משנה נידה ט א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ט · משנה א | >>

האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם, רבי מאיר אומר, אם עומדת, טמאה.

ואם יושבת, טהורה.

רבי יוסי אומר, בין כך ובין כך טהורה.

האשה שהיא עושה צרכיה, וראת דם -

רבי מאיר אומר:
אם עומדת - טמאה,
ואם יושבת - טהורה.
רבי יוסי אומר:
בין כך, ובין כך - טהורה.

כוונת אמרו עושה צרכיה - משתנת מים.

ואם תהיה עומדת, אמר רבי מאיר שהשתן ישוב אל המקור ויצא הדם. ואמרו ואם יושבת טהורה, בתנאי שתהא יושבת על שפת הספל והיא תשליך השתן בחוזק בתוך הספל, ונמצא דם בתוך הכלי. ואמר רבי מאיר, שאילו היה זה הדם מן המקור היה נמצא בדפני הכלי בעת השלמת ההשתנה היה נוזל מן המקור, ומאחר שלא נמצא בתוך הכלי הנה הוא יצא עם השתן משחין במקור או בזולתה מן האברים אשר ילך עליהן השתן.

והלכה כרבי יוסי:


האשה שהיא עושה צרכיה - משתנת מים:

אם עומדת טמאה - דאמרינן מי רגלים הדור למקור א ואתא דם מן המקור בהדייהו:

יושבת טהורה - בגמרא מוקמינן לה ביושבת על שפת הספל ומקלחת מי רגלים לתוכו בחוזק. וכשהיא מקלחת בחוזק, אין דרך דם המקור לצאת עם מי רגלים. ואי לבתר דתמו מיא בא דם זה מן המקור, לא היה הדם נמצא בתוך הספל אלא על שפת הספל, שדם הבא מן המקור, שותת ויורד ואינו מקלח. ודם זה שנמצא בתוך הספל, על כרחך ממקום מי רגלים בא ומכה יש בה שם, ולא מן המקור. ובעומדת על שפת הספל ומקלחת בתוך הספל, לא היה אפשר להעמידה, דעומדת אי אפשר לה לקלח ב, ולהכי איצטריך תנא למנקט יושבת:

רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה - והלכה כרבי יוסי:

אם עומדת טמאה. כתב הר"ב דאמרינן מי רגלים הדור למקור כו' דאיידי דדחיק להו עלמא. דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור. הדור מי רגלים למקור כו' רש"י בר"פ דלעיל:

יושבת טהורה. כתב הר"ב בגמ' מוקמינן לה ביושבת על שפת הספל ומקלחת מי רגלים לתוכו בחוזק כו'. אבל עומדת אי אפשר לה לקלח. כדמסיק הר"ב לקמן. וכן פירש רש"י והקשו התוס' דא"כ אמאי נקט כלל עומדת. לא ליתני אלא יושבת. ולפלוג בין מזנקת לשותתת. ויש ליישב דנקט עומדת. משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת היא. א"נ משום ר"י נקט לה. דאפילו בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר. ומ"מ פירשו בענין אחר. ואין להאריך בזה. ומ"ש הר"ב וכשהיא מקלחת בחוזק אין דרך דם המקור לצאת כו'. שמחמת הזינוק [נסתם] המעין של דם. תוספות [סד"ה דלמא]:

(א) (על הברטנורא) דאיידי. דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור, הדור מי רגלים למקור. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) קשה, אמאי נקט עומדת, ליתני יושבת וליפלוג בין מזנקת לשותתת. ויש ליישב, דנקט עומדת משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת. אי נמי, משום ר' יוסי נקט לה דאפילו בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר. תוס'. ועתוי"ט:

אם עומדת טמאה:    ומה שפי' ר"ע ז"ל כולו פי' רש"י ז"ל והקשו עליו תוס' ז"ל על מה שפי' דעומדת אי אפשר לה לזנק א"כ אמאי נקט כלל עומדת לא ליתני אלא יושבת וליפלוג בין מזנקת לשותתת ויש ליישב פיי' הקונט' דנקט עומדת משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת א"נ משום ר' יוסי נקט לה דאפי' בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר ועוד י"ל דעומדת שפיר אפשר לה לזנק והמקשה שהקשה מ"ש עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם הוה סבר דמתניתין מיירי בכל ענין בין בשתיתה בין בזנוק ולהכי פריך מ"ש עומדת דטמאה משום חדא ריעותא דאין רחמה נפתח אע"ג דמזנקת יושבת נמי תהא טמאה היכא דשותתת ומשני דכולה איירי דוקא במזנקת והא דלא מפליג ביושבת גופה וליתני דטמאה בשותתת משום דבעי לאשמעינן דעומדת טמאה היא ואפי' מזנקת ועוד י"ל דהמקשה סבר דאיירי מתני' בשותתת דבמזנקת אפילו עומדת טהורה דליכא למימר הדור הואיל ומזנקת ולהכי פריך יושבת נמי כיון דשותתת ואיכא חדא לריעותא ומשני דאיירי במזנקת ואפ"ה טמאה דאיכא למימר הדור וכו' ובעי תרתי לטיבותא ופרכי' דילמא בתר דתמו מיא אתאי דם פי' אפי' במזנקת דילמא בתר שהניחה מלזנק ושותתת הדור למקור ואייתו אבל על פי' הקונט' שפי' דלאחר שכלו מי רגליה אתא דם כי אורחה קשה דא"כ בשעה שמזנקת נמי לפרוך דילמא בא דם כדרכו כשאר אשה שהיא רואה אלא ודאי פשיטא מדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אח"כ א"כ הדם לאו ממילא אתי אלא מי רגלים שחזרו למקור ואייתו דם ושמא בשעת זנוק אי אפשר לדם לבוא כדרכו שמחמת הזנוק נסתם המעין של דם עכ"ל ז"ל. ובגמ' תניא יושבת תולה עומדת אינה תולה דברי ר"מ ר' יוסי אומר בין כך ובין כך תולה ואפי' בתרתי לקולא מטמא ר"ש כמו שנכתוב בסמוך בס"ד. ובטור יורה דעה סי' קצ"א ומ"ש בתשובה שהביא שם להרב רבינו נסים ז"ל דר"ת ז"ל פי' דכי טיהר דוקא לטהרות טיהר אבל לבעלה מודה לר"מ:

יכין

האשה שהיא עושה צרכיה:    השתינה בספל וכן באו"א כו':

וראתה דם:    בספל:

רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה:    דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]:

בועז

פירושים נוספים