משנה נגעים א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק א · משנה ב | >>
הפתוך שבשלג, כיין המזוג בשלג, הפתוך שבסיד, כדם המזוג בחלבד, דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר, אדמדם שבזה ושבזה, כיין המזוג במים, אלא של שלג עזה ושל סיד דיהה ממנה.
הפתוך שבשלג - כיין המזוג בשלג.
- הפתוך שבסיד -
- כדם המזוג בחלב - דברי רבי ישמעאל.
- רבי עקיבה אומר:
- אדמדם שבזה ושבזה - כיין המזוג במים,
- אלא, של שלג - עזה,
- ושל סיד - דיהה ממנה.
פתוך - הנה המראה המעורב מן הלובן והאדמימות.
והוא גם כן ממראות נגעים:
- [ואף שלא] (ואם) יתבאר זה בשאת, אבל אמר "שאת לבנה" לבד, אבל התבאר בבהרת, אמר "אם בהרת לבנה אדמדמת"(ויקרא יג, יט).
- ובסיפרא "מנין ליתן את האמור בבהרת בשאת, ואת האמור בשאת בבהרת, תלמוד לומר צרעת היא, לפי שבא בבהרת צרעת היא, וכן בשאת".
- והבן מזה, שאלו המראות כולן כאשר נתערב כל אחד מהן לאדמימות מעט, עד שיהיה בו לובן מעורב עם אדמימות, שהוא גם כן נגע צרעת.
ואמר שנחשוב כל מראה מהם כבר נתערב ביין, ויעמוד עליו מראה הצרעת, וזכר ממנו השני מראות רוצה לומר שלג וסיד, והוא ההיקש לשאר מראות. וכן שמו דרך משל בתלמוד לזה ארבע כוסות מלאים חלב שווה השיעור, ובאחד הפילו בו שני טיפי דם, ובשני ארבע טיפי דם, ובשלישי שמונה טיפי דם, וברביעי ששה עשר טיפי דם. ועל זה היחס מהעירוב יקישו ארבע המראות המורכבים מהלובן והאדמימות, לפי שמה שיהיה הלובן חלוש יהיה מעט האדמימות כאשר יערבו בו יותר נראה אודם חזק. ולזה יהיה מעט האדמימות עם מראה קרום ביצה, כמו ששה עשר טיפות מדם בזה השיעור מהחלב, יהיה זה האודם מבואר. והבן זה.
וביאור דיהה - עכור הבהירות.
והלכה כרבי עקיבא:
הפתוך שבשלג. אע"ג דלא תני הכא אלא בהרת מכל מקום איכא נמי פתוך בשאת כדמוכח בפרק קמא דשבועות דמדמה הדבר לארבעה כוסות ובתורת כהנים יליף לה מקראי דתניא שאת לבנה מלמד שמטמאה חלקה בהרת לבנה אדמדמת מלמד שמטמאה בפתוך יכול שאת תטמא חלקה ובהרת בפתוך מנין ליתן האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת תלמוד לומר נגע צרעת:
שבזה ושבזה. שבשלג ושבסיד:
ושל סיד דיהה הימנה. בפ"ק דשבועות אמרינן דבפתוך לא אמר ר"ע זו למעלה מזו מדלא קאמר של צמר דיהה הימנה ומסיק דאפי' בפתוך אמר דתניא ר' נתן אומר לא שאמר ר"ע של סיד דיהה הימנה אלא של צמר דיהה הימנה:
הפתוך שבשלג - המעורב בלובן ואודם שבבהרת העזה כשלג נראה, כיין המזוג בשלג. שלבנוניתו מרובה ואדמימות שבו מועט:
והפתוך שבסיד ההיכל - והמעורב שבנגע שהוא כסיד ההיכל, נראה, כדם המזוג בחלב. שאדמימות שבו מרובה. ואע"ג דלא תני פתוך אלא בבהרת ותולדתה, הוא הדין דיש פתוך נמי בשאת ותולדתה, דתניא בתורת כהנים, שאת לבנה, מלמד שמטמאה חלקה. בהרת לבנה אדמדמת, מלמד שמטמאה פתוך. מנין ליתן את האמור של זה בזה, תלמוד לומר נגע צרעת:
שבזה ושבזה - שבשלג ושבסיד:
דיהה - חסרה מן הלובן, שאינה צחה בלבנונית כמותה. והלכה כרבי עקיבא:
הפתוך: פי' הר"ב המעורב וכן בתרגום יונתן [בן עוזיאל] איוב כ"ה המשל ופחד עמו מיכאל מן ימין וכו'. ופתיכין אשא ומיא. ולשון ת"כ שהביא הר"ב תלמוד לומר נגע צרעת. וכ"כ הר"ש. והיינו דאקרא דשאת לבנה. או בהרת לבנה אדמדמת על שניהם נאמר נגע צרעת הוא. למדע שהקישן הכתוב יחד אבל הרמב"ם גורס ת"ל צרעת הוא ופי' לפי שבא בבהרת צרעת היא. וכן בשאת ע"כ. וזה בפרשיות הקדומות למקרא דשאת לבנה וגו':
הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג הפתוך שבסיד כדם המזוג בחלב: מצאתי כתוב עיין בפי' ת"כ להראב"ד וז"ל קשיא לן. מ"ט לא שערוהו לתרווייהו. או ביין או בדם. ומ"ט (שני לסיד למראה חלב) [תני בסיד כדם המזוג בחלב] ולא אמר כיין המזוג בסיד). ועוד האי מזוג מאי ניהו בשני חלקי שלג וחלב או בפחות משני חלקים. ואיכא למימר. בהאי בעיא בתרייתא. )דאית ליה שיעורא להאי מזוג בכדי שיראה זה לתוך זה. כדאמרי' בעלמא [וכתבו הר"ב לקמן רפי"ד] מים שדם הצפור ניכר בהם (ורבי ישמעאל) [ונראה דר"י] סבר בעינן שיהיה )נודע הלבנינות ניכר באדמימות. הלכך פתוך שבשלג בעינן כיין המזוג בשלג בכדי שיהא לובן השלג ניכר בו. ואילו אמר כדם המזוג בשלג. או כדם המזוג בסיד. מתוך שזה עבה וזה עבה. אין נמזגים כלל. ואין המראות מתערבים. ואם אמר כיין המזוג בסיד נמי אע"פ שהיין קלוש ומתערב. הסיד לעולם עבה ועומד במקומו ואינו מתערב. אבל יין בשלג )נימוח ואינו נימוח. ושניהם נראים. ואם אמר יין בחלב. או יין במים מפני ששניהם קלושים. היין מחזיר את מראיתם למראהו. והלובן איע ניכר בטבעו. ור"ע משער לתרווייהו ביין לתוך מים. וקסבר אדמדם אדום שבאדומים הלכך משערינן להו במזוג במים. אלא זה הפרש בין בהרת לשאת. של שלג עזה. ושל שאת דיהה ממנה. והתולדות דוהים יותר מן האבות. ע"כ. ובפ"ק דשבועות דף ו פירש"י בדרבי עקיבא דס"ל שבזה ובזה כיין המזוג במים שסביבותיו לבן. אבל דם בחלב. מראהו לא אדום. ולא לבן:
(ד) (על המשנה) כיין כו'. והא דלא שיערו לתרווייהו או ביין או בדם, ומאי טעמא תני בסיד כדם בחלב ולא אמר כיין בסיד. ועוד, שיעור המיזוג מאי ניהו או בשני חלקים שלג וחלב או בפחות. ובזה יש לומר שהוא בכדי שיראה זה לתוך זה כדאמרינן בעלמא מים שדם הצפור ניכר בהם. ונראה דר' ישמעאל סבר בעינן שיהיה נודע הלבנונית וניכר האדמימות, הלכך אילו אמר כדם בשלג או כדם בסיד, מתוך ששניהם עבים אין נמזגים כלל ואין המראות מתערבים. ואם אמר כיין בסיד, אע"פ שהיין קלוש, הסיד עב, אבל יין בשלג נימוח ואינו נימוח ושניהם נראים. ואם אמר יין בחלב או במים, מפני ששניהם קלושים היין מחזירו למראהו, והלובן אינו ניכר בטבעו. ור"ע סבירא ליה אדמדם אדום שבאדומים, הלכך משער להן יין במים כו'. הר"א:
ר' עקיבא אומר וכו'. תניא ר' נתן אומר לא שאמר ר' עקיבא של סיד דיהה הימנה אלא של צמר דיהה הימנה וכתבו תוס' ז"ל כלומר לא נקט סיד דוקא אלא משום דקאי אמילתי' דת"ק נקט סיד או שמא ר' נתן מגי' נמי במילתי' דר' ישמעאל שאת במקום סיד ע"כ והטעם דרבי עקיבא אזיל לטעמיה דכסדר מעלתם נשנו וכדכתבינן ואפי' בפתוך א"ר עקיבא זו למעלה מזו:
יכין
הפתוך שבשלג: ר"ל ואם מראה הבהרת שהוא לבן מעורב עם אודם. שעורו כיין וכו':
כיין המזוג בשלג: הראב"ד כתב דשיעור כמות התערובות היינו שיהיו נכרין בה לבנונית השלג ואודם היין. ול"מ היה נ"ל דמדלא קאמר תנא כיין המעורב בשלג. אלא המזוג בשלג. משמע דמצריך שיהיו ערובו כדרך מזיגת יין. דהיינו על חד יין תלת שלג [כב"ב צ"ו ב']. [ועי' מ"ש בס"ד במראה כהן סי' ד]. ועונ"ל דהא דקאמר כיין המזוג בשלג. לאו היינו שישפוך היין לתוך השלג או שישליך השלג לתוך היין. דהרי בזה ובזה ימס השלג ויהי למים וא"כ מה בצע שיערב השלג שיהי למים. יערב מיד מים ביין. אלא ר"ל שמשערין כאילו נתן חלק א' יין סמוך לג' חלקים שלג. שבכה"ג בטבע השלג לשאוב היין שבצדו. ואותו הצבע שיהיה להשלג לכשיבלע בו כל היין. הוא פתוך שבשלג לר' ישמעאל. ומה"ט נמי לא קאמר כדם בשלג משום דדם מדעב לא נשאב כ"כ מהר לשלג כיין:
הפתוך שבסיד: דסיד שהוא תולדת בהרת. ג"כ מטמא בו פתוך:
כדם המזוג בחלב: בתוס' שבועות [דו"ב ד"ה ואם] גרסינן כיין המזוג בחלב [ע"ש]. ושיעור פתוך זה הוא ג"כ כלעיל. דהייט על חד תלת. ולכל הגרסות פתוך זה אדום טפי מפתוך בהרת. ונ"ל עוד דמה"ט לא קאמר כדם המזוג בסיד. מדיש במשמעות מלת סיד גם כשהוא עדיין יבש כגוש או דק כקמח. וסד"א דגם בו משערינן כאילו שאב הסיד האודם הלח שבצדו. והרי בכה"ג יהיה מראה האדמימות שבסיד חלש טפי מאדמימות שנשאב לתוך השלג ברישא. והרי אנן איפכא בעינן שיהיה פתוך שבסיד אדום טפי להכי נקט חלב דהוא הוא כמראה סיד שסדין בו הבתים. ומה"ט נמי נקט לפי גירסתנו הכא דם ולא יין כברישא. משום דיין בטבעו דק ממים. ומתערב מאד בכל חלקי החלב עד שעי"ז יאבד היין הרבה מצבע אדמימותו. והרי אנן הכא אדמימות חזק בעינן וכדאמרן. להכי ניח"ל טפי למנקט דם. שהוא בטבעו עב. וגם כשעירבו בחלב. ישארו כמה מחלקיו מעורבין ואינן מעורבים ועי"ז יחזק האדמימות המעורב בהלובן. והנה בתורה כתיב כי יהיה בעורו שחין ונרפא. והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת וגו'. ומזה למדנו דפתוכי' נמי מטמא בשאת ובבהרת. משום דלפי פשוטו מלת אדמדמת דקרא גם אשאת קאי. וקבלנו מרבותינו ז"ל דגם אם לא היה השאת והבהרת במקום השחין. ג"כ הפתוך מטמא גם שם. ורק שהכתוב דבר בהוה דאחר שחין שנרפא אם יתהווה שם שאת או בהרת מצוי שיהיה הלובן שבהם מעורב באודם. אבל באמת בין במקים שחין או שלא במקום שחין. כל הד' מראות. בין שהם חלקים או פתוכין מטמאים. מיהו אע"ג שבתורה לא נזכר פתוך רק בב' האבות. והתנא מזכיר פתוך רק בבהרת ותולדתו. הכא והכא רק לדוגמא בעלמא נקטי'. דבאמת פתוך של אודם ולובן פוסל בב' האבות ובב' התולדות. אלא דקרא נקט ב' האבות. לאשמעינן דבשניהן פוסל פתוך. והתנא נקט תולדה בהדי חד אב. לאשמעינן דגם בתולדה פוסל פתוך:
אדמדם: ר"ל פתוך. אלא משום דכל דבריהם בזה דברי קבלה [כדלעיל סימן י"ב]. מר קבלו בלשון פתוך ומר קבלו בלשון אדמדם. כמו שנזכר בתורה. והרי חייב אדם לומר בלשון רבו [כעדיות פ"א מ"ג]:
אלא של שלג עזה: ר"ל הלבנונית שבו הוא עז וצח ביותר:
ושל סיד דיהה ממנה: ר"ל הלבנונית שבו אינו צח ומזהיר כלבנונית שבפתוך שבשלג. אמנם לא פירשה לנו המשנה. היאך יהיה הפתוך בשאת ובתולדתו. ונ"ל דלכ"ע משערין דיהתן לפי פתוכין דפליגי בהו במתני'. והיינו לפי סדר לבנינותן שהזכרנו לעיל במשנה א' בסי' ב'. רק דלר' ישמעאל משערין שאת ותולדתו נמוכין קצת מלבנונית דם וחלב. שאת נמוך חד מדריגה מדם וחלב. ותולדתו נמוך מהם ב' מדריגות. ולר"ע משערין שניהן נמוכין מיין ומים. שאת חד מדרגה ותולדתו ב' מדרגות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת