משנה ערכין ח ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ח · משנה ו | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

חרמי כהנים אין להם פדיון, אלא ניתנים לכהנים כתרומה.

רבי יהודה בן בתירא אומר, סתם חרמים לבדק הביתטו, שנאמר (שם כז) "כל חרם קדש קדשים הוא לה'".

וחכמים אומרים, סתם חרמים לכהנים, שנאמר (שם) "כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתוטז. אם כן למה נאמר "כל חרם קדש קדשים הוא לה'"? שהוא חל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים.

משנה מנוקדת

חֶרְמֵי כֹּהֲנִים,

אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן,
אֶלָּא נִתָּנִים לַכֹּהֲנִים,
כִּתְרוּמָה.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר:
סְתָם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז, כח):
"כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'";
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים,
שֶׁנֶּאֱמַר:
"כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם, לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ".
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר:
"כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'"?
שֶׁהוּא חָל עַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְעַל קָדָשִׁים קַלִּים:

נוסח הרמב"ם

חרמי הכהנים - אין להם פדיון,

אלא ניתנין לכהנים כתרומה.
רבי יהודה בן בתירה אומר: סתם חרמים - לבדק הבית,
שנאמר: "כל חרם קודש קדשים הוא לה'" (ויקרא כז כח).
וחכמים אומרין: סתם חרמים - לכהנים,
שנאמר: "כשדה החרם, לכוהן תהיה אחוזתו" (ויקרא כז כא).
אם כן, למה נאמר: "כל חרם קודש קדשים הוא לה'" -
שהוא חל על קודשי קדשים, ועל קדשים קלים.

פירוש הרמב"ם

רבי יהודה בן בתירא מפרש מה שאמר "לכהן תהיה אחוזתו"(ויקרא כז, כח), שבא להודיענו העיקר שהקדמנו בפרק שלפני זה, והוא מה שאמר "לא יאמר הואיל והיא יוצאה לכהנים הרי היא תחת ידי" וכו', לפי שנאמר "תהיה אחוזתו", רוצה לומר שהוא כמו שדה אחוזה שיוצא מתחת יד לוקח ביובל, כן תצא מתחת יד כהן זה שלקחה לכל אחיו הכהנים.

וחכמים למדין דין זה ממה שנאמר "כשדה החרם" ולא נאמר "כשדה חרם". ורבי יהודה בן בתירא לא דריש ה"א הידיעה.

ודעת רבי יהודה שהוא חל על הקדשים, מתוך מה שאמר רבי ישמעאל אחר כך.

והלכה כחכמים.

וכן מי שהחרים בזמן הזה מטלטלים סתם הרי הן לכהנים. ומקרקעים, בחוצה לארץ דינם כדין המטלטלים רוצה לומר שהם לכהנים, אבל מי שהקדיש לבדק הבית מותר לו לפדותה בדבר מועט לכתחילה, ומשליך אותן דמים לים. אבל נתנו שיעור, שלא יהא הדבר המועט פרוטה אלא כמו שאמרו "ארבע זוזי והקרוב להן" לפרסומי מילתא, ולא התרנו זה אלא לכתחילה בזמן הזה שאין בית המקדש קיים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חרמי כהנים - חרמים שהחרימום כדי לתתם לכהנים:

אין להם פדיון - כדכתיב (שם) לא ימכר ולא יגאל. אבל חרמי בדק הבית יש להם פדיון, דאדעתא דהכי אחרמינהו, דהא אין ראוי לבדק הבית אלא מעות:

וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים - והלכה כחכמים. והמחרים מטלטלים בזמן הזה, וכן המחרים קרקעות בחוץ לארץ שדינם כמטלטלין לענין זה, נותנם לכהנים. והמקדיש לבדק הבית בזמן הזה שאין שם בית, פודה אותן לכתחילה בדבר מועט יז, ולא יפחות לכתחלה מארבעה זוזים או קרוב לזה, אבל לא בשוה פרוטה לבד או כיוצא בזה, משום דליכא פרסומי מלתא:

שהוא חל על קדשי קדשים - כדמפרש ואזיל, מחרים אדם את קדשיו כו':

פירוש תוספות יום טוב

רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית. ואל יעלה על דעתך שיש הפרש בין אמרם קדשי בדק הבית. ובין אמרם חרמי בדק הבית. לפי שהשמות משונים והענין א'. ואמרו ל"ש דאפיק להו [בלשון קדש ול"ש דאפיק להו בלשון חרם] הרמב"ם בפי' משנה ג' פ' בתרא דתמורה:

וחכ"א סתם חרמים לכהנים. כתב הר"ב והלכה כחכמים. וכ"כ הרמב"ם. ובכ"מ רפ"ז מה"ע הניח בצ"ע דבגמ' משמע דהלכה כר"י בן בתירא:

שנאמר כשדה החרם וגו'. וריב"ב מאי עביד ליה מבעי ליה לכהן שהקדיש [שדה] חרמו [שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים וכו' כדתנן] (דתנן) במ"ג פ' דלעיל וכמ"ש שם. ואידך מחרם החרם. ואידך חרם החרם לא משמע ליה. ור"י בן בתירא דחל על ק"ק ועל קדשים קלים מנא ליה. ס"ל כר' ישמעאל דמתניתין דלקמן. גמ'. ומ"ש הר"ב והמקדיש לב"ה בזמן הזה פודה אותן כו'. ומשליך המעות בנהר. כדאיתא בגמ' [דף כ"ע] וכתבתי בריש פרקין. ומ"ש ארבעה זוזי. עיין ג"כ שם ועוד בפ"ו משנה ב':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על המשנה) חרמים. ואל יעלה על דעתך שיש הפרש בין אמרם קדשי בדק הבית ובין אמרם חרמי בדק הבית, לפי שהשמות משונין והענין אחד. ואמרו, לא שנא דאפיק להו [בלשון קודש ולא שנא בלשון חרם]. הר"מ:

(טז) (על המשנה) שנאמר כו'. ור' יהודה בן בתירא מאי עביד ליה, מבעיא ליה לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים וכו' כדתנן במשנה ג' פרק דלעיל. ואידך כו' וריב"ב קדשי קדשים וקדשים קלים מנא ליה, סבירא ליה כר' ישמעאל דבמתניתין דלקמן:

(יז) (על הברטנורא) ומשליך המעות בנהר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חרמי כהנים וכו':    פ"ק דתמורה דף ה'. וכתבו תוס' ז"ל חרמי כהנים פי' חרמין הניתנין לכהנים אין להם פדיון כדכתיב לא ימכר ולא יגאל ועל כרחך בחרמין איירי (הגה"ה נלע"ד בכהנים צ"ל אע"פ שהרב בצלאל אשכנזי ז"ל לא הגיהו או צ"ל בחרמי כהנים) אע"ג דסתמא כתיב דאי בחרמי בדק הבית פשיטא דנפדין הן כדי לעשות מהן צרכי בדק הבית ע"כ:

אלא ניתנין לכהנים כתרומה:    יש שאין גורסין מלת כתרומה אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס לה שם פ' ששי סימן ד':

ר' יהודה בן בתירא:    אומר וכו' פרק הנחנקין (סנהדרין דף פ"ח.) וכתב הרא"ש ז"ל ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמין לבדק הבית קשה קרא דכל חרם בישראל לך יהיה דמשמע סתם חרמין לכהנים מאי קעביד וכי תימא כשפירש שהחרים לכהנים כדפירש רש"י ז"ל בפי' החומש תיקשי לך מאי חזית דנפרש קרא דכל חרם בישראל לך יהיה במפרש וקרא דכל חרם קדש קדשים הוא בסתם איפוך אנא ונ"ל דמסתבר שרצון אדם וחפצו שיהיו נכסיו לשמים:

וחכמים אומרים:    סתם חרמין לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. חימא אמאי לא דרשי ליה מדכתיב כל חרם בישראל לך יהיה וי"ל משום דבהאי קרא כתיב בהדיא החרם לכהן משמע להו מפורש טפי וא"ת כיון דרבנן מוקמי קרא דכל חרם קדש קדשים להך דרשא שחרם חל על הקדשים מנא להו שאם החרים נכסיו לבדק הבית שחלה קדושה עליהן בלשון חרם ונ"ל משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ופשטיה דקרא משמע שאם החרים נכסיו שהן קדושים וא"ת לר' יהודה בן בתירא דאמר סתם חרמין לבדק הבית הא כתיב בקרא לא יגאל ורש"י ז"ל פי' בפי' החומש דמוקי לא יגאל במפרש לכהנים ע"כ. וז"ל הר"י ז"ל בגליון הא דלא מייתי קרא דכל חרם בישראל לך יהיה משום דההוא מוקמי' במטלטלי או למידרש דהרי הם כחולין כשנתנם לכהן ע"כ. אבל הרמב"ם ז"ל בפ' ששי דהל' ערכין וחרמין הביא ראיה דסתם חרמין לכהנים מקרא דכל חרם בישראל לך יהיה:

ר' יהודה בן בתירא אומר:    סתם חרמין לבדק הבית שנאמר כל חרם וכו'. ובגמ' מפרש דקרא דכשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו איצטריך לרי"ב בתירא ללמד שאם כהן הקדיש שדה שהגיע לו לחלקו מחרמי ישראל שלא יאמר הואיל והיא יוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי הרי היא שלי אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים דבהאי קרא מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל מה שדה אחוזה שהקדיש ישראל וגאלה אחד מן הכהנים תצא מידו ביובל ומתחלקת לכל בני משמר כדאמרי' בגמ' בפירקי' דלעיל אחוזתו שלו ואין זו שלו אף שדה חרמו של כהן יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים ואידך מחרם החרם ואידך חרם החרם לא משמע ליה. ובת"כ פ' י"ב דפרשת בחוקותי. בפי' רעז"ל והלכה כחכמים. אמר המלקט משמע דלא כרב דאמר הלכה כר' יהודה ב"ב ואקשי' עליה בגמ' ורב שביק רבנן ועביד כריב"ב ומשני דרב גמריה גמר מרביה פי' דרביה אגמריה מתני' משבשתא היא ואיפוך דרבנן לדריב"ב ודר' יהודה בן בתירא לרבנן דרבנן אינון דקאמרי סתם חרמין לבדק הבית והכי נמי תניא בברייתא ופרכי' אי הכי הלכה כרבנן איבעי ליה למימר ומשני ה"ק למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כריב"ב ובתר הכי מייתי בגמ' עובדא דההוא גברא דאחרימינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה שקול ד' זוזי ואחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרי לך אבל פרוטה לא משום דבעי פרסומי מילתא אלמא קסבר סתם חרמין לבדק הבית דאי לכהנים אין להם פדיון. ובת"כ סוף פרשה ד' דפ' בחוקותי. וביד שם ר"פ ששי:

שהוא חל על קדשי קדשים:    כדמפ' ואזיל מחרים אדם את קדשיו וכו' והיאך מוחרמין והלא אין אדם מחרים דבר שאינו שלו אלא אם נדר הם וכו'. ובת"כ מכאן עד סוף פירקי' פרשה א' בחוקותי ושם בפי"ב:

תפארת ישראל

יכין

אלא ניתנים לכהנים:    אבל חרמי בדק הבית נפדין, מדאין ראוי לבדק הבית רק מעות, אדעתא דהכי אחרמינהו:

ועל קדשים קלים:    כדמפרש במשנה ז':

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים