיל בריש פירקין שהוא באזהרה לר"מ והכי הל"ל ואיזהו שיאור שפטור מכרת וק"ל:

תוס' בד"ה מה שחיטה כו' דאי אפשר לעשותה מבערב נ"ב ותימא הדרא קושיא לדוכתא דילמא שאני התם משום דאי אפשר כו' ומה חילוק יש כשהוא מדבר לדבריהם או לדברי עצמו ונ"ל דהכי פירושו דר"א אומר לדבריהם פי' מאחר שאני מתיר כל המכשירין אפילו מלאכה גמורה ואפשר לעשותן מן התורה בלי ק"ו א"כ נהי שאתם חולקין עלי במלאכה דאורייתא בשבות דרבנן היה לכם להודות לי מצד הק"ו ולא למיפרך מידי מאחר שיש לי לימוד דאפילו במלאכה גמורה דשרי ודו"ק. (עיין במהרש"א) בא"ד וכ"ת דגמר מסוכה כו' נ"ב אבל ממילה ליכא למילף כלל לפי שנכרתו עליה י"ג בריתות כדפרשינן התם וק"ל:


דף מט עמוד אעריכה

גמ' וכ"ש שתורה וכהונה מעשרתן כצ"ל. ונ"ב פירש אם נושא בתו של תלמיד חכם והוא כהן וק"ל:

רש"י בד"ה ומאלמן את אשתו ומבקש לימודו וא"א כו' כן הוא בס"ח מדויקים:


דף מט עמוד בעריכה

גמ' וילבש צדיק. נ"ב יכין וצדיק ילבש איוב:

שם ורמינהו עד כמה הן מזמנין כו'. נ"ב ותימה לפי דעת המקשה דלא פליגי בקראי אדמפלגי בזימון לפליגי בסתם ברכת המזון למר בכזית ולמר בכביצה וצ"ע:

תוס' ד"ה וי"א כו' אינו חס דמכיר וכופר וכו' נ"ב משמע דאי ליכא מכיר אינו חשוד על שפיכות דמים והלא בהאי ברייתא דאין מכריזין על אבידתו משמע דאינו מכיר וכופר ואפ"ה קאמר ואין מתלוין עמהן בדרך וצ"ל דהכי פירושו אין מכרזין על אבידתו אבל אסור לגזלו דשמא אינו מכיר וכופר ואסור להתלות עמו בדרך [דשמא] מכיר וכופר ודו"ק שוב עייניתי באשרי שכתב דאפי' בע"ה שאינו מכיר וכופר ואע"פ שאינו חשוד על שפיכת דמים אפ"ה אין טוב להתלות עמו וא"כ לעיל במכיר וכופר אסור להתלות עמו ומסכן בנפשו ודו"ק:


דף נ עמוד אעריכה

גמ' עולם ברור ראית כו' כצ"ל. ונ"ב פירש הערוך מה שראית שם הוא הברור ע"ש: