משנה נידה ה ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ה · משנה ט | >>
בת עשרים שנה כד שלא הביאה שתי שערות, תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה, והיא אילונית, לא חולצת ולא מתיבמת.
בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות, יביא כה ראיה שהוא בן עשרים שנה, והוא סריס, לא חולץ ולא מיבם, אלו דברי בית הלל.
בית שמאי אומרים, זה וזה בני שמונה עשרה.
רבי אליעזר אומר, הזכר כדברי בית הללכו, והנקבה כדברי בית שמאי, שהאשה ממהרת לבוא לפני האיש.
בת עשרים שנה, שלא הביאה שתי שערות -
- תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה -
- והיא האילונית - לא חולצת, ולא מתיבמת.
- תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה -
- בן עשרים שנה, שלא הביא שתי שערות -
- יביא ראיה שהוא בן עשרים -
- והוא הסריס - לא חולץ, ולא מיבם,
- כדברי בית הלל.
- והוא הסריס - לא חולץ, ולא מיבם,
- בית שמאי אומרין: זה וזה - בן שמונה עשרה.
- רבי אליעזר אומר:
- הזכר - כדברי בית הלל,
- והנקבה - כדברי בית שמאי,
- שהאשה ממהרת לבוא - לפני האיש.
- יביא ראיה שהוא בן עשרים -
אמר והיא אילונית, ולא אמר "הרי זו אילונית", הרי זה מהשלמת התנאי שתהיה בת עשרים שלא הביאה שתי שערות ויתראה בה סימני האילונית, ואז נדון עליה בדין האילונית. וכן הבן עשרים שלא הביא שתי שערות עד שיתראו בו סימני סריס, ואז יהיה סריס חמה. וכבר בארנו סימני אילונית בראשון מיבמות, וסימני סריס חמה בעשירי מיבמות. אמנם אם לא יתראו סימני אילונית וסימני סריס ולא הביאו שתי שערות, הנה כמלאת לכל אחד מהם שלושים וחמש שנה ואז יהיה סריס או אילונית, כמו שבארנו במקומות רבים מיבמות.
ואין הלכה כרבי אליעזר.
ודע שזה העשרים שנה לא נצטרך שיהיו מיום ליום, ולכן לא אמר בהן עשרים שנה ויום אחד, ולזה אם לא הביאו שתי שערות ונראו סימני סריס וסימני אילונית והם בני עשרים שנה פחות שלשים יום, הנה נדון בהם כאילו הם עשרים שלמות, ויהיה סריס או אילונית:
והיא אילונית - כלומר וצריך שייראו בה נמי סימני אילונית. שאם לא נראו בה סימני אילונית, אע"פ שהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות, עדיין קטנה היא, עד שתהיה בת שלשים וחמש שנה ויום אחד. ואם לא הביאה שתי שערות אז, אע"פ שלא נראו בה סימני אילונית, הרי זו אילונית. וסימני אילונית פירשנו [ריש] פרק קמא דיבמות:
לא חולצת ולא מתיבמת - ומותרת לינשא לשוק. דרחמנא פטרה, דכתיב (דברים כה) והיה הבכור אשר תלד, פרט לאילונית, שאינה יולדת:
והוא סריס - כלומר שנראו בו סימני סריס. דאי לא נראו בו סימני סריס, עדיין הוא קטן, עד שיהיה בן שלשים וחמש שנה ויום אחד, דאז אפילו לא נראו בו סימני סריס, בידוע שהוא סריס, כיון שלא הביא שתי שערות. וסריס לאו בר חליצה [ויבום] הוא, דכתיב [שם] להקים לאחיו שם בישראל, והאי לאו בר הכי הוא:
ר' אליעזר אומר הזכר כדברי בית הלל - בן עשרים, אם נראו בו סימני סריס, הרי זה סריס:
והנקבה - בת שמונה עשרה, אם נראו בה סימני אילונית, הרי זו אילונית כדברי בית שמאי. ואין הלכה כרבי אליעזר:
בת כ' שנה. דייקינן בגמ' מדכוליה פרקין תני ויום אחד והכא לא קתני ש"מ כדרבי יוסי בן כיפר. דאמר משום ר"א שנת עשרים שיצא ממנו שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה. והרמב"ם בפירושו כתב בני כ' שנה פחות שלשים יום וכ"כ בחבורו פ"ב מכל' אישות [הלכה ד] וכבר נחלקו עליו כל המפרשים ז"ל. אבל מה שנראה להטור א"ה סי' קנ"ה דטעות סופר הוא בדברי הרמב"ם. אין נ"ל. מדגם בפירושו כתב כמו בחבורו. אין לתלות בטעות סופר בשני ספרים שונים:
והיא אילונית. כתב הר"ב כלומר וצריך שיראו כו' שאם לא נראו כו' עד שתהיה בת ל"ה שנה ויום אחד. דתני ר' חייא עד רוב שנותיו. ומדימי שנותינו שבעים שנה. כל שהוא יתר על ל"ה אפי' יום אחד. מקרי רוב שנותיו:
יביא ראיה כו'. נ"ל משום חולץ דמתבזה בב"ד שהיא יורקת בפניו. כמ"ש כיוצא בזה מ"ד פ"ו דיבמות [ד"ה חולץ]. וא"נ ביבום כשאינו חפץ בה כדכתיב (דברים כה) ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ולפיכך עליו להביא ראיה שהוא פטור מחליצה ומיבום. ולשון רש"י ה"ג יביאו ראיה שהוא בן עשרים קרובי האשה יביאו ראיה. והר"ן בפ"ג דיבמות כתב ברישא יביאו ראיה קרובים אם רוצים שתצא לשוק בלא חליצה בטענה שאומרת שהיא אילונית כו':
והוא סריס. וסימניו פירש הר"ב במ"ד פ"ח דיבמות:
רבי אליעזר אומר כו'. ובגמ' פ"ח דיבמות דף פ רמי לה אדתנן התם רא"א לא כי אלא סריס חמה חולץ [מפני שיש לו רפואה] ואיכא דמשני שחזר בו ר"א מהך דנדה. ואיכא דאמר דלעולם לא הדר ביה וכי תנן הך דנדה. לעונשים:
(כד) (על המשנה) עשרים שנה. מדלא תני ויום אחד, דייקינן גמרא דשלשים יום דשנת עשרים הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה. ועתוי"ט:
(כה) (על המשנה) יביא. הכי גרסינן, יביאו כו'. ורצוה לומר קרובי האשה אם רוצים שתצא לשוק בלא חליצה. ועתוי"ט:
(כו) (על המשנה) ר' אליעזר אומר כו'. ובפרק ח' דיבמות תנן, ר' אליעזר אומר סריס חמה חולץ. איכא דאמר חזר בו מהך דנדה, ואיכא דאמר כי תנן הך דנדה לעונשים. גמרא:
בת עשרים שנה שלא הביאה וכו': ובגמ' דייק עולא מדבכולה פירקין קתני ויום אחד והכא לא קתני ש"מ לא בעי' עשרים שלימות אלא כיון שיצאו משנת עשרים שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריו ואיכא נמי תנאי דס"ל כותיה דבן עשרים או בת עשרים או למ"ד בני י"ח לא בעי' מיום ליום והרמב"ם ז"ל פי' אם הם בני עשרים שנה פחות שלשים יום הנה נדין בהן כאילו הם בני עשרים שלימות ויהיה סריס או אילונית ע"כ אבל רב ס"ל דאפי' הכא דלא קתני ויום א' בעינן שלימות מיום שנולדו ואיכא תנאי דס"ל כותיה:
יביאו ראיה שהיא וכו': פי' קרובי האשה ואי גרסי' תביא היינו היא בעצמה ואי גרסי' יביא קאי אבעל שיביא ראיה שזו היא אילונית והוו קדושי טעות אם רוצה לישא אחותה תוס' ז"ל:
בן עשרים שנה וכו': פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ה) ופי' שם רשב"ם ז"ל יביאי ראיה קרובי האלמנה כדי לפוטרה מזה היבם להתירה לשוק בלא חליצה ויבים. והוא סריס לא חולץ ולא מיבם דלא קרינן ביה להקים לאחיו שם וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ע"כ:
והוא סריס: שנראו בו סימני סריס וסימני סריס פירשם ר"ע ז"ל ביבמות פ' הערל. אבל אם לא נראו בו סימני סריס התנן בס"פ האשה רבה אחד שהוא בן ט' שנים ויום א' ואחד שהוא בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות חשובים קטנים:
ובש"א זה וזה בני שמנה עשרה: כך מ"מ:
בש"א זה וזה בן י"ח: בגמ' רבי ס"ל כב"ש ור' יוסי בן כיפר משום ר"א כב"ה ומ"מ תרויהו ס"ל כעולא כדכתבינן:
ר' אליעזר אומר הזכר כדברי ב"ה: אלמא לר' אליעזר סריס חמה לא חליץ וביבמות פ' הערל (יבמות דף פ') פריך עלה דאיפכא שמעינן ליה לר' אליעזר התם דתנן ר' אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה ומשני שמואל דחזר בו ר' אליעזר מהא דהכא דהא בהדיא אמר בבריי' סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שכן במינן מתרפאים באלכסנדריא של מצרים וסמי חדא מקמי תרתי ור"א משני לעולם לא הדר ביה והאי דהכא לאו אחליצה קאי אלא לענין עונשין ואשמעינן דעד עשרים חשבינן ליה קטן אם לא הביא מעשרים ולמעלה סריס גדול וחייב בכל עונשים שבתורה. ומסקינן בס"פ השג יד דבכל שנות בן ובת השנוין בהאי פירקא כולהו מעת לעת שנולדו והיינו אליבא דרב כמו שכתבתי וכל הני שנות בן ובת דהאי פירקא כולהו מדרבנן:
יכין
בת עשרים שנה: ר"ל בר י"ט שנה ול' יום. דמקמי הכא אפילו הביאו סימני אייילוני' וסריס לאו כלום הוא:
תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה: לפטרה מחליצה וייבום:
והיא אילונית: ר"ל וצריכה נמי סימני איילונית. והן [דק שק סי'] אין לה דדים. מתקשה בשעת תשמיש. אין לה שפולי מעים כנשים. קולה עב כאשה וסימני סריס שלא נתמלא זקנו. ושערו לקוי [ר"ל קצר ודק] ובשרו מחליק. ואינו עושה כפה במר"ג. ושכבת זרעו דיהה. ומי רגלים שלו אין מחמיצין. ואין בשרו מעלה הבל כשרוחץ ביה"ג וקולו דק כאשה. ובאיילונית צריך כל הסימנים. [וי"א דבחד סגי. מיהו בסריס לא בקיאין בזה"ז דשמא נשרו לו ב' שערות כאה"ע קע"ב] ובאין סימני איילוני' וסריס. הו"ל כקטנה עד שיעברו רוב שנותיה. דהיינו ל"ה שנים ויום א' בלי ב' שערות [כאה"ע קנ"ה נזי"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
רשב"א |
מאירי |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: מהר"ם | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש