משנה פאה א ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק א · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

אין פוחתין לפאה משישים, ואף על פי שאמרו: אין לפאה שיעור — הכל לפי גודל השדה, ולפי רוב העניים, ולפי רוב הענווה.

משנה מנוקדת

אֵין פּוֹחֲתִין לַפֵּאָה מִשִּׁשִּׁים.

וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, אֵין לַפֵּאָה שִׁעוּר:
הַכֹּל לְפִי גֹדֶל הַשָּׂדֶה,
וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים,
וּלְפִי רֹב הָעֲנָוָה.

נוסח הרמב"ם

אין פוחתין לפאה מששים, אף על פי שאמרו אין לפאה שעור.

הכל לפי גודל השדה, ולפי רוב העניים, ולפי הענווה.

פירוש הרמב"ם

יש מי שיקרא ענווה בוי"ו, ופירושו: מה שתענה הארץ, אם זרע רב או מעט. ויש מי שיקרא ענבה בבי"ת, ופירושו: גודל הגרגרים או דקותם, ורוע פריהם. ושני העניינים קרובים זה לזה.

והסברא היוצא משלש אלה הדברים, אינו אלא לתת לעניים מתנה יתירה. ואם תהיה השדה גדולה והעניים מעטים – יתנו לפי גודל השדה; ואם הארץ מעוטה והעניים רבים – יתנו לפי רוב העניים; וכן אם תוציא הארץ זרע רב והעניים מעטים – יתנו הרבה. ומאשר זכרנו, יתבאר לך ענייני ההיקש בשלושה עניינים אלו:

פירוש רבינו שמשון

מששים — מדרבנן, אף על פי דמדאורייתא אין לפאה שיעור, כדאמרינן בחולין.

לפי גודל השדה ולפי רוב העניים — דאם שדה גדולה ועניים מועטין, נותן לפי השדה. ואם שדה קטנה ועניים מרובים, נותן לפי רוב העניים יותר מששים. ועל זה קאי ולפי הענוה, שבזה לא נתנו חכמים שיעור, ולפי ענוותו יוסיף וירבה לעניים, מלשון "וענותך תרבני" (תהלים יח).

ועוד יש לפרש ענוה בוי"ו כמו ענבה בבי"ת, דגרגרים של תבואה אשכחן דקרי להו ענבה בירושלמי בסנהדרין בפרק כהן גדול (הלכה ה'), דאמר עדשים היו, אלא שהיתה ענבה יפה כשל שעורין. ותנן לקמן בפרק ו' (משנה ז'): רואין כאילו היא ענבה של שעורים. והשתא הכי פירושו: ולפי הענוה, לפי שיש שדה שחטיה יפות בצד אחד ורעות בצד אחר, צנומות דקות שדופות קדים, וכדאמרינן בריש השוכר את האומנין (בבא מציעא עז ב) מעידית שבה ומזיבורית שבה, שהשדה עצמה מגדלת תבואה במקום אחד יותר מבצדה האחר, לכך קאמר לפי הענוה, שלא יתן מן הרע שבה ששים בכל, אלא ישער לרע וליפה.

ירושלמי (הלכה ב'). תני, אין אומרים לו: הבא גמלים וטעון. מתניתא ביותר מכשיעור; אבל בכשיעור, אומרים לו: הבא גמלים וטעון. שדהו מרובה ועניים מועטין, נותן לפי השדה. שדהו מעוטה ועניים מרובים, נותן לפי העניים. רבי שמעון דריש שני דברים לקולו של בעל הבית: שדהו מרובה ועניים מועטים, נותן לפי עניים; שדהו מעוטה ועניים מרובים, נותן לפי שדהו. מתניתין לא אמרה כן, אלא הכל לפי גודל השדה ולפי העניים ולפי הענוה. פירוש, אין אומרים לעני: הבא גמלים וטעון, אם יתעשר העני בפאה אין להרבות בפאה, שלא יפקיע את המעשר. וכי קאמר מתניתין ביותר מכשיעור, דהיינו בשדה מעוטה ועניים מרובים, שנותן יותר מששים, התם הוא דקתני דאין אומרים לו הבא גמלים, דאין להרבות כל כך שיתעשרו בה; אבל בכשיעור, דהיינו בששים, אומרים לעני הבא וטעון, דכיוון שהוא עני עתה, יכול ליטול הרבה כאחת, כדתנן בסוף מכילתין: היו לו מאתים חסר דינר, אפילו אלף נותנין לו כאחת.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין פוחתין לפאה מששים - מדרבנן:

אע"פ שאמרו אין לפאה שיעור - מדאורייתא כדאמרן:

הכל לפי גודל השדה - אם שדהו גדולה ועניים מועטים נותן ומוסיף על ששים ט לפי גודל שדהו, ואם שדהו קטנה ועניים מרובים מוסיף על ששים לפי רוב העניים:

ולפי הענוה - אית דגרסי ענוה בוי"ו, כלומר לפי רוב ענותו ירבה לעניים, לשון וענותך תרבני (תהלים יח). ורמב"ם פירש לשון עניה כלומר מה שתענה הארץ. ואית דגרסי ענבה בבי"ת, ופירשו גודל הגרגרים וקטנן, שאם היו השבלים של שדה במקום אחד מלאות וטובות ובמקום אחר צנומות דקות לא יניח הפאה כולה מן הרעות אלא ישער ששים לרע וליפה:

פירוש תוספות יום טוב

אין פוחתין לפאה מששים. שכן מצינו בראשית הגז כמפורש במשנה ב' פרק י"א דחולין וע"ש בגמ' דף קל"ז ע"ב:

[*לפי גודל השדה. פירש הר"ב אם שדהו גדולה וכו' נותן ומוסיף על ששים וכו'. ותמהני למה יוסיף שהרי הפאה נמי גדולה כשהיא ששים מהשדה הגדולה והרי העניים מועטים והר"ש לא כתב בכאן דמוסיף וכן נראה דלא אשמעינן אלא שלא יפחות מששים אף שהעניים מועטים והיינו דבירושלמי ומייתי ליה הר"ש שאומר לו הבא גמלים וטעון אף שיתעשר וכדתנן בפרק ח' מ"ח ובשדהו קטנה פשיטא שלא יפחות מששים שהוא מעט. ודברי הרמב"ם בפירושו נראין כדברי הר"ש אבל בחיבורו סוף פרק א' מהלכות מתנות עניים כתב ומוסיף על אחד מששים לפי גודל השדה וכו' כיצד שדה שהיא קטנה ביותר שאם הניח ממנה אחד מששים אינו מועיל לעני הרי זה מוסיף על השיעור וכן אם היו העניים מרובים מוסיף וכו' נראה שמפרש לפי גודל השדה שיכלול גם אם היא קטנה וכאילו אמר התנא לפי איכות השדה אם גדולה אם קטנה]:

ולפי [*רוב] הענוה. [*וכן העתיק הר"ש. והר"ב שלא העתיק תיבת רוב הוא כגירסת סדר המשנה דבירושלמי וכן הוא שם בגמרא ובפי' הרמב"ם ובחיבורו אין הכרע]. ומ"ש הר"ב בשם הרמב"ם מה שתענה הארץ מבואר בדבריו. אם זרע רב או מעט. ומ"ש הר"ב ואית דגרס ענבה בבי"ת וכו'. לקמן במשנה ז' פרק ו' כתב דענוה בוי"ו כמו בבי"ת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) ותמיהני למה יוסיף שהרי הפאה נמי גדולה כשהיא ששים מהשדה הגדולה והרי העניים מועטים. והר"ש לא כתב דמוסיף אלא שלא יפחות מס' אף שהעניים מועטים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין פוחתין כו':    בחולין אמרי' דמתני' מיירי בארץ ישראל ואתו רב ושמואל ואשמעינן התם דגם בחוץ לארץ אין פוחתין מס':

אע"פ שאמרו אין לפאה שיעור:    התם מדאורייתא והכא מדרבנן אי נמי התם אין שיעור למעלה קאמר והכא קאמר דלמטה יש לה שיעור מן התורה. עיין במתניתין דלעיל. וברמב"ם סוף פ"א דה' מ"ע משמע דאף על פי שאמרו אין לפאה שיעור קאי ארישא דקתני אין פוחתין לפאה מס'. וז"ל שם כמה הוא שיעור הפאה מן התורה אין לה שיעור אפילו הניח שבלת א' יצא י"ח אבל מדבריהן אין פחות מא' מס' בין בארץ בין בחו"ל ומוסיף על האחד מס' לפי גודל השדה ולפי רוב העניים ולפי ברכת הזרע כיצד וכו' ולפ"ז הו' שבואע"פ טעות:

ולפי רוב הענבה:    בבי"ת היא גרסת סמ"ג במל"ת סי' רפ"ד כי גרגירי התבואה והענבים הכל נקרא ענבים וכן שנינו בפ"ו ענבה של שעורים ע"כ. ומתני' דלא כר"ש דגרסי' בירושלמי ר"ש דרש שני דברים לקולו של בעה"ב. שדהו מרובה ועניים מועטין נותן לפי העניים שדהו מעוטה ועניים מרובים נותן לפי שדהו מתני' לא אמר כן אלא הכל לפי גודל ולפי העניים ולפי הענוה. ופי' הר"ש שירלי"ו ז"ל דבירושלמי מפרש דלפי הענוה דקתני אתא לפרושי דלפי השדה ולפי העניים דלחומרא קאמר כלו' תשער זה לפי מדת הענוה והחסידות ע"כ. וה"ר יהוסף נר' שכ' וז"ל ול"נ דגרסי' ענוה בוי"ו פי' גרגרים כמו בבי"ת וכן פי' ר"ע ז"ל עצמו לק' פ"ו. וגם מ"ש דה"ק ישער ס' לרע וליפה אין נ"ל אלא ה"פ ולפי רוב הענוה כלו' אם היתה שדהו קטנה ועשתה תבואה הרבה יוסיף על ס' כאילו היתה גדולה כיון שי"ל תבואה הרבה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

ואע"פ שאמרו:    נ"ל דר"ל אע"פ שאמרו אין פוחתין אפ"ה אין שיעור למעלה. דהכל לפי וכו':

הכל לפי גודל השדה:    לרמב"ם ר"ל אם השדה קטנה עד שכשיתן ממנו חלק ס' להעני יהיה מועט מאד. אזי יוסיף על חלק ס':

ולפי רוב העניי' ולפי רוב הענוה:    מה שתענה הארץ בעשתה מרובה. דהיינו [יותר מס'] לפי מענית המחרישה [א"נ שבולת גופה נקראת ענוה כדאשכחן לקמן פ"ו מ"ז ענוה של שעורה]. דאם רוחב השדה ששים אמה. ונ"ט אמה מהן עשו הרבה. והאמה האחרונה שבקצה השדה עשתה מועט. צריך להוסיף וליתן יותר מאמה א' לפאה [ונ"ל דה"ט משום דפאה נתנה במחובר לקרקע כרפ"ד] כך פי' הגרב"א זצוק"ל. ול"נ שהוא מלשון ולא שקץ ענות עני. ר"ל אם עניות העניים גדול מאד יכול להוסיף ליתן להם יותר מחלק ס'. ולפי פשוטו יש לומר לפי מה שתענה הארץ. דאם יצוה ה' אתו את הברכה יתן לעניים יותר מחיובו. מדאף על פי כן נשאר לו הרבה. דברבות הטובה רבו אוכליה. וקמשמע לן דאפילו יוסיף הרבה הכל פטור ממעשרות:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

גביעי גביע הכסף

(משנה, פאה א, ב) הכל לפי וכו' ולפי רוב הענבה:    יש גירסות שונות, ענבה ענייה, ופי' הר"ב מה שתענה הארץ. ונראה דיש ב' מיני ברכה בתבואה. א' גודל הגרגרים וקוטנן רבוין בקנה. ועוד שיהיו השבלים סמוכים זה לזה. וכנגדן בקללה אמר (תהלים קכט, ז) "שלא מלא כפו קוצר", שהשבלים דחוקים זה מזה עד שלא היו יכולים לקצור מלא כף בבת אחת.

וידוע שאין נותנין פאה אלא בסוף השדה. נמצא דה"ק, אין פוחתין לפיאה מששים, הכל וכו'. פירוש: אם היה כל השדה שבוליה רחוקות זה מזה וקטנים, ובסוף השדה מלאות וטובות ותכופות זו לזו עד שאם היתה השדה בת ששים אמה היה די בחצי אמה האחרונה תבואה יותר מא' מששים של כל השדה, אעפ"כ צריך ליתן אמה שלימה לפי גודל השדה, שאז גודל השדה לחומרא. ואם היה כל השדה מליאות וטובות ותכופות, ובאמה אחרונה שדופות ורחוקים ואינם מלאות וטובות עד שצריך ליתן שתי אמות שבסוף השדה א' מששים לתבואה שבכל השדה. ובזה מתורץ הירושלמי שמבעיא ליה לפי גודל השדה אם הוא קולא או חומרא. ועי"ש.

קצרתי במקום שרציתי להאריך ולפרש לפי רוב העניי' אם היו רבותי מסכימים לגרוס רוב העניה במקום רוב העניים דאי גרסינן העניים ע"כ צריך לפרש בדלית ובדקל שצריך לחלק לעניים אבל סתם פאה נתנית במחובר ובמתניתין פרק ח' משנה ה"ו גבי אין פוחתים וכו' היה לו דבר מועט נותן לפניהם והם מחלקין ביניהם. וחזרתי בי דאיתא בירושלמי בפירוש דגרסינן לפי רוב העניים. ובקשתי ממורי ורבותי לעיין בירושלמי באם שאפשר להגיה דברי הירושלמי אשמח בהם.