משנה נידה ג ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ג · משנה ה | >>

[עריכה]

המפלת טומטום, ואנדרוגינוס, תשב לזכר ולנקבה.

טומטום וזכר, אנדרוגינוס וזכר, תשב לזכר ולנקבה.

טומטום ונקבה, אנדרוגינוס ונקבה, תשב לנקבה בלבד.

יצא מחותך או מסורס, משיצא רובו, הרי הוא כילוד.

יצא כדרכו, עד שיצא רוב ראשו.

ואיזהו רוב ראשו, משתצא פדחתו.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המפלת -

טומטום ואנדרוגינוס - תשב לזכר ולנקבה.

טומטום וזכר, אנדרוגינוס וזכר - תשב לזכר ולנקבה.

טומטום ונקבה, אנדרוגינוס ונקבה - תשב לנקבה בלבד.

יצא מחותך או מסורס -

משיצא רובו - הרי זה כילוד.

יצא כדרכו - עד שיצא רוב ראשו.

איזה הוא רוב ראשו? - משתצא פדחתו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

ידוע הוא שהטומטום והאנדרוגינוס ספק, לא ידענו אם הם זכר או נקבה ולכן תשב לזכר ולנקבה.

וכן אם ילדה תאומים, אחד מהם זכר ודאי והאחד טומטום או אנדרוגינוס הנה הוא גם כן ספק, ולא נקבל הוראה באחד אשר הוא זכר ודאי ונאמר מאחר שזה זכר כן גם כן זה הטומטום או האנדרוגינוס זכר, לפי שהיולדת תאומים הנה לפעמים תלד שני זכרים ולפעמים זכר ונקבה. ואם ילדה נקבה ודאית וטומטום תשב לנקבה בלבד על איזה פנים, שיהיה הטומטום או האנדרוגינוס נקבה היא כאילו ילדה שתי נקבות, ואם ילדה זכר הנה ילדה עמו נקבה ודאית יש לה דם טוהר מפני הנקבה עד מלאת שמונים יום.

ואמרו מחותך או מסורס לשונו או שלם מסורס, וכוונה זה שאם נחתכו אבריו בתוך הגוף, ויצאו אבריו בלי סדר שיצא היד ואחר הרגל ואחר הזרוע וזה "מסורס", או יצא כפי הסדר וזה "מחותך", הנה לא יהיה בו תורת יולדת עד שיצא רובו, וראשו כרובו, ולכן אם יצא הראש מזה המחותך הרי זה כילוד.

ופדחתו - מצחו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

תשב לזכר ולנקבה - טמאה שבועים כנקבה, וימי טוהר שלה שלשים ושלשה יום בלבד כזכר:

טומטום וזכר אנדרוגינוס וזכר - כגון שילדה תאומים, אחד טומטום או אנדרוגינוס, והאחד זכר ודאי:

תשב לזכר ולנקבה - ולא אמרינן מדהאי זכר ודאי, האי נמי זכר:

תשב לנקבה בלבד - דאפילו הוי טומטום זכר, בתר נקבות אזלינן, דכל ימי זכר בין לטומאה בין לטהרה מובלעים תוך של נקבה:

מחותו - אברים אברים:

מסורס - לשון הפוך הוא. כמו, סרס המקרא ודרשהו [בבא בתרא קי"ט]:

משיצא רובו הרי הוא כילוד - וראשו כרובו ^ט. הלכך משיצא ראשו של מחותך ^י, אע"פ שכל שאר הגוף בפנים, הרי הוא כילוד:

פדחתו - מצחו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

יצא מחותך או מסורס משיצא רובו. כ' הר"ב וראשו כרובו וכו'. ומתני' ה"ק יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס. משיצא רובו הרי הוא כילוד. גמ'. ומ"ש הר"ב הלכך משיצא ראשו של מחותך כו' לאו אמחותך דבמתני' קאי. אלא מחותך דעלמא ויוצא כדרכו:

[או מסורס. לשון הר"ב ל' הפוך כו'. ולשון רש"י דרך מרגלותיו ולשון היפך כו' והמגיה כן בלשון הר"ב לא הפסיד. והא דכתב הר"ב וראשו כרובו. היינו אם לא יצא ממש מהופך וגם לא כדרכו. וז"ל הרמב"ם בפי' מסורס אם נחתכו אבריו בתוך הגוף ויצאו אבריו בלי סדר. שיצא היד. ואחר הרגל. ואחר הזרוע. ע"כ]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ט) (על הברטנורא) היינו אם לא יצא ממש מהופך וגם לא כדרכו:

(י) (על הברטנורא) לאו אמחותך דמתניתין קאי, אלא מחותך ויוצא כדרכו. ומתניתין הכי קאמר, יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס, משיצא רובו הרי הוא כילוד. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

בפי' ר"ע ז"ל ולא אמרי' מדהאי זכר וכו'. אמר המלקט דאימא שניהם הזריעו בבת אחת זה זכר וזה נקבה:

יצא כדרכו: ותנן נמי בפ' בהמה המקשה גבי בהמה כה"ג דביציאת ראש חשיב כילוד דתנן הוציא עובר ראשו בשעת שחיטת אמו ה"ז כילוד ואפי' החזירו ואינו ניתר בשחיטת אמו ומפ' התם וגם בפ' בהמה המקשה דקמ"ל בהמה וקמ"ל נמי אדם דאדם מבהמה לא יליף משום דבהמה לית לה פרוזדור פי' אין רחם שלה בין ירכותיה הלכך חשיב הראש לידה דבגלוי הוא אבל אשה דירכים שלה מכסין את הרחם ה"א לא חשיב ראש לידה ובהמה נמי מאדם לא ילפא משום דחשיב פרצוף פנים דידיה משום הכי אשמעי' גבי אדם וגבי בהמה. ובגמ' תניא יצא מחותך או מסורס משיצא רובו ה"ז כילוד הא כתקנו הראש פוטר ר' יוסי אומר משיצא כתקנו לחיים ואיזהו כתקנו לחיים משיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו ר' יוסי אומר משיוציא צדעיו אבא חנן משום ר' יהושע אומר משיוציא פדחתו ויש אומרים משיוציא קרני ראשו פרש"י ז"ל קרני ראשו גובה ראשו שאצל העורף:

משתצא פדחתו: גרסי' וכן הגיה הר' יהוסף ז"ל: