משנה נגעים י ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק י · משנה ח | >>
מי שהיה בו נתק ובו שער צהוב, טמא.
נולד לו שער שחור, טהור.
אף על פי שהלך לו שער שחור, טהור.
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון, כל נתק שטהר שעה אחת, אין לו טומאה לעולם.
רבי שמעון אומר, כל שער צהוב שטהר שעה אחת, אין לו טומאה לעולם.
מי שהיה בו נתק,
- ובו שיער צהוב - טמא.
- נולד לו שיער שחור - טהור.
- אף על פי שהלך לו שיער שחור - טהור.
- רבי שמעון בן יהודה אומר, משום רבי שמעון:
- כל נתק שטהר שעה אחת - אין לו טומאה לעולם.
- רבי שמעון אומר:
- כל שיער צהוב שטהר שעה אחת - אין לו טומאה לעולם.
על דעת תנא קמא הנתק טהור, ואפילו הלך ממנו השיער השחור ונשאר השיער צהוב הוא טהור. אולם אם צמח בו שיער צהוב אחר שהלך השיער השחור אשר היה בו, או אם פשה בעור, הנה הוא טמא.
ורבי שמעון בן יהודה יאמר, שזה הנתק אשר טהר לא יטמא לעולם, ואפילו פשה בעור אחר שהוסר השיער השחור, ואפילו נולד בו שיער צהוב אחר.
ורבי שמעון יאמר, שאם פשה בעור אחר סור השיער שחור הנה הוא טמא, אולם אם התחדש בו שיער צהוב אחר זה הנה הוא טהור, שזה השיער צהוב הנמצא בו אינו סימן טומאה מפני שיער שחור אשר היה בו. וכן כל שיער צהוב יחודש לא ישאר שיהיה סימן טומאה בזה הנתק.
וראיות שלשתם מאמרו "נרפא הנתק, טהור הוא"(ויקרא יג, לז).
והלכה כתנא קמא:
ובו שער צהוב טמא. שער צהוב מטמא בין בתחלה בין בסוף שבוע ראשון בין בסוף שבוע שני בין לאחר הפטור:
נולד בו שער שחור טהור. או בצמח אף על פי שאינו מבוצר ואי במשוייר במבוצר דרחוק מקמת הראש מקום שתי שערות כדאמרן:
אף על פי שהלך לו שער שחור טהור. דכיון דנטהר הצהוב תו לא מטמא אף על פי שנשאר השחור אבל אם החליטו בפסיון ובא השחור וטהר את הפסיון ואחר כך נולד השחור חוזר הפסיון ומטמא או שפשה וכנס וחזר ופשה לא אמרינן כיון שטהר הנתק תו לא מטמא:
ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון כל נתק שטיהר שעה אחת. בין שהחליטו בפסיון וכנס או שבא שער שחור וטהרו בין שהחליטו בשער צהוב ובא שער שחור וטהרו ואחרי כן הלך השחור או מה שכנס חזר וניתק שוב אין לנתק זה טומאה לעולם ואע"ג דקיימן סימני טומאה שלו כגון שער צהוב ופסיון ולא מיבעיא בהני דכבר טהרו בשער שחור אלא אפי' פשה אחר שהלך השחור או נולד בו שער צהוב אחר כיון שטהר הנתק כבר שוב אין לו טומאה דנעשה נתק זה כבהרת פחותה מארבע מראות שנולדו בה סימני טומאה דלא מטמו:
ר"ש אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת. כגון האי דהוה קאי בשעה שבא השחור אין לו טומאה לעולם אבל אם אחר שהלך השחור נולד בנתק שער צהוב אחר כן או פשה אחרי כן טמא דכל שטהר לא אמרינן:
תניא בתוספתא [פ"ד] רבי יהודה בן נקוסא אומר משום ר"ש כל נתק שהחליטו שער צהוב דק והפסיון הלכו להן אין עלולין לשמש טומאה עולמית נתק כחצי גריס בראשו ובזקנו יסגיר עמד בו שבוע אחד יתן לו שבוע שני עמד בו שני שבועות יפטור אחר פטור נולד לו שער צהוב דק ופסיון טמא נולד לו שער שחור או שנכנס שער שחור מן הצד טהור הלך שער שחור מן הנתק הניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב דק והפסיון הבאין אחר הנתק. נתק כגריס בראשו ובזקנו בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני נולד לו שער צהוב דק והפסיון טמא נולד לו שער שחור או שכנס שער שחור מן הצד טהור הלך שער שחור והניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב והפסיון שבא אחר הנתק. נתק כגריס בראשו ובזקנו בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני כנס שער שחור מן הצד טהור חזר ונתק טמא משום פסיון. פי' אין עלולין לשמש טומאה עולמית. ר' יהודה בן נקוסא משום ר' שמעון ור' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון דמתני' קיימי בחדא שיטתא ולית להו הא דתנן לעיל החליטו בשער צהוב הלך שער צהוב וחזר שער צהוב הרי הוא כמות שהיה וכן החליטו בפסיון והלך הפסיון וחזר הפסיון הרי הוא כמות שהיה דאינהו סברי כיון דטהר הנתק שוב אין לו טומאה:
בראשו ובזקנו. כלומר או בזקנו. שער צהוב דק ופסיון כלומר או פסיון:
טמא. אף על פי שנטהר הנתק כשפטרו ושמא בהא מודה ר' יהודה בן נקוסא כיון דעדיין לא בא לידי החלט:
או שכנס שער שחור מן הצד היינו משוייר דמציל כגון שפשה הנתק ובאותו פסיון נשארו שתי שערות שלא נתקו ואף על גב דקאמר מן הצד לא שיהו מקורבות לקמת הראש דהא לעיל תנן המשואר אינו מציל אלא א"כ רחוק מן הקמה מקום ב' שערות והא דקתני הכא מן הצד משום דפסיון הוי חוץ לנתק קרי ליה מן הצד ולעולם דמרוחקות מן הקמה מקום שתי שערות:
ולא עוד שהוא טהור כלומר לא מיבעיא שהוא טהור אלא דאצולי נמי מציל על סימני טומאה הבאין אחרי כן בנתק כגון שבא אחרי כן שער צהוב ופסיון דהאי צהוב דמעיקרא נחשב כשחור המשוייר דמציל והשתא הא דלא כר' יהודה בן נקוסא דלדידיה הצלה נמי לא בעי וכר' שמעון דסיפא דמתני' לא מיתוקמא:
בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני כלומר או בסוף וברישא אשמועינן בנולד אחר הפטור והשתא קמ"ל בנולד בסוף שבוע ראשון או בנולד בסוף שבוע שני וכולם דינם שוה:
בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני כנס שער שחור מן הצד טהור דאי אפשר לטמאותו בשום ענין דלא הוה בו מעולם סימני טומאה דאפי' חשבת ליה פסיון הא איכא הנך שערות דמטהרי:
חזר ונתק טמא משום פסיון. דהנך שערות דנשתיירו סוף הפסיון ואגלאי מילתא דהשתא הוא דגמרי ואפילו מאן דמטהר הכא מודה דטמא דהיכא דהחליטו בפסיון ושוב כנס שער שחור ואחרי כן נתק התם הוא דאמרי' כיון דטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם אבל הכא לא הוחלט בהאי נתק מעולם וכשהתחיל לפשות לא פשה בבת אחת והשתא הוא דנגמר:
ובו שער צהוב טמא - שער צהוב מטמא בין בתחילה בין בסוף שבוע ראשון, בין בסוף שבוע שני, בין לאחר הפטור:
נולד בו שער שחור טהור - אי בצמח לאחר הנתק, אע"פ שאינן מבוצרות. ואי במשואר, דוקא במבוצר, דרחוק מקמת הראש מקום שתי שערות כדאמרן:
אע"פ שהלך לו שער שחור טהור - דכיון דנטהר הצהוב, תו לא מטמא אע"פ שנשר השחור. אבל אם החליטו בפשיון, ובא השחור וטהר הפשיון ואחרי כן הלך השחור, חוזר הפשיון ומטמא. או שפשה וכנס וחזר ופשה, לא אמרינן כיון דנטהר הנתק לא מטמא:
כל נתק שטהר שעה אחת - בין שהחליטו בפסיון וכנס, או שבא שער שחור וטיהרו, בין החליטו בשער צהוב ובא שער שחור וטיהרו ואחרי כן הלך השחור, או מה שכנס חזר וניתק, שוב אין לנתק זה טומאה לעולם, אע"ג דקיימו סימני טומאה שלו כגון שער צהוב ופשיון. ולא מיבעי בהני דכבר טהרו בשער שחור, אלא אפילו פשה אחר שהלך השחור או נולד בו שער צהוב אחר, כיון דטהר הנתק כבר שוב אין לו טומאה טז:
ר' שמעון אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת - כגון האי דהוה קאי בשעה שבא השחור, אין לו טומאה לעולם. אבל אם אחר שהלך השחור נולד בנתק שער צהוב אחר או פשה אחרי כן, טמא יז, דכל נתק שטהר לא אמרינן. והלכה כתנא קמא:
[נולד לו שער שחור טהור. כתב הר"ב ואי במשואר דוקא כו' כדאמרינן במשנה ג']:
אף ע"פ שהלך לו שער שחור טהור. פי' הרמב"ם דטעמא מאמרו נרפא הנתק טהור הוא. ועיין לקמן. ומ"ש הר"ב דכיון דנטהר הצהוב. תו לא מטמא אע"פ שנשר השחור. אבל אם החליטו בפסיון כו'. כ"כ הר"ש. וכתב בעל קרבן אהרן על זה דמי יתן ונדע היכן מצא ת"ק זה ההפרש. בין פסיון ובין שער צהוב. דמקרא לא משמע הכי. אדרבה משמע בהפך. דקרא בפסיון מדבר. כדאמר ואם בעיניו עמד וכו'. ועוד דאפושי במחלוקת לא מפשינן. ואיך נאמר דפליג רשב"י על ת"ק בלהבא ובפסיון ע"כ [ועל הראשונה שכתב דאדרבה משמע בהפך כו'. אני אומר דשותיה דמר לא ידענא. דהא ודאי מדכתי' ואם בעיניו עמד. משמע דאילו היה פסיון אינו בדין נרפא הנתק טהור הוא לעולם] ולשון הרמב"ם בפ"ח מהט"צ [הלכה ח'] נתק שהוחלט בשער צהוב או בפשיון. ונולד בו שער שחור וכו' (והר"ב לא פי' ואם בא שער צהוב אחר מה דינו. וכן הר"ש. ועיין בשני דבורים דלקמן):
רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר"ש. כל נתק שטהר כו'. פי' הר"ב בין שהחליטו בפסיון וכנס וכו'. כתב הרמב"ם שראייתו ג"כ מאמרו נרפא הנתק טהור הוא. וביאר בעל קרבן אהרן דלכ"ע טהור הוא מיותר. דכיון שנרפא ודאי דטהור. א"נ דהל"ל וטהרו הכהן. ות"ק סבר דהטהרה הוא מהסימן אשר ממנו נרפא. וירצה טהור הוא. אותו הסימן שטמאו. ואע"ג שהלך לו השער שחור. אבל אם אחר שהלך בא סימן אחר. אע"פ שהיה ממין אותו שנרפא (וס"ל לבעל קרבן אהרן דשער צהוב אחר מטמא לת"ק. ועיין בדבור דלקמן) אינו טהור ממנו. דסבר מלת הוא. הדר לסי' שהיה לו. ורשב"י לא ניחא ליה לומר כן. דזה כבר נכלל באמרו נרפא הנתק. שאחר שנרפא בהיות השער הצהוב בו. שוב אינו חוזר זה השער להחליטו. כי לא הוסר הבריאות והרפואה ממי שנרפא בדבר מה בסור הדבר. וא"כ עדיין אומר טהור הוא. הוא יתר. ולז"א הוא דהדר לנתק. וירצה נרפא הנתק מהסימן שהיה לו. וטהור הוא מכל סימן שיבא לו אח"כ. אף ע"פ שהוסר השער שחור. דכיון שנרפא נטהר לעולם. ע"כ. וכתב הר"ש דרשב"י לית ליה הא דתנן לעיל החליטו בשער צהוב וכו' וכן בפסיון כו' דאיהו סבר כיון דטהר הנתק כבר שוב אין לו טומאה דנעשה נתק זה כבהרת פחותה מד' מראות שנולד בו סימני טומאה. דלא מטמו. ע"כ:
רבי שמעון אומר כל שער צהוב שטהר כו'. כתב הר"ב אבל אם אחר שהלך השחור נולד בנתק שער צהוב. או שפשה אח"כ טמא כו'. וכ"כ הר"ש. וכתב בעל קרבן אהרן דבהכרח נאמר לפי זה, דר"ש דס"ל דגם הפסיון שנרפא בשער שחור נרפא לעולם אע"פ שהוסר דאל"כ ר"ש היינו ת"ק ע"כ. דאין לומר דאיכא בינייהו. דלר"ש אם אחר שהלך השחור נולד שער צהוב אחר טמא. ולת"ק אפי' נולד לו שער צהוב אחר נמי טהור דלשונם לא משמע הכי דת"ק אמר טהור סתם. ורש"א אין לו טומאה לעולם. משמע דרבי שמעון להקל. וכתב עוד בעל קרבן אהרן. דפי' הר"ש דחוק חדא דצריך לפרש דשער צהוב דנקט ת"ק הוא דוקא. ושער צהוב דנקט ר' שמעון לאו דוקא. ועוד אחר דפלוגתייהו בפסיון. למה לא ביאר דבריו ר"ש והראוי היה שזה שהוסיף הוא על ת"ק. הוא אשר יבאר ויאמר כל פשיון שטהר וכו'. לכן נראה כפי' הרמב"ם. דר"ש סבר דמה שהציל הציל לעולם בין ממה שהיה לו. בין ממה שיבא אחריו. ואם היה לו שער צהוב ובא שער שחור והצילו משער צהוב. הציל ממה שהי' לו וגם ממה שיבוא אח"כ משער צהוב. לפי שההצלה היתה משער צהוב שלא יטמאנו עוד , אבל אם אחר שהלך הוא (בא) פסיון טמא. דמעולם לא הצילו מהפסיון. וה"ה אם הוחלט בפסיון. ובא שער שחור והצילו ונטהר. נטהר מכל פסיון בין מה שהיה לו קודם בואו בין מה שיהי' לו אחר שהלך שמפסיון בהחלט טהרו. אבל אם אחר שהלך הוא (בא) שער צהוב. טמא. שמשער צהוב לא הצילו. שכאשר בא לא ה"ל שער צהוב. והאי דנקט ר"ש שער צהוב לאו דוקא שה"ה בפסיון אלא אמר דעתו בשער צהוב. לפי שהוא הנושא אשר בו דבר ת"ק ע"כ. וכתב הרמב"ם דראיית ר"ש ג"כ מאמרו נרפא הנתק טהור הוא , ופי' בעל קרבן אהרן שר"ש דייק מלת הוא ורצה לעשות פשרה בזה. ואמר שכוונת הכתוב לומר שטהור הוא אותו הסימן שהיה לו. כיון שנרפא בשער שחור. לא ישוב עוד ליטמא בו אע"פ שהוסר השער שחור. אבל סימן אחר שלא רפאהו זה השער שחור אם יבא אחריו יטמאנו. וזה אומרו הכתוב באומר הוא שירצה טהור הוא זה הסימן אשר נרפא בשער שחור כי לא יהיה עוד סימן טומאה לזה הנתק ע"כ:
(טז) (על הברטנורא) דכיון דכתיב נרפא הנתק, טהור הוא מיותר, תנא קמא סבירא ליה טהור הוא אותו הסימן שטמאו ואע"ג שהלך השער שחור, אבל אם אחר שהלך בא סימן אחר, אע"פ שהוא ממין אותו שנרפא, אינו טהור. ור' שמעון בן יהודה סבירא ליה דזה נכלל כבר באמרו נרפא הנתק, והוא מיותר הדר לנתק שהוא טהור מכל סימן שיבוא לו אחר כך:
(יז) (על הברטנורא) הר"ש. וצריך לומר דר' שמעון סבירא ליה דגם הפשיון שנרפא בשער שחור נרפא לעולם אף שהוסר, דאם לא כן, ר' שמעון היינו ת"ק. דאין לומר דאיכא בינייהו דלר' שמעון אם אחר שהלך השחור נולד שער צהוב אחר טמא, ולת"ק טהור, דלשונם משמע דר"ש מיקל, מדאמר ר' שמעון אין לו טומאה לעולם. ק"א. ועתוי"ט:
בפי' רעז"ל ואי במשואר דוקא במבוצר או דרחוק מקמת הראש מקום שתי שערות כדאמרן דנחשב כמבוצר כך צ"ל. וביד שם פ"ח סי' ח' אלא שבכסף משנה לא נזכר מקומה איו. ובתוספתא ר' יהודא בן נקוסא משום ר"ש קאי בשטת ר"ש בן יהודה משום ר"ש דמתני' והרמב"ם ז"ל יש לו דרך אחרת בפירוש פלוגתא דתנא דמתני' ע"ש וכותי' הכריח בספר קרבן אהרן פרק ט' דפרשת נגעים סימן ט"ו ע"ש ותוסף לקת טוב והנהו בספר תוספות יום טוב:
יכין
טמא: דשע"צ מטמא אפילו בתחלה כמו ש"ל. וכ"ש בסוף שבוע א' חו ב' או לאחר הפטור:
נולד לו שער שחור טהור: אף שנשאר השע"צ:
אע"פ שהלך לו שער שחור: ונשאר הצהוב. ונ"ל דל"ד הלך השעש"ח מעצמו. אלא דכ"ש בנתקו בכוונה. או דאורחא דמילתא נקט:
כל נתק שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם: וקמ"ל דמדנקט ת"ק רק בשע"צ משמע הא בפשיון שטהרו השער שחור. אם נשר השער שחור אח"כ חוזר לטומאתו. וכ"ש בפשה וכנס ופשה. וקודם פשיון הב' נשר השער שחור. להכי פליג ר"ש וקאמר כל וכו'. דאפילו כשבא שע"צ או פשיון חדש. אחר שנשר השער שחור אפ"ה מדנטהר בשער שחור פ"א א"א שיטמא עוד נתק זה לעולם. ואע"ג דאמר לעיל [מ"ה] החליטו בשע"צ הלך שע"צ וחזר שע"צ וכן פשיון טמא. הכא שאני דקאמר נטהר. ור"ל שעדיין הסי"טו בו ונטהר. אבל התם לא נטהר. רק מדנעלם. וכיון שחזר הרי חזר ונתגלה. ודו"ק [והר"ש כתב דבאמת פליג רשב"י אדהתם]:
רש"א כל שער צהוב שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם: אפילו הלך השע"ש ואח"כ בא שע"צ אחר אפ"ה נשאר טהור. אבל אינו מציל מין אחר שלא הצילו בתחלה. כגון שע"ש שהציל מצהוב אינו מציל מפשיון שאח"כ. וכ"כ שע"ש שהציל מפסיון שאינו מציל רק מפסיון שיולד אח"כ ולא לשע"צ שיולד אח"כ. ולת"ק אפילו באותו מין שכבר טיהר אמ"צ למה שיולד אח"כ ורק מה שכבר מציל אף שנשר השע"ש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת