משנה מכשירין ו ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ו · משנה ג | >>
כל הביצים בחזקת טהרה, חוץ משל מוכרי משקה.
ואם היו מוכרין עמהן ה פירות יבשים, טהורות.
כל הדגים בחזקת טומאה.
רבי יהודה אומר, חתיכת אלתות, ודג המצרי הבא בקופה, וקוליס האספנין, הרי אלו בחזקת טהרה.
כל הציר בחזקת טומאה.
ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הן, חוץ משל דגה, מפני שהן מפקידין אותה אצל עם הארץ.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהן, טמא.
כל הביצים - בחזקת טהרה,
- חוץ משל מוכרי משקה.
- ואם היו מוכרין עמהן פירות יבשים - טהורין.
- כל הדגים - בחזקת טומאה.
- רבי יהודה אומר: חתיכה אילתית,
- ודג המצרי הבא בקופה,
- וקוליס האספנן - הרי אלו בחזקת טהרה.
- כל הציר - בחזקת טומאה.
- ועל כולן עם הארץ נאמן לומר: טהורין הן,
- חוץ מן הדגה - מפני שמפקידין אותה אצל עם הארץ.
- רבי אליעזר בן יעקוב אומר:
- ציר טהור, שנפל לתוכו מים כל שהן - טמא.
- רבי יהודה אומר: חתיכה אילתית,
כשהן הביצים אצל מוכרי משקה יגעו בהם וידיהם בלולות במשקה לפי שהן סומכין על קליפתן, וכשנגע בהן טמא טימא המשקה אשר עליה, והוא מטמא אותה בקליפתה כמו שנתבאר בפרק ראשון של עוקצין.
ואם הם מוכרין עם המשקה והביצים פירות יבשים אז הן מנגבין ידיהן בעבור הפירות, ועל כן ישארו הביצים בחזקת טהרה.
וכל הדגים בחזקת טומאה - לפי שהוא אוכל מוכשר במים והידים ממשמשין בו הטמא והטהור.
ואלתית - הוא מין דגים, יחתכו אותו לחתיכות.
ודג המצרי הבא בקופה - דג קטן מאד משימין אותו בקופות, והוא מפורסם במצרים, וקורין לו "אל-צחנא".
וקוליס האספנין - מין דגים, ועורו רך מאד, ונודע אצלנו במערב, וקורין לו "אל-שבוטו".
ואמר רבי יהודה, כי אלו השלושה מיני דגים הן בחזקת טהרה, לפי שאינן מוכשרין כי המים מפסידין אותן, והם חיים זמן מרובה אחר צידתן ואז מתים, ואינם הווים אוכל עד שהן מנוגבין, והם אינן מתיזין עליהם מים.
וכל הציר בחזקת טומאה - לפי שהוא מוכשר, לפי שעשיית הציר הוא על ידי משקה.
ודגה - שם ממין דגים, היה מפורסם אצלם בשם הזה.
ואמרו על כולם - רוצה לומר כל מה שנאמר בו שהוא בחזקת טומאה, לפי שהוא מוכשר נאמן עם הארץ לומר שהוא טהור. וזה לעיקר אשר ביארנו בפרק שני של דמאי, והיה עם הארץ נאמן לומר פירות האלו לא הוכשרו.
ורבי אליעזר בן יעקב אומר, כי הציר אשר נתאמת לנו שהוא טהור ונפל לתוכו מים, כבר הוכשר במים ההם המעטים, וחוזר חזקתו טמא כמו כל ציר. אמנם יהיה הציר טהור כשמוציאין הציר על ידי מלח או על ידי מי פירות שאינן מוכשרין.
ואין הלכה כרבי יהודה, והלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
כל הביצים. של תרנגולת ושאר עופות ושוקלין כנגדן לח ויבש ופעמים מניחם בכף מאזנים שהיה בה משקה:
כל הדגים בחזקת טומאה. דחיישינן שמא ניער עליהן את המצודה ותנן בפירקין דלעיל ואם ניער בכי יותן:
רבי יהודה אומר. כל הני דחשיב רבי יהודה זהירי ולא מנערי עלייהו:
אלתית. על שם מקומו וחתיכה של דג קאמר וי"א דג קטן שכך שמו:
קוליס. שמו של דג:
איספנגין. על שם מקומו:
וכל הציר בחזקת טומאה. דסתם ציר נותנין בו מים:
ועל כולם. כלומר בין ביצים בין פירות נאמן ע"ה לומר לא הוכשרו כדתניא לעיל אחד עובד כוכבי' ואחד כותי ואחד ישראל ועל הציר נמי נאמן לומר שלא נתן בה מים:
מפני שמפקידין אותן. גרסי' דכל הפירות מפקידין אצל עם הארץ ואי לאו דנאמן היאך מפקידין אבל דגה אין מפקידין בידו לפיכך אינו נאמן:
ציר טהור. בבכורות (דף כג:) אמרי' דציר לאו בר קבולי טומאה הוא ודייקינן מדאמר ר"א ב"י דנחשדו ע"ה לערב מים מחצה בציר וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אע"פ שהן טהורין טהרה מעוררת טומאה וכיון דמים רובה הכל טמא אבל פלגא בפלגא לא דטומאת ע"ה דרבנן וטומאת משקין דרבנן ברובה גזרו רבנן בפלגא ופלגא לא גזור:
תניא בתוספתא (שם) ביצים של חנוני שהוא מוכר בהן לח ויבש הרי אלו טמאין דברי ר"מ ורבי יהודה מטהר אמר רשב"א לא שהיה ר"מ מטמא בלח ויבש אלא שהתינוק מטמא במשקין שבצלוחית. כל הביצים בחזקת טהרה וביצת הבלן בחזקת טומאה כיצד צדין דגים בטהרה בין שצדין בחרם בין שצדין בכפוף בין שצדין במצודה ולא ניער את המצודה עליהן הרי אלו בחזקת טהרה ולעולם הן בחזקת טומאה עד שיתכוין לצוד בטהרה ואין ע"ה נאמן לומר לא ניערתי את המצודה עליהן:
חוץ משל מוכרי משקה - מפני שנוגעים בהם בעוד שמשקה טופח על ידיהם, ואין מקפידין על הלכלוך, שקליפתם מגינה עליהן ד:
ואם היו מוכרים עמהם פירות יבשים - מתוך שמנגבים ידיהם כדי שלא יטנפו את הפירות, מנגבים ידיהם נמי קודם שיגעו בביצים:
כל הדגים בחזקת טומאה - לפי שהם מוכשרים במים, והטמא והטהור ממשמשים בה:
חתיכת האלתות - מין דג שרגילין למכרו חתיכות חתיכות. ומקום יש ששמו אלתות ושם צדין אותו ומוכרין אותו:
ודג המצרי - דג קטן מאוד שמביאין ממנו קופות מלאות במצרים:
וקולייס האספנין - מין דג שעורו רך מאוד וקורין לו אלשביט. ושלשה מינים הללו אין המים מכשירין אותם כשאר דגים, לפי שהן חיין זמן מרובה אחר צידתן, ולאחר שהן נעשין אוכל דהיינו לאחר מיתתן אין נותנין עליהם מים, לפי שהמים מפסידין אותן. ואין הלכה כר' יהודה:
כל הציר בחזקת טומאה - שסתם ציר נתנו בו מים ו, והידים ממשמשים בו:
ועל כולם - בין ביצים בין פירות בין ציר ז:
נאמן - עם הארץ לומר לא הוכשרו:
מפני שמפקידים אותן - דכל הפירות מפקידים אותן אצל עם הארץ, ואי לאו דנאמן היאך מפקידים. אבל דגה אין מפקידים בידו, לפיכך אינו נאמן:
ציר טהור - שידוע בו שלא הוכשר על ידי משקה ח:
שנפל לתוכו מים כל שהו טמא - דמים כל שהו מכשירים אותו, ומשהוכשר חזקתו טמא, שהידים ממשמשים בו. והלכה כר' אליעזר בן יעקב:
חוץ משל מוכרי משקה. כתב הר"ב מפני שנוגעים בה כו' ואין מקפידים על הלכלוך שקליפתה מגינה עליהם והוא מטמא אותה בקליפתה כמו שנתבאר בפ"ב של עוקצים. הרמב"ם:
עמהן. עם המשקה והבצים. הרמב"ם:
[כל הדגים כו'. ז"ש הר"ב והטמא והטהור כו' מלשון הרמב"ם העתיק כן ובכדי נקטי הטהור]:
כל הציר בחזקת טומאה. כתב הר"ב שסתם ציר נתנו בו מים. דציר גופו לאו בר קבולי טומאה היא שהיא זיעה בעלמא שיוצאה מן הדגים כשמולחים אותן גמ' פ"ג דבכורות דף כ"ב ע"א:
ועל כולם כו' חוץ משל דגה. פי' הר"ב ועל כולם בין ביצים בין פירות בין ציר כו' אבל דגה כו' וכך הם דברי הר"ש ומדלא נקטי נמי בין דגים נראה שדעתם דחוץ משל דגה דמתני' לאו בציר היא. אלא ארישא קאי חוץ מדגים. וראיתי בנא"י שהוגה חוץ מן הדגה ונראה שכך הוא גי' הר"ב והר"ש. וקצת קשה שינוי הל' דגה. ולא דגים. ובפי' הרמב"ם דגה שם ממין דגים היה מפורסם אצלם בשם הזה. ע"כ. אבל בחבורו פי"ו מהט"א כתב כל הדגים בחזקת מוכשרים ואין ע"ה נאמן עליהם לומר לא הוכשרו. נראה שחזר בו ומפרש ג"כ כפי' הר"ב והר"ש:
נאמן לומר טהורים. פי' הר"ב לומר לא הוכשרו וטעמא כתבתי במשנה ג' פ"ב דדמאי:
מפני שמפקידין אותן. גרסינן. הר"ש. וכן העתיק הר"ב:
רבי אליעזר בן יעקב אומר ציר טהור. פי' הר"ב שידוע בו שלא הוכשר ע"י משקה וכן פי' הרמב"ם. וקשיא לי דלא היה צריך למתני אלא מים כל שהן מכשירין את הציר. אבל בגמרא דבכורות (דף כ"ב) הלוקח ציר מע"ה משיקו במים וטהור ממ"נ אי מיא רובא נינהו כיון דעביד להו השקה טהרי לה. ואי רובא ציר נינהו ציר לאו בר קבולי טומאה הוא. מאי איכא משום הנך מיעוטא דמים הנך בטלו להו ברובא. ובסוף הסוגיא דף כ"ג ע"ב מייתי למתני' דהכא ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זאת אומרת נחשדו ע"ה לערב מיא עד מחצה והני מיא משהו. ה"ל פלגא ופלגא ולא בטיל. וא"א נחשדו לערב מחצה. וטומאת עם הארץ דרבנן ודמשקים דרבנן ובפלגא ופלגא לא גזרו בה רבנן. ופירש"י ציר טהור כגון שהשיקו במים שנפל לתוכה מים כל שהן טמא כדמפרש נחשדו ע"ה לערב מחצה מים בצירן. וכי נפל בהן כ"ש מצא מין את מינו ורבו מים על הציר וטמאים. ולמאן דלית ליה טומאה שבטלה חוזרת וניעורת מוקי לה שנפלו בה לאחר השקה מי ע"ה כ"ש. ע"כ. וכן השיגו הראב"ד להרמב"ם שם הלכה ד' דמפרש דלא כמו שהוא מפורש בגמ'. ולי אף משנה גופה. קשיא לפירושו של הרמב"ם והר"ב:
(ד) (על הברטנורא) והוא מטמא אותה בקליפתה. הר"מ:
(ה) (על המשנה) עמהן. עם המשקה והביצים. הר"מ:
(ו) (על הברטנורא) דציר גופו, לאו בר קבולי טומאה הוא, דזיעה בעלמא הוא. גמרא:
(ז) (על הברטנורא) הר"ש. ולא נקטו נמי דגים, ונראה שדעתן דחוץ משל דגה לאו בציר הוא, אלא ארישא קאי חוץ מדגים. וכן הוא בר"מ בנוסחת ארץ ישראל ובחיבורו:
(ח) (על הברטנורא) הר"מ. וקשה, דלא הוה צריך למיתני אלא מים כל שהן מכשירין את הציר. אבל בגמרא ופירש"י, ציר טהור כגון שהשיקו במים וטהור ממה נפשך, אי רובא מיא מיטהר ע"י השקה. אי רובא ציר והוי ליה אוכל ולא מהני ליה השקה, ציר לאו בר קבולי טומאה הוא. והנך מיעוטא דמיא בטלי להו ברובא. שנפל כו' טמא, דעמי הארץ נחשדו לערב מים בצירן עד מחצה, וכי נפל האי כל שהוא, מצא מין את מינו ורבו מים על הציר וטמאים. וכן השיגו הר"א:
כל הבצים: של תרנגולת ושאר עופות ושוקל בהן החנוני לח ויבש:
קולייס: שמו של דג האספנין ע"ש מקומו:
כל הדגים בחזקת טומאה: דחיישי' שמא ניער עליהן את המצודה ותנן בפירקין דלעיל ואם ניער בכי יותן ובתוספתא ואין ע"ה נאמן לומר לא ניערתי את המצודה עליהן הר"ש ז"ל:
ר' יהודה: אומר האלתית ודג המצרי כך מ"מ:
ועל כולם ע"ה נאמן לומר וכו': ועיין במ"ש בפרק חמישי דאהלותם י' ה':
ופי' הרא"ש
ז"ל חוץ מן הדגה שאינם נזהרין מלנער הרשתות עליהם כי אומרים בלאו הכי יש מים עליהם ואינם יודעים כי אותם המים מן המחובר בראו ואינם לרצון ע"כ:
מפני שמפקידין אותן: גרסי' דכל הפירות וכו' כדפי' רעז"ל והוא פי' הר"ש ז"ל:
שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא: דמים כל שהוא מכשירין אבל אם נעשה הציר ממלח או ממי פירות לא הוכשר הרמב"ם ז"ל. ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא מפ' בבכורות דציר לאו בר קבולי טומאה הוא ונחשדו עמי הארץ לערב מחצה מים בציר וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אפי' טהורין טהרה מעוררת טומאה ונחערבו ונתעוררו המים מבטולם ונעשו רוב הטמאים ודוקא ברוב מים טמאים אבל בפלגא ופלגא כיון דטומאת משקים דרבנן בפלגא ופלגא לא גזור ע"כ. ועיין במ"ש בפ' בתרא דתרומות:
יכין
כל הביצים בחזק' טהרה חוץ משל מוכרי משקה: שנתלחלחו ממשקה טופח שבידים והוכשרו. ונטמאו אח"כ ממשמוש:
ואם היו מוכרין עמהן פירות יבשים טהורות: שמנגבים ידיהם כל פעם שיגעו במשקה. שלא יטנפו הפירות:
כל הדגים בחזקת טומאה: מדמנער עליהן הרשתות עם מים. וכשמתו הוכשרו. ונטמאו ממשמוש. רב"א:
רבי יהודה אומר חתיכת: של דג:
אלתות: שם מקום:
הרי אלו בחזקת טהרה: שאין נותנין עליהן מים שלא יפסידום:
כל הציר: זיעת הדגים שע"י מליחה. דאף דהוא אמק"ט. עכ"פ מדרבו מים שנותנין בו על הציר. מק"ט:
בחזקת טומאה: מידים שמשמשו:
ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הן: ר"ל שלא הוכשרו. ונ"ל משום דאיכא חזקת טהרה למאכלין. ואיכא נמי ס"ס. ספק לא נפל עליהן מים כלל. או נפל ולא הוה ניחא ליה. וראייתי מפ"ג דתוספתא. דגם מעכו"ם נקחין. והא דנקט במתני' נאמנים. היינו אפילו הורע החזקה במקצת. דוגמת מה דאמרינן כתובות דכ"ח דנאמן לומר בתולה היא מדרוב נשים בתולות נשאות ועמ"ש אהלות פ"ה סימן כ"ב:
מפני שהן מפקידין אותה אצל עם הארץ: ואי לאו דנאמן היכי מפקידין. ולרב"א טעמא דעל דגה אינו נאמן קא' מפני וכו'. ור"ל שמא נפל עליו רוב מים אצל הע"ה האחר והוא לא ידע:
ר"א בן יעקב אומר ציר טהור: כגון ציר של ע"ה שהוא בחזקת טומאה כנ"ל. והושק למים. דנטהר ממ"נ אי רוב מים הוה הרי הועיל לו השקה. ואי רוב ציר לא כטמא כלל. דציר אמק"ט:
שנפל לתוכו מים כל שהן טמא: ר"ל מק"ט. דסד"א דוקא קודם השקה. הוה מחזקינן ליה בטומאה. מדלא הוה חזקת טהרה לציר זה. משא"כ השתא דוודאי טהור היה. אמק"ט מס' רוב מים. קמ"ל כיון דוודאי אוסיף מים כל שהוא. מחזקינן בע"ה דעביד לציר פלגא ופלגא. והשתא הו"ל רובא מים ומק"ט. כך נ"ל. [ודברי רב"א תמוהים דפי' מתני' דלא כמסקנא [בכורות דכ"ג ע"ב]. גם דברי רש"י שם תמוהים לפע"ד. שכתב דבהוסיף מים מעט. חוזר לטומאה ישנה. למ"ד טומאה שנתבטל חוזר וניער. ותמוה וכי הכא נתבטל מעיקרא. והרי השקה כזריעה ונטהר. ואילו הוה נמי מעיקרא. הנהו פורתא דמים דאוסיף. היה נטהר בהשקה. והשתא טומאה זו מהיכן בא. ואי"ל דכיון דמחזקינן ליה מעיקרא בפלגא ופלגא. לא הועיל לו השקה ואפ"ה בר קבולי טומאה היה. ליתא. דא"כ מה"ט לא נטהרהו מעיקרא בהשקה. אע"כ דבפלגא ופלגא ל"ג רבנן וכדמסיק. וי"ל דבפלגא ל"ג רבנן היכא דלא אוסיף]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת