משנה נידה ט ט

ואם היה מנהגה שתראה כל שלושים יום, אמר רבי יהודה שהוא מבאר טעם תנא קמא, ביום שלושים כולו אסורה לשמש ואפילו לא תראה דם מתחילת היום עד סופו, וזה טעם אמרו כל היום שלה.

רבי יוסי אומר, שהיא מותרת לשמש עד שש שעות שהיה מנהגה שתראה בו, ואם הגיע חצי היום ולא תראה דם תשאר מסופקת ותהיה אסורה לביתה עד המנחה, ואם הגיע זמן המנחה ולא ראתה דם תהיה מותרת לבעלה בשארית היום.

והלכה כרבי יהודה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

למודה להיות רואה בתחלת הוסתות שבגופה - כגון בתחלת העטושים והפיהוקין וכיוצא בהן:

אף ימים ושעות וסתות - שעות נמי וסתות נינהו, ובתר דידהו אזלינן. שאם היתה רגילה לראות מעשרים יום לעשרים יום ומשש שעות לשש שעות, מותרות לשמש ביום עשרים עד שש שעות, וחוששת בשעה ששית לבד ^כג. עברה שעה ששית ולא ראתה, מותרת לשמש כל היום כולו:

היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה - סיומא דמלתא דרבי יוסי היא:

אינה אסורה אלא עם הנץ החמה - וכל הלילה משמשת. ואם עבר הנץ החמה ולא ראתה, משמשת כל היום. דדוקא שעת הוסתות חוששת, ותו לא:

רבי יהודה אומר כל היום שלה - כלומר מותרת לשמש כל היום, משעבר הנץ החמה ^כד ולא ראתה. אבל כל הלילה שלפני הנץ החמה של וסתה, אסורה לשמש. ועם הנץ החמה דקתני, היינו דרגילה למחזי בסוף ליליא מקמי דלמטי תחלת יממא, ואנן אסרינן לה כל עונת וסתה. נמצאת אסורה כל הלילה שהיא עונת וסתה. והלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

בסוף הוסתות. ולא נמשך אחר הוסתות כך מסיק הטור סי' קפ"ט בשם הרשב"א:

רבי יוסי אומר אף ימים ושעות וסתות. כ' הר"ב שעות נמי וסתות כו' מותרת לשמש וחוששת בשעה ששית לבד דתניא והזרתם את בני ישראל מטומאתם (ויקרא ט"ו) מכאן אמר רבי ירמיה (ובפ"ב דשבועות דף י"ח גרסינן א"ר יאשיה) (וכן נראה) אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. וכמה אמר רבה עונה. ולמאי דכתבתי במשנה ד' פ"ב דקיימא לן וסתות דרבנן קרא אסמכתא בעלמא וכן כתב המגיד בפ"ד מהא"ב (הלכה י"ב) גם הר"ן פ"ב דשבועות:

ר' יהודה אומר כל היום שלה. פי' הר"ב משעבר הנץ החמה ולא פליג אוסתות הגוף דרישא וכן כתבו כל הפוסקים. ומ"ש הר"ב דהלכה כר"י הכי אמר רבא בגמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כב) (על המשנה) בסוף הוסתות. ולא נמשך אחר הוסתות. טור:

(כג) (על הברטנורא) תניא, והזרת' וגו', מכאן אמר ר' יאשיה, אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן. וכמה, אמר רבה עונה. גמרא. ולמאי דקיימא לן וסתות דרבנן, קרא אסמכתא בעלמא הוא. וכ"כ הה"מ והר"ן:

(כד) (על הברטנורא) ולא פליג אוסתות הגוף דרישא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות: בוסתות שבגופה קאמ'. ומ"מ לימודת ביו"ד אחר הלמ"ד ובתי"ו בסוף התיבה בכולה מתני'. גם מ"מ וסת לשון יחיד בכולה מתני' עד ממילתא דר' יוסי. גם מ"מ אינו אסור אלא עד שתנץ החמה:

בפי' ר"ע ז"ל צריך למחוק סימן היו"ד ואין לכותבו רק קודם הדבור המתחיל ואינה מוטהרת:

עוד בפירושו ז"ל מקמי דלימטי תחלת יממא אבל אי מטא תחלת יממא קאמר ר' יהודה בברייתא כל הלילה שלה פי' שלאחר יום עונת וסתה אבל כל אותו היום אסור דהוא עונתה. וכתוב שם בב"י בשם רשב"א ז"ל דמדאפליגו ר' יוסי ור' יהודה בימים ושעות וסתות ושבקי וסתות דגופה דסלקי מינייהו אלמא וסתות פשוטים דגופה דכ"ע שעות הוסת בלחוד הוי הוסת אבל אחר השעות אין וסת ואינה חוששת לו ע"כ. ועיין ג"כ שם בב"י סימן קפ"ד:

אלא עם הנץ החמה: ס"א אלא עד שתנץ החמה:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות: בתחלת העטושין:

טמאות: כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו:

וסתות: דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו':

ר' יהודה אומר כל היום שלה: דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי