מלאכת שלמה על נידה י
<< · מלאכת שלמה · על נידה · י
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
תינוקת שלא הגיע זמנה וכו': בפ"ק דמכילתין דף י"א. וגרסינן אמר רב גידל אמר שמואל לא שנו דעד שתחיה המכה אלא שלא פסקה מחמת תשמיש פי' דכל זמן ששמשה ראתה ואפילו חזרה וראתה ביום שלא מחמת תשמיש מחזקינן לה בדם בתולים הואיל ומחמת תשמיש לא פסקה אבל פסקה מחמת תשמיש ששמשה פעם אחת ולא ראתה ואחרי כן ראתה בין שראתה מחמת תשמיש בין שלא ראתה מחמת תשמיש טמאה דאמרינן כיון דבשעת תשמיש פסקה פעם א' רגלים לדבר שהבתולים כלו כבר וזה ממקור טמא ירד. נשתנו מראה דמים ממראה דם בעילה ראשונה טמאה מתיב ר' יונה תנן ובתולה שדמיה טהורין אינה צריכה לשמש בעדים ואמאי תשמש בעדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש דדילמא נשתנו מראה דמים שלה אמר רבא אימא רישא חוץ מן הנדה ויושבת על דם טהור הוא דלא בעיא בדיקה אבל בתולה שדמיה טהורים בעיא בדיקה אלא קשיין אהדדי ומשני כאן ששמשה דאימר שמש עכרן כאן שלא שמשה פי' רש"י ז"ל כאן ששמשה הא דקתני שאינה משמשת בעדים משום דשמשה עכשיו דאי נמי חזיא לאחר תשמיש ונשתנו מראה דמים שלה טהורין דאימור שמש עכרן פי' אבר תשמיש. כאן שלא שמשה פי' הא דאמר נשתנו מראה דמים שלה טמאה שלא שמשה היום אלא בטהרות נתעסקה סמוך לבדיקה הלכך לענין טהרות שחרית וערבית בעיא בדיקה ולפני תשמיש היינו טעמא דלא בעיא בדיקה דכיון דלאחר תשמיש לא בעיא בדיקה לפני תשמיש נמי לא אצרכוה בדיקה דאמרינן לקמן כל לבעלה לא בעיא בדיקה אלא מגו דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות שמא ראתה לאחר תשמיש מחמת תשמיש בעיא נמי בדיקה לפני תשמיש לבעלה והכא ליכא מיגו דהא לא שמשה:
ובית הלל אומרים עד שתחיה המכה: גמ' אמר רב נחמן בר יצחק ואפילו ראתה ממאי מדקא מפליג בסיפא בהגיע זמנה בין ראתה בין שלא ראתה מכלל דרישא ל"ש הכי ול"ש הכי. תניא נמי הכי בה"א עד שתחיה המכה בין ראתה בין לא ראתה:
ובה"א עד מוצאי שבת ד' לילות: בגמ' איכא פלוגתא אי ארבע לילות דוקא או לאו דוקא דלרב לאו דוקא הלכך אם שמשה בימים לא הפסידה לילות דעד מו"ש תנן וד' לילות דנקט אורחא דארעא קמ"ל ולוי סבר דוקא דמאי ד' לילות ד' עונות הלכך אם שמשה בימים הפסידה לילות ועד מו"ש דתנן הא קמ"ל דשרי למיבעל לכתחלה בשבת כדשמואל דאמר שמואל פרצה דחוקה מותר ליכנס בה בשבת ואע"פ שמשיר צרורות: הג"ה צ"ע אי לא פליג שמואל דידיה אדידיה ועיין במ"ש פ' היה קורא סי' ה':
ובה"א כל הלילה כולה שלה: ס"א כל הלילה. ובברייתא מסיק ונותנין לה עונה שלימה וכמה עונה שלימה פי' רשב"ג לילה וחצי יום ופרכינן והא בעלמא אמרינן וכמה עונה או יום או לילה ומסיק שאני כתובה דכיון שיש עכוב בדבר לדקדק בה לחותמה הלכך בעי לילה שלימה וחצי יום:
בפי' ר"ע ז"ל בימים שבין טבילתה למציאתה טמאה וטהרותיה וכו'. כך נלענ"ד שצ"ל:
ולאחר ימים בדקה ומצאה טהורה: טמאה גרסינן כמו ברישא וכן ג"כ בסיפא דסיפא:
ומטמאה מע"ל: אריש' קאי ולרבא דאמר בס"פ בנות כותים אמתני' דקתני התם כל י"א יום בחזקת טהרה ואמרינן למאי הילכתא ואמר רבא התם לומר שאם תראה בתוך י"א יום שהן ימי זיבה אינה מטמאה מעת לעת פרכינן בגמר' לימא תיהוי תיובתא ממתני' דקתני מטמא מעל"ע וקאי ארישא דקתני אחר הימים בדקה ומצאה טמאה ומתמה תלמודא ולאו אותיבניה חדא זימנא שם בפ' בנות כותים מברייתא דתניא הנדה והזבה והשומרת יום כנגד יום והיולדת כולן מטמאות מע"ל ומשני הכי קאמרינן לימא תיהוי תיובתא נמי ממתני' ומשני אמר לך רבא כי קתני מטמאה מע"ל אריש פירקין קאי אראתה ועודה בבית אביה דבה"א כל הלילה שלה וקאמ' דאם ראתה לאחר מכאן מטמאה מע"ל דסד"א כיון דמפסקן להו ימים טהורים כתחלת נדתה דמיא ולא תטמא מעת לעת דהכי קיימא לן דייה שעתה בראיה ראשונה קמ"ל: ומ"מ ומצאת טהור ובין השמשות וכו' ומצאת טמא הרי זו בחזקת טהרה וכו' ומצאת טמא ובין השמשות לא הפרישה לאחר ימים בדקה ומצאה טהור הרי זו בחזקת טומאה וכו' מן המנחה ולמעלה ה"ז בחזקת טומאה וחכמים אומרים אפילו שנים בנדתה בדקה ומצאת טהור ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאת טמא הרי זו בחזקת טהרה והיא הגהת הר' יהוסף ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל אבל מטמאה מע"ל ואפילו בימי זיבה ודלא כרבא וכדכתבינן:
ה"ז בחזקת טמאה: מספק ומביאה קרבן ואינו נאכל ובגמ' אמרי' לוי תני במתניתיה הכא בדקה שביעי שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה ואחר הימים בין בדקה ומצאה טהור בין בדקה ומצאה טמא ה"ז ספק זבה דכיון דלא הפרישה בטהרה לא שחרית ולא ערבית איכא לספוקי ברואה שמיני ותשיעי ועשירי ואימר נמי שמא פסקה ביני וביני:
ואם יש לה וסת דיה שעתה: פי' הרמב"ם ז"ל כי האשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה בענין שתהיה טמאה בעת הוסת לבד ותהיה דיה שעתה ולא תצטרך בזה שלש פעמים לקובעו כדין כל וסת לפי שבתוך הי"א ימים דמיה מסולקים ע"כ וכי דייקת שפיר לא קשה הר"ב ז"ל דידיה אדידיה ממאי דפי' מתני' דהכא אמתני' שפי' ס"פ בנות כותים:
בפי' רעז"ל עד שתפרוש בה"ש והיינו דקתני מן המנחה ולמעלה:
עוד בפירושו לפי שביום ראשון הוחזק המעין פתוח אמר המלקט ובגמ' משמע דלרבי אפילו בראשון נמי מטהרינן מ"ט אטו כולהו לאו בחזקת טומאה קיימי וכיון דפסק פסק ראשון נמי כיון דפסק פסק. וע"ש בספר הלבוש שהביא שם בראש הסי' דאע"ג דקיי"ל בכל התורה מקצת היום ככולו אפילו בסוף היום גבי זבה וזב לא אמרינן הכי והביא שם הילפותות ע"ש גם ע"ש ברא"ש סי' קצ"ד ותדע ותשכיל מן מוצא דבר דין יולדת בזוב מן התורה ומה שהאידנא נהגו להחמיר להיות יושב ז' ימים נקיים כזבות גדולות אפילו בטפת דם כחרדל ואינם מחלקות בין ימי נדה לימי זיבה כדי שלא יבאו לטעות ע"ש:
בסוף פי' רעז"ל והלכה כר' אליעזר. אמר המלקט והוא אחד מד' מקומות שהלכה כמותו בסדר זה כדכתיבנא לעיל בפרק קמא דמכילתין. ובת"כ הוא שנוי בפ"ה דמ' זבין ותניא עוד התם ר' יוסי ור"ש אומרים נראין דברי ר' אליעזר מדברי ר' יהושע ודברי ר"ע מדברי שניהם אבל הלכה כדברי ר' אליעזר ע"כ:
הזב והזבה והנדה וכו': ובגמ' זה אחד משלשה דברי חכמה ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע והאחד איתא במתני' דס"פ בתרא דנגעים והאחד ליתיה במשנה והוא בת מחזיר גרושתו משנשאת לאחר מה היא לכהן והשיב להן אמר קרא גבי מחזיר גרושתו משנשאת כי תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין. ועוד שאלו ממנו שלשה דברו אגדה ושלשה דברי בורות ושלשה דברי דרך ארץ כדאיתא בגמרא ותימה דלא תני הכא את זו שאלו כדתני התם בס"פ בתרא דנגעים:
בפי' ר"ע ז"ל ומת נתון עליה אמר המלקט פי' שאר מתים כדמפר' ואזיל עד שימוק הבשר עיין בס' קרבן אהרן ס"פ שני דפרשת זבין: ובגמרא משום ר' אליעזר אמרו עד שיבקע כרסו:
בש"א כל הנשים מתות נדות: וכן נמי אית להו דכל האנשים מתים זבין משום שבראשונה היו מטבילין ע"ג מתים והיו זבין חיים מתביישין התקינו שיהיו מטבילין ע"ג כל האנשים מפני כבודן של זבין חיין:
מפני שנעקר משמתה: אבל לת"ק אע"ג דנעקר משמתה מטמאה משום כתם דסבר מקור מקומו טמא הילכך אע"ג שנעקר לאחר מיתה מטמא בנדות מפני שהיה במקור מחיים ור' יהודה ס"ל דמקור מקומו טהור ולאחר מיתה לאו רואה היא:
לפיכך אינה מטמאה באהל: בגמ' דייק מכלל דלת"ק באוהל נמי מטמא ודם תבוסה איכא בינייהו דלר' יהודה הואיל וספק היא ספק אם נעקר כולו מחיים ספק אם נעקר מקצתו לאחר מיתה הוי דם תבוסה ומדרבנן מטמא באהל ור' יוסי סבר האי לאו דם תבוסה הוא דכיון דכורעת לילד הוי כאלו נעקר כולו מחיים ומ"מ ויצאת ממנה רביעית דם שהוא מטמא משום כתם א"ר יוסי לפיכך אינו מטמא באהל:
ובפי' ר"ע ז"ל כנוגע בטמא מת שהוא ראשון אמר המלקט ומתני' אבא שאול היא דתניא אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש לטמא שנים ולפסול א' ועיין לקמן סוף סי' ראשון דפ' שני דטבול יום ובסי' ה': ומצאתי שנמחקה מלת אף ממלתייהו דב"ש:
ואם נפל מרוקה ומדם טוהר שלה: דהוי להו משקין היוצאין מן הטבול יום וטהורים הן דהכי תנן ר"פ שני דטבול יום משקה טבול יום כמשקין שהוא נוגע בהן וכו'. בש"א צריכה טבילה וכו':
בפי' רעז"ל מיהו לענין טומאה מודו דבועלה מטמא מדרבנן גזרה יום י"א אטו תוך י"א דמטמא ביעלה מדאורייתא בגמרא בברייתא יליף לה מדכתיב כמשכב נדתה יהיה לה הוסיף לה הויה של שימור:
ובה"א פטורין: טפי הוה ניחא למיגרס וב"ה פוטרין מן הקרבן כמו שהוא דרך המשניות והברייתות כמ"ש בפ"ט דפרה סי' ד' וכן מ"מ אח"כ ע"י הרי"א ז"ל וכן הוא בפירש"י ז"ל וב"ה פוטרין וכמו שהעתיק רעז"ל:
טבלה ביום שלאחריו וכו': עיין במ"ש ר"פ שני דזבין:
ה"ז גרגרן: ס"פ בא סימן איכא מאן דמוכיח מההיא ברייתא דמייתי התם דאסור להיות גרגרן ולשמש ביום י"ב עם הרואה בי"א אלא דרב אשי אמר דלעולם אינו אסור להיות גרגרן ומתרץ לברייתא שפיר ע"ש:
ומ"מ ומודים ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שהוא מטמא משכב ומושב וחייבת בקרבן והיא הגהת הרי"א ז"ל:
ה"ז תרבות רעה: בגמרא אמרינן דב"ה היא דלב"ש כי לא חזיא נמי גזרי' מדרבנן אטו ראתה כיון דכי חזיא מטמאה למפרע מדאורייתא וכן נמי תניא בהדיא בברייתא א"ל ר' יהודה לב"ה וכי לזו אתם קורין תרבות רעה והלא לא נתכוין אלא לבעול שומרת יום: ובעילתם תלוין ותייבים אשם תלוי
סליק פירקא וסליקא מסכת נדה