משנה נידה ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) האשה שהיא עושה צרכיה, וראת דם -

רבי מאיר אומר:

אם עומדת - טמאה,

ואם יושבת - טהורה.

רבי יוסי אומר:

בין כך, ובין כך - טהורה.

(ב) איש ואשה שעשו צורכיהם לתוך הספל,

ונמצא דם על המים -

רבי יוסי - מטהר.

ורבי שמעון - מטמא,

שאין דרך האיש להוציא דם,

אלא שחזקת דמים מן האשה.

(ג) השאילה חלוקה לנוכרית או לנידה - הרי זו תולה בה.

שלש נשים שלבשו חלוק אחד,

או שישבו על ספסל אחד,

ונמצא עליו דם - כולן טמאות.

ישבו על ספסל של אבן,

ועל האיצטבה שבמרחץ -

רבי נחמיה - מטהר,

שהיה רבי נחמיה אומר,

כל דבר שאינו מקבל טומאה - אינו מקבל כתמים.

(ד) שלש נשים שהיו ישנות במיטה אחת,

ונמצא דם תחת אחת מהן - כולן טמאות.

בדקה אחת מהן, ומצאתה טמא -

היא טמאה, ושתים טהורות - ותולות זו בזו.

אם לא היו ראויות לראות -

רואין אותן - כאילו הן ראויות.

(ה) שלש נשים שהיו ישנות במיטה אחת,

ונמצא דם תחת האמצעית - שלשתן טמאות.

תחת הפנימית -

שתים הפנימיות טמאות - והחיצונה טהורה.

תחת החיצונה -

שתים החיצונות טמאות - והפנימית טהורה.

אימתי? - בזמן שעלו דרך מרגלות המיטה,

אבל אם עלו שלשתן דרך עליה - כולן טמאות.

בדקה אחת מהן, ומצאתה טהור -

היא טהורה - והשתים טמאות.

שתים, ומצאו טהור -

הן טהורות - והשלישית טמאה.

שלשתן, ומצאו טהור - כולן טמאות.

למה הדבר דומה?

לגל טמא שנתערב בין שני גלים טהורים -

בדקו אחד מהן, ומצאו טהור - הוא טהור, ושנים טמאין,

שנים, ומצאו טהורין - הן טהורין, ושלישי טמא,

שלשתן, ומצאו טהור -

כולן טמאין - דברי רבי מאיר,

שהיה רבי מאיר אומר,

כל דבר שהוא בחזקת טומאה - לעולם הוא בטומאתו, עד שתיוודע הטומאה.

וחכמים אומרין: בודק - עד שמגיע לסלע, או לבתולה.

(ו) שבעה סמנין מעבירין על הכתם -

רוק תפל, מי גריסין, מי רגלים,

נתר, ובורית, קימוניא, ואשלג.

הטבילו, ועשה על גביו טהרות,

העביר עליו שבעה סמנין -

ולא עבר - הרי זה צבע,

הטהרות טהורות - ואינו צריך להטביל.

עבר, או שדיהה - הרי זה כתם,

והטהרות טמאות - וצריך להטביל.

(ז) איזה הוא רוק תפל?

כל שלא טעם כלום.

מי גריסין?

לעיסת גריסין של פול, וחלוקת נפש.

מי רגלים? - שהחמיצו.

צריך לכסכס שלש פעמים - בכל אחד ואחד.

העבירן שלא כסדרן,

או שהעביר שבעתן כאחד - לא עשה כלום.

(ח) כל אשה שיש לה וסת - דייה שעתה.

אלו הן וסתות?

מפהקת, מעטשת,

וחוששת פי כרסה, ושיפולי מעיה,

ושופעת, וכמין צמרמורית אוחזת אותה,

וכן כיוצא בהן.

כל שתקבע לה שלש פעמים - הרי זו וסת.

(ט) היתה למודת להיות רואה בתחילת הווסת -

כל הטהרות שעשתה בתוך הווסת - טמאות.

בסוף הווסת -

כל טהרות שעשתה בתוך הווסת - טהורות.

רבי יוסי אומר: אף ימים ושעות - וסתות.

היתה למודת להיות רואה עם הנץ החמה -

אינו אסור - אלא עד הנץ החמה.

רבי יהודה אומר: כל היום שלה.

(י) היתה למודת להיות רואה יום חמישה עשר -

שינת יום עשרים - זה וזה אסורין.

שינת פעמיים יום עשרים - זה וזה אסורין.

שינת שלש פעמים יום עשרים -

הותר יום חמישה עשר,

וקבעה לה יום עשרים,

שאין האשה קובעת לה וסת - עד שתקבענו שלש פעמים,

ואינה מטהרת מן הווסת - עד שתיעקר ממנה שלש פעמים.

(יא) נשים בבתולים - כגפנים.

יש גפן - שיינה אדום,

יש גפן - שיינה שחור,

יש גפן - שיינה מרובה,

יש גפן - שיינה ממועט.

רבי יהודה אומר:

כל גפן - יש בה יין,

ושאין בה יין - זו דורקטי.

הדף הראשי של משנה נידה ט

משנה נידה, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב