משנה נגעים י ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק י · משנה ו | >>
שני נתקים זה בצד זה ושיטה של שער יג מפסקת ביניהם, נפרץ ממקום אחד, טמא.
משני מקומות, טהור.
כמה תהא הפרצה, מקום שתי שערות.
נפרץ ממקום אחד כגריס, טמא.
שני נתקים זה בצד זה,
- ושיטה של שיער מפסקת בינתיים -
- נפרץ ממקום אחד - טמא,
- משני מקומות - טהור.
- וכמה תהא הפרצה - מקום שתי שערות.
- נפרץ ממקום אחד כגריס - טמא.
- ושיטה של שיער מפסקת בינתיים -
כבר קדם לך ששיער שחור הנשאר בתוך הנתק יציל ובתנאי שהוא מבוצר, וזה לאמרו "ושיער שחור אין בו"(ויקרא יג, לא), ובאה הקבלה "עד שיהא בתוכו".
ולזה השורש כאשר יהיו שני נתקים זה בצד זה, ושיטה של שיער שחור ביניהן, וחבר הנתק בנתק משני צדדים, וישימם יחד נתק אחד ושיער שחור בתוכו, ולזה אמר משני מקומות טהור, וזאת היא הצורה:
ודע ששיעור הנתק כגריס, למאמר השם "נגע הנתק"(ויקרא יג, לא), הקיש נתק לנגע, מה נגע כגריס אף נתק כגריס. ולזה כאשר היתה אחת מאלו השתי הלכות אשר הונחו בין שתי הנתקים כגריס הנה הוא טמא, לפי שהבאת שיער שחור מצד זה הנתק אשר הוא כגריס, רוצה לומר מקום הפרצה, לפי שכבר היה מקום הפרצה נתק לרבויו והיותו שיעור נתק. וכן אמרו בסיפרא בסיבת זה אמרו "מפני שלא כנס שיער שחור לתוכו":
משנה זו פרשתיה לעיל בברייתא דתורת כהנים:
שני נתקים זה בצד זה - שיש בכל אחד כגריס הקלקי, דבנתקים נמי בעינן כגריס, דכתיב נגע הנתק, הקיש נגע לנתק, מה הנגע בכגריס, אף נתק בכגריס. ואם שני הנתקים מונחים זה אצל זה ויש שיטת שער מפסקת בין שני הנתקים וחולקת אותה לשנים כמחיצה המפסקת:
נפרץ - שער של אותה השיטה:
במקום אחד - בסוף שבוע ראשון של הסגר או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור:
טמא - שהרי פשה הנתק:
בשני מקומות - שאותה שיטה נפרצה למטה ולמעלה ונשארו מאותה שיטה שתי שערות באמצע:
טהור - דמבוצרות נינהו ומצילות:
כמה תהא הפרצה - אם בשני מקומות נפרץ, הוי שיעור הפרצה מקום שתי שערות, דבהכי חשיבי השערות שבאמצע מבוצרות:
ואם במקום אחד נפרצו טמא - אפילו נפרץ כגריס, טמא, שאין שער שחור מבוצר יד וכנוס בתוך הנגע, כיון דלא נפרץ בשני מקומות:
שני נתקים זה בצד זה. לשון הר"ב שיש בכל אחד כגריס הקלקי כו'. הקיש נגע לנתק כו' וכן הלשון בת"כ. ועיין מ"ש ברפ"ו (סד"ה כגריס). דבנין אב לכל צרעת כו'. גם הרמב"ם העתיקה כן. אבל במשנה ב' בדברי ר"י העתיק הר"ש מקיש נתק לנגע. אך בת"כ גם שם הקיש נגע לנתק. ומ"ש כגריס הקלקי וכן מרובע. וכמ"ש במתני' דלקמן:
ושטה של שער שחור. הרמב"ם:
נפרץ ממקום אחד טמא. פי' הר"ב בסוף שבוע כו' שהרי פשה הנתק וכ"כ הר"ש. אבל הרמב"ם בפ"ח מהט"צ (הלכה י') כתב הרי היא כמות שהיה [וכתב הכ"מ דטמא דקתני. היינו לומר דאינו טהור ע"י השער שחור. שהרי הוא כמות שהיה דאכתי לאו מבוצרות הן. ע"כ]. ונ"ל לפי שהוא מפרש נפרץ בתחלה. ואין פשיון בתחלה. ועמ"ש במשנה דלקמן:
כגריס טמא. פי' הר"ב שאין שער שחור מבוצר דהיינו שער משואר. דבעינן מבוצרות. הר"ש במשנה ג'. וכתב מהר"ם ומשום דבסמוך בשני נתקים זה לפנים מזה אמרינן פחות מכגריס טמא כגריס טהור נקט הכא כגריס טמא לרבותא. ע"כ:
(יג) (על המשנה) שער. שחור. הר"מ:
(יד) (על הברטנורא) דהיינו שער משואר. דבעינן מבוצר. הר"ש. ומשום דבשני נתקים זה לפנים מזה תני פחות מכגריס טמא, כגריס טהור, נקט הכא כגריס טמא לרבותא. מהר"מ:
שני נתקים זה בצד זה וכו' ביד שם פ"ח סי' י' מפ' דשיטה של שער מפסקת ביניהם דקתני היינו שיטה של שער שחור ומפ' דטמא דקתני רישא היינו לומר דאינו טהור ע"י השער שחור שהרי הוא כמות שהי' דאכתי לאו מבוצרות הן ומה ששנינו נפרץ במקום אחד כגריס טמא היינו אפילו נפרץ משני מקומות כמו שפי' הראב"ד ז"ל והטעם פי' הרמב"ם ז"ל וז"ל נפרץ ממקום אחר כגריס ה"ז טמא שהפרצה עצמה נתק אחר והרי שער שחור בצדו ואינו כנוס לתוכו ע"כ משמע קצת דגריס נפרץ ממקום אחר בריש בהאי בבא.
בפי' רעז"ל הקיש נגע לנתק. אמר המלקט נראה דצריך להיות הקיש נתק לנגע:
נפרץ פי' בסוף שבוע או לאחר הפטור דאין פשיון מטמא בתחלה:
נפרץ ממקום אחר כגריס טמא פי' הר"ש ז"ל אפילו נפרץ כגריס אבל הרא"ש ז"ל פי' כגריס טמא לאו דוקא כגריס דאפילו בפחות נמי טמא משום פשיון אלא אגב דבעי למיתני בסיפא כגריס טהור תנא נמי ברישא כגריס ונגע האחד טמא כי השיטה רחבה שתי שערות והנגע שנשר השער תחלה אצלו הוא הפושה וטמא והשני להסגיר כדאמרינן (פ"ו מ"ה) בשתי בהרות זו לפנים מזו אם בפנים כלתה סימן פשיון לפנימית א"נ כגריס דוקא דהשתא נעשה נגע אחד ואע"פ שנשר השער תחלה אצל האחר נגע אחד הוא והכל טמא והשתא ניחא נפרץ ממקום אחד טמא כלומר נעשה הכל נגע אחד טמא ואין כאן עוד הסגר ע"כ:
יכין
שני נתקים: כל א' כגריס או יותר:
זה בצד זה ושטה של שער: ואע"ג דכל שחור מציל בעומד סמוך מאד להנתק ואפילו בעומד חוץ להנתק ? י"ל י"ל דהכא מיירי שב"ש השחורו' היו כבר קודם שנולדו ב' הנתקים. והרי כל שער משואר אינו מציל רק כשהוא מבוצר. דהיינו שיהיה רוחב ב"ש נתק סביב לכל צד מהשערות [כמ"ג]:
נפרץ: שיטת השער שבין ב' הנתקין:
ממקום אחד טמא: האדם טמא מוחלט. שהרי א' מב' הנתקין פשתה:
משני מקומות: שאותה שיטת השער נפרצה מנתק לנתק בב' מקומות וכל פרצה רחבה כב' שערות:
טהור: דהרי מדנפרצה בב' צדדים. נעשו שניהן כנגע א'. והרי יש באמצע ב' הפרצות ב"ש שחורות שמצילות טומאת הפשיון [וכמ"ג]:
כמה תהא הפרצה: שיחשב הכל כנגע א'. ויתטהר ע"י השערות שבאמצע [ומהר"ש [במ"ז] נראה. דגם ארישא. דהיינו בשנפרצה במקום א'. שואל התנא כמה תהא הפרצה שיחשב פשיון. ולא ידענו מנ"ל לרבינו כן. ואפשר שהוכחתו כן מדמצריכינן בגלוח של נתק להניח ב"ש סביב לנתק. ועיין מ"ש בס"ד על זה לעיל סי' י"א.]:
מקום שתי שערות: בכל פרצה. וכ"ש ביותר. וטעמו של דבר. דהרי השערות השחורות שנשארו בהשורה הרי משוארות הן. וכל שער משואר אמ"צ רק כשיהיה מבוצר [וכמ"ג]. וא"כ רק כשיהי' רוחב כל פרצה כשיעור רוחב ב"ש. יהי' הב"ש שבאמצע מבוצרות:
נפרץ ממקום א' כגריס: ר"ל אפילו כרוחב גריס:
טמא: נ"ל דהא דאצטריך לאשמועינן. מדסד"א דדוקא בנפרצה מצ"א בכב' שערות מחשב פשיון ויוחלט. אבל בנפרץ במקום א' כגריס. הו"א דלא גרע מנפרץ מב' רוחות בכל צד ברוחב ב"ש. דאמרינן דנידון הכל כנגע א'. ה"נ וכ"ש בנפרץ מרוח א' כגריס יהי' הכל נידון כנגע א' חדשה ויוסגר. קמ"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת