משנה סנהדרין ט דפוסים
משנה סנהדרין, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
ואלו הן הנשרפין, הבא על אשה ובתה (ויקרא יח, יז/כ, יד), ובת כהן שזנתה (שם כא, ט).
יש בכלל אשה ובתה, בתו, ובת בתו, ובת בנו, ובת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, [ חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו ].
ואלו הן הנהרגים, הרוצח (שמות כא, יב) ואנשי עיר הנדחת (דברים יג, יג-יט).
רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל, וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם, ומת, חייב.
דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול לעלות משם, ומת, פטור.
שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש, פטור.
השיך בו את הנחש, רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרים.
המכה את חברו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה, והוקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת, חייב.
רבי נחמיה אומר, פטור, שרגלים לדבר.
נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לנכרי והרג את ישראל, לנפלים, והרג בן קיימא, פטור.
נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו והיה בה כדי להמית על לבו, ומת, פטור.
נתכוין להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו, ומת, פטור.
נתכוין להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית הגדול והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן, ומת, פטור.
נתכוין להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול, ומת, פטור.
אבל נתכוין להכות על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו, ומת, חייב.
נתכוין להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן, ומת, חייב.
רבי שמעון אומר, אפלו נתכוין להרוג את זה והרג את זה, פטור.
רוצח שנתערב באחרים, כולן פטורין.
רבי יהודה אומר, כונסין אותן לכיפה.
כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה, נדונין בקלה.
הנסקלין בנשרפין, רבי שמעון אומר, נדונין בסקילה, שהשריפה חמורה.
וחכמים אומרים, נדונין בשריפה, שהסקילה חמורה.
אמר להן רבי שמעון, אילו לא היתה שריפה חמורה, לא נתנה לבת כהן שזנתה.
אמרו לו, אילו לא היתה סקילה חמורה, לא נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה.
הנהרגין בנחנקין, רבי שמעון אומר, בסייף.
וחכמים אומרים, בחנק.
מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין, נדון בחמורה.
עבר עבירה שיש בה שתי מיתות, נדון בחמורה.
רבי יוסי אומר, נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו.
מי שלקה ושנה, בית דין מכניסים אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת.
ההורג נפש שלא בעדים, מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ.
הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית, קנאין פוגעין בו.
כהן ששמש בטמאה, אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין.
זר ששמש במקדש, רבי עקיבא אומר, בחנק.
וחכמים אומרים, בידי שמים.
משנה סנהדרין, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב