משנה נידה ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ג · משנה ג | >>
המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנונים, אינה חוששת לולד.
ואם היה מרוקם, תשב לזכר ולנקבה.
המפלת שפיר מלא מים,
- מלא דם, מלא גנינים - אינה חוששת לוולד.
- אם היה מרוקם - תשב לזכר ולנקבה.
כבר ביארנו פעמים רבות ששפיר כולו מבשר.
וגנינים - הוא מין התולעת, כאילו הוא בשר חתוך בתבנית התולעת.
ומרוקם - הוא שיתבאר בו צורת האדם, אם יבדוק כפי מה שאפשר.
ואמרו אינה חוששת לולד - וכן לא תטמא משום נדה, ואף על פי שהוא מלא דם, כמו שהתבאר בתחילת הפרק.
וכוונת תשב לזכר ולנקבה כפי מה שאספר לך, וזה שהיא תשאר טמאה ארבעה עשר יום כמו יולדת נקבה, ואחר זה תטהר ומותרת לבעלה. ואם ראתה דם אחר ארבעים יום לא נחשבהו דם טהור, כמו יולדת נקבה אשר כל דם שתראה [עד סוף השמונים דם טוהר, אמנם כל דם שתראה] אחר הארבעים טמא כמו יולדת זכר. אמנם לחומרא מכל צד, שמוה כיולדת נקבה לאסרה על בעלה ארבעה עשר יום, ושמוה כיולדת זכר לבלתי יהיה דם טהור זולת אחר השלמת ארבעים יום.
ושמור העניין ולא נצטרך שנשיבהו בכל מקום, וזה הולך על העיקר שספיקא דאורייתא לחומרא:
שפיר - חתיכה של בשר. ואם יש בה צורת אדם נקרא שפיר מרוקם. ואני שמעתי שהוא כשפופרת של ביצה, לפיכך נקרא שפיר:
מלא גנינים - מלא גוונים הרבה ה. פירוש אחר, גנינים, תולעים, שחתיכת הבשר חתוכה חתיכות דקות כעין תולעים:
אינה חוששת לולד - ואינה טמאה לידה. ואם אין עמהן דם, אינה חוששת אפילו משום נדה:
תשב לזכר ולנקבה - טמאה שבועים כיולדת נקבה, ואין לה דם טוהר אלא שלשים ושלשה ימים ו כיולדת זכר. הואיל ואינו ניכר אם זכר אם נקבה, נותנים עליו חומרי זכר וחומרי נקבה:
מלא גנונים. פי' הר"ב מלא גוונים הרבה. ולכך לא חיישינן דילמא ולד היה ונימוח. דאם איתא דאיתמוחי אתמח. כולה בחד גוונא הוה קאי. גמרא:
ואם היה מרוקם. פי' הר"ב שיש בו צורת אדם. ואיזהו שפיר מרוקם. תחלת ברייתו של אדם גופו עדשה. שתי עיניו כשתי טפי זבוב מרוחקות זו מזו. שני חוטמיו כשני טפי זבוב מקורבים זה לזה. פיו פתוח כחוט השערה. וחיתוך ידים ורגלים אין לו. בברייתא. כמו שהעתיק הרמב"ם פ"י מהא"ב:
(ה) (על הברטנורא) ולכך לא חיישינן דילמא ולד הוי ונמוח, דאם איתא דנימוח, כולה בחד גוונא הוי קאי. גמרא:
(ו) (על הברטנורא) לשון רש"י, במשנה דלעיל, וימי טוהר כלים לסוף ארבעים:
שפיר מלא מים: בגמ' פריך בשלמא דם ומים לאו כלום הוא אלא גנינים ניחוש שמא ולד היה ונימוח אמר אביי כמה יין חי שתתה אמו של זה שנימוח עוברה בתוך מעיה בתמיה רבא אמ' מלא תנן ואם איתא דאתמוחי אתמח מיחסר הוה חסר רב אדא בר אהבה אמ' גוונים תנן ואם איתא דאתמוחי אתמח כוליה בחד גוונא הוה. ובגמ' תניא המפלת שפיר שאינו מרוקם ר' יהושע אומר ולד וחכמים אומרים אינו ולד ומכ"ש אם יש בתוכו בשר דטמאה לידה לר' יהושע דמשום עור שפיר לחודיה מטמא ומתני' דלא כר' יהושע ואיכא בגמ' כמה אמוראי דמוקמי פלוגתייהו דוקא היכא דמה שנמצא בתוך השפיר עכור דאיכא למימר ולד היה ונימוח אבל בצלול פי' שהוא מלא מים צלולין דברי הכל אינו ולד ומותיב רבא ממתני' דתנן ברפ"ג דבכורות אלא אמרו סימן ולד בבהמה דקה טנוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא ואילו שפיר בבהמה לא פטר אא"ב בצלול מחלוק' מש"ה אשה דרבי בה קרא דכתי' ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור מלמד שאין הקב"ה עושה עור לאדם אא"כ נוצר אלמא בעור תליא מילתא מש"ה פטר בה שפיר אבל בבהמה דלא רבי בה קרא לא פטר בה שפיר אלא אי אמרת בעכור מחלוקת מכדי סברא הוא מ"ש אשה ומ"ש בהמה ומשני מי סברת ר' יהושע מיפשט פשיטא ליה ר' יהושע ספוקי מספקא ליה בעכור גופיה אי ולד הוא אי לאו ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא גבי בכורת בהמה אמר דלאו ולד הוא ולא פטר את הבא אחריו דאי אמרת פטר קא גזיז ועביד ביה עבודה ודילמא לאו ולד הוא ההוא קמא וקאתי לידי תקלה וגבי טומאת ולד אזיל לחומרא דקאמ' ולד הוא וטמאה שבועיים וימי טוהר לא ס"ל דניתוב לה וגבי בכור אדם דקולא היא דקאמר פטר את הבא אחריו לא אכפת לן דאין קדושה בבכור אדם אלא ממון כהן חמש סלעים וספק ממונא לקולא דכהן הוי מוציא מחברו ע"ה. ושמואל אמר דאחד עכור ואחד צלול חוששת ויושבת ימי טומאה ואין לה ימי טוהר דספק ולד הוא ולא ודאי:
תשב לזכר ולנקבה: טמאה שבועים כיולדת נקבה לאוסרה על בעלה י"ד ימים ואין לה דם טוהר אלא ל"ג ימים כיולדת זכר ומשם ואילך יש לדמה דין דם נדות ולא כיולדת נקבה שיש לדמה דין דם טוהר עד ששים יום וששת ימים:
יכין
המפלת שפיר: חתיכה וי"א שפופרת של ביצה:
מלא גנונים: כתולעים:
אינה חוששת לולד: דבאין דם טהורה לגמרי:
ואם היה מרוקם: כצורת ולד גופו כעדש' ב' עיניו כב' טיפי זבוב מרוחקות זמ"ז. ב' נחיריו כב' טיפי זבוב מקורבי'. ופיו כשערה. וידים ורגלים אין לו:
תשב לזכר ולנקבה: ר"ל שניהן לחומרא. דיולדת זכר יש לה ז' ימי טומ' ול"ג ימי טוהר. ולנקיבה י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טוהר וזו מספק יש לה י"ד ימי טומאה ורק ל"ג ימי טוהר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
רשב"א |
מאירי |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: מהר"ם | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש