משנה סוטה ח דפוסים
משנה סוטה, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם, בלשון הקודש היה מדבר, שנאמר (דברים כ) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן, זה כהן משוח מלחמה.
ודבר אל העם, בלשון הקדש.
ואמר אליהם (שם) שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כמה שנאמר (דברי הימים ב כח) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסֻכּום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון.
על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם.
(דברים כ) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו'.
אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות.
אל תיראו, מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין.
אל תחפזו, מקול קרנות.
אל תערצו, מפני קול צווחות.
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום.
פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו.
בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו, לסוף נפל בחרב ונפלו עמו.
ואתם אי אתם כן.
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו', זה מחנה הארון.
(דברים כ) ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו וגו', אחד הבונה בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות.
אחד הבונה, ואחד הלוקח, ואחד היורש, ואחד שניתן לו מתנה.
(שם) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו', אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמישה אילני מאכל, ואפילו מחמשת מינין, אחד הנוטע, ואחד המבריך, ואחד המרכיב, ואחד הלוקח, ואחד היורש, ואחד שניתן לו מתנה.
(שם) ומי האיש אשר ארש אשה וגו', אחד המארס את הבתולה, ואחד המארס את האלמנה, אפילו שומרת יבם.
ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה, חוזר ובא לו.
כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין, ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים.
ואלו שאינן חוזרין, הבונה בית שער, אכסדרה, ומרפסת.
הנוטע ארבעה אילני מאכל, וחמישה אילני סרק.
המחזיר את גרושתו, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, לא היה חוזר.
רבי יהודה אומר, אף הבונה בית על מכונו, לא היה חוזר.
רבי אליעזר אומר, אף הבונה בית לבנים בשרון, לא היה חוזר.
ואלו שאין זזין ממקומן, בנה בית וחנכו, נטע כרם וחיללו.
הנושא את ארוסתו, הכונס את יבמתו, שנאמר, (דברים כד) נקי יהיה לביתו שנה אחת.
לביתו, זה ביתו.
יהיה, זה כרמו.
ושימח את אשתו, זו אשתו.
אשר לקח, להביא את יבימתו.
אינן מספקין מים ומזון ואינן מתקנין את הדרכים.
(דברים כ) ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו.
רבי עקיבא אומר, הירא ורך הלבב, כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.
רבי יוסי הגלילי אומר, ירא ורך הלבב זהו המתיירא מן העבירות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו, שיחזור בגללן.
רבי יוסי אומר, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, הרי הוא הירא ורך הלבב.
(דברים כ) והיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם. ובעקבו של עם. מעמידין זקיפין לפניהם, ואחרים מאחוריהם, וכשילין של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור, הרשות בידו לקפח את שוקיו, שתחילת ניסה נפילה, שנאמר (שמואל א ד) נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם, ולהלן הוא אומר (שם לא) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו'.
במה דברים אמורים? במלחמת הרשות.
אבל במלחמת מצוה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? במלחמת מצוה.
אבל במלחמת חובה, הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
משנה סוטה, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב