משנה סנהדרין ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אלו הן הנשרפין -

הבא על אשה ובתה, ובת כוהן.

ויש בכלל אשה ובתה -

בתו, ובת בתו, ובת בנו.

בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה.

חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו.

אלו הן הנהרגין -

רוצח, ואנשי עיר הנידחת.

רוצח -

שהכה את רעהו - בין באבן, בין באגרוף.

כבש עליו בתוך המים, או בתוך האור - ואינו יכול לעלות משם,

ומת - חייב.

דחפו לתוך המים, או לתוך האור - ויכול הוא לעלות משם,

ומת - פטור.

שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש - פטור.

השיך בו את הנחש -

רבי יהודה - מחייב.

וחכמים - פוטרין.

המכה את חברו - בין באבן, בין באגרוף,

ואמדוהו למיתה - והקל ממה שהיה,

לאחר מכן הכביד - ומת,

רבי נחמיה - פוטר.

וחכמים - מחייבין, שרגלים לדבר.

(ב) נתכוון להרוג את הבהמה - והרג את האדם,

לנוכרי - והרג בן ישראל,

לנפלים - והרג בן קיימה,

פטור.

נתכוון להכותו על מותניו, ולא היה בה כדי להמית על מותניו,

והלכה לה על לבו, והיה בה כדי להמית על לבו - ומת,

נתכוון להכותו על לבו, והיה בה כדי להמית על לבו,

והלכה לה על מותניו, ולא היה בה כדי להמית על מותניו - ומת,

נתכוון להרוג את הגדול, ולא היה בה כדי להמית את הגדול,

והלכה לה על הקטן, והיה בה כדי להמית את הקטן - ומת,

נתכוון להכות את הקטן, והיה בה כדי להמית את הקטן,

והלכה לה על הגדול, ולא היה בה כדי להמית את הגדול - ומת,

פטור.

אבל, נתכוון להכותו על מותניו, והיה בה כדי להמית על מותניו,

והלכה לה על לבו - ומת,

נתכוון להכות את הגדול, והיה בה כדי להמית את הגדול,

והלכה לה על הקטן - ומת,

חייב.

רבי שמעון אומר: אפילו נתכוון להרוג את זה, והרג את זה - פטור.

(ג) רוצח שנתערב באחרים - כולם פטורים.

רבי יהודה אומר: כונסין אותן לכיפה.

כל חייבי מיתות, שנתערבו זה בזה - ידונו בקלה.

הנסקלין, בנשרפין -

רבי שמעון אומר: ידונו בסקילה - שהשריפה חמורה.

וחכמים אומרין: ידונו בשריפה - שהסקילה חמורה.

אמר להם רבי שמעון: אילו לא היתה שריפה חמורה - לא נתנה לבת כוהן שזינת.

אמרו לו: אילו לא היתה סקילה חמורה - לא נתנה למגדף, ולעובד עבודה זרה.

הנהרגין, בנחנקין -

רבי שמעון אומר: בסיף.

וחכמים אומרין: בחנק.

(ד) מי שנתחייב שתי מיתות בית דין - ידון בחמורה.

עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - ידון בחמורה.

רבי יוסי אומר: ידון בזיקה הראשונה שבאת עליו.

(ה) מי שלקה ושנה בבית דין -

כונסין אותו לכיפה,

ומאכילין אותו שעורים - עד שכרסו נבקעת.

ההורג נפשות שלא בעדים -

כונסין אותו לכיפה,

ונותנין לו לחם צר, ומים לחץ.

(ו) הגונב את הקסווה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית - קנאין פוגעין בהן.

כוהן ששימש בטומאה -

אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין,

אלא פרחי כהונה -

מוציאין אותו חוץ לעזרה,

ומוציאין את מוחו בגזרין.

זר ששימש במקדש -

רבי עקיבה אומר: בחנק.

וחכמים אומרין: בידי שמים.

הדף הראשי של משנה סנהדרין ט

משנה סנהדרין, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב