משנה נידה ה ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ה · משנה ז | >>
משל משלו חכמים באשה: פגה, בוחל, וצמל.
פגה, עודה תינוקת.
בוחל, אלו ימי נעוריה.
בזו ובזו, אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.
צמל, כיון שבגרה, שוב אין לאביה רשות בה.
נוסח הרמב"ם
משל משלו חכמים באשה - פגה בוחל וצמל.
- פגה - עודה תינוקת.
- בוחל - אלו ימי הנעורים.
- בזו ובזו - אביה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה.
- צמל - כל שבגרה, אין לאביה בה רשות.
פירוש הרמב"ם
פגה - הוא הפרי הפג.
בוחל - הוא הפירות אשר הקריבו להתבשל.
וצמל - שם פירות נתמלא בשולם, והוא מלה מורכבת מן "יצאה מלאה".
וכבר בארנו גדר הקטנות והנערות והבגרות בשלישי מכתובות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
פגה - סמדר. כמו התאנה חנטה פגיה (שיר ב). כך התינוקת שאין לה סימן לא בדדין ולא בשערות:
בוחל - הפרי הקרוב להתבשל. ולשון חכמים הוא, התאנים משיבחילו חייבים במעשר. כך כשיש לה סימן דדין קצת, בידוע שהביאה שתי שערות ונערה היא:
צמל - לשון נוטריקון יצתה מלאה. שיש לה סימן מובהק בדדיה והיא בוגרת:
בזו ובזו - אפילו כשהיא נערה, אביה זכאי בכל. דכתיב (במדבר ל) בנעוריה בית אביה, כל שבח נעוריה לאביה:
פירוש תוספות יום טוב
בוחל. כתב הר"ב לשון חכמים הוא התאנים משיבחילו. במ"ב פרק קמא דמעשרות. ועוד בגמרא דאב"א מהכא ותקצר נפשי מהם וגם נפשם בחלה בי (זכריה יא). פירש"י בחלה בי. גדלה עלי. אדם הקץ בדבר נראה לו כגדול אנקריישנ"ץ (א) בלע"ז. ומ"ש הר"ב כך כשיש לה סימן דדין קצת. בידוע שהביאה כו'. כדלקמן [רפ"ו] דסימן התחתון קודם לסימן העליון. הר"ן פי"ג דיבמות:
בזו ובזו אביה זכאי כו'. כתב הר"ב דכתיב בנעוריה בית אביה. וכן פירש"י גם הר"נ בפי"ג דיבמות. ותמיהני דבמ"ד פ"ד דכתובות. לא פירש הר"ב דילפינן מבנעוריה אלא להפרת נדרים. דגביה כתיב. ושם בגמרא [דף מו] נמי בעי למימר דטעמא מבנעוריה כל שבח נעוריה לאביה. ומסיק ההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב. וממונא מאיסורא לא ילפינן וכו' [והר"ב שם פי' טעמייהו דכולהו. וראיתי בתוספות דפי"ח דשבת דף קכ"ח סד"ה ונתן הכסף כו' שכתבו שדרך הסוגיא שאינו מביא עיקר הדרשא. כמו שרגיל להביא בנעוריה בית אביה כל שבח נעוריה לאביה. אע"ג דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב. וכן הרבה. ע"כ]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בזו ובזו אמרו: אית דל"ג מלת אמרו:
צמל כל שבגרה ושוב אין לאביה רשות בה: כך מצאתי בקצת נוסחאות:
תפארת ישראל
יכין
פגה: תאנה שלא נתבשלה ור"ל שאין לה עדיין סי' בדדי' ושערות. דעדיין היא קטנה וכ' רב"א דאשה בבית אביה נמשלת לתאנה. כמ"ש נוצר תאנה יאכל פרי' דפירותיה אין נלקטין כאחת [כריש פאה] ה"נ אביה אוכל שבח נעורים אחת אחת דזוכה במציאתה ובמעשה ידיה. וכשנשאת נמשלה לגפן כמ"ש אשתך כגפן פורי'. דאשה שדמיה מרובים בניה מרובים. וכיון שהיא בירכתי ביתך גלמודה. בניך כשתילי זיתים מרובים. כך נראה לי. וענ"ל דלהכי השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה כיבמות פ' הבא על יבמתו כיין ישמח לבב אדם:
בוחל: תאנה הקרוב להתבשל. הכי נמי מדיש לה סי' קצת בדדי'. ידוע דכבר סי' התחתון מיהר לבוא. ואז היא נערה:
וצמל: נוטריקון יצאת מלאה שסי' מובהק שבדדי' מעיד שכבר בגרה:
פגה עודה תנוקת: דינה כקטנה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
הרשב"א |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש