משנה סנהדרין ט רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) אלו הן הנשרפין -

הבא על אשה ובתה, ובת כוהן.
ויש בכלל אשה ובתה -
בתו, ובת בתו, ובת בנו.
בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה.
חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו.
אלו הן הנהרגין -
רוצח, ואנשי עיר הנידחת.
רוצח -
שהכה את רעהו - בין באבן, בין באגרוף.
כבש עליו בתוך המים, או בתוך האור - ואינו יכול לעלות משם,
ומת - חייב.
דחפו לתוך המים, או לתוך האור - ויכול הוא לעלות משם,
ומת - פטור.
שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש - פטור.
השיך בו את הנחש -
רבי יהודה - מחייב.
וחכמים - פוטרין.
המכה את חברו - בין באבן, בין באגרוף,
ואמדוהו למיתה - והקל ממה שהיה,
לאחר מכן הכביד - ומת,
רבי נחמיה - פוטר.
וחכמים - מחייבין, שרגלים לדבר.


(ב) נתכוון להרוג את הבהמה - והרג את האדם,

לנוכרי - והרג בן ישראל,
לנפלים - והרג בן קיימה,
פטור.
נתכוון להכותו על מותניו, ולא היה בה כדי להמית על מותניו,
והלכה לה על לבו, והיה בה כדי להמית על לבו - ומת,
נתכוון להכותו על לבו, והיה בה כדי להמית על לבו,
והלכה לה על מותניו, ולא היה בה כדי להמית על מותניו - ומת,
נתכוון להרוג את הגדול, ולא היה בה כדי להמית את הגדול,
והלכה לה על הקטן, והיה בה כדי להמית את הקטן - ומת,
נתכוון להכות את הקטן, והיה בה כדי להמית את הקטן,
והלכה לה על הגדול, ולא היה בה כדי להמית את הגדול - ומת,
פטור.
אבל, נתכוון להכותו על מותניו, והיה בה כדי להמית על מותניו,
והלכה לה על לבו - ומת,
נתכוון להכות את הגדול, והיה בה כדי להמית את הגדול,
והלכה לה על הקטן - ומת,
חייב.
רבי שמעון אומר: אפילו נתכוון להרוג את זה, והרג את זה - פטור.


(ג) רוצח שנתערב באחרים - כולם פטורים.

רבי יהודה אומר: כונסין אותן לכיפה.
כל חייבי מיתות, שנתערבו זה בזה - ידונו בקלה.
הנסקלין, בנשרפין -
רבי שמעון אומר: ידונו בסקילה - שהשריפה חמורה.
וחכמים אומרין: ידונו בשריפה - שהסקילה חמורה.
אמר להם רבי שמעון: אילו לא היתה שריפה חמורה - לא נתנה לבת כוהן שזינת.
אמרו לו: אילו לא היתה סקילה חמורה - לא נתנה למגדף, ולעובד עבודה זרה.
הנהרגין, בנחנקין -
רבי שמעון אומר: בסיף.
וחכמים אומרין: בחנק.


(ד) מי שנתחייב שתי מיתות בית דין - ידון בחמורה.

עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - ידון בחמורה.
רבי יוסי אומר: ידון בזיקה הראשונה שבאת עליו.


(ה) מי שלקה ושנה בבית דין -

כונסין אותו לכיפה,
ומאכילין אותו שעורים - עד שכרסו נבקעת.
ההורג נפשות שלא בעדים -
כונסין אותו לכיפה,
ונותנין לו לחם צר, ומים לחץ.


(ו) הגונב את הקסווה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית - קנאין פוגעין בהן.

כוהן ששימש בטומאה -
אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין,
אלא פרחי כהונה -
מוציאין אותו חוץ לעזרה,
ומוציאין את מוחו בגזרין.
זר ששימש במקדש -
רבי עקיבה אומר: בחנק.
וחכמים אומרין: בידי שמים.


הדף הראשי של משנה סנהדרין ט