משנה מכשירין ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה -

וירד עליהן טל - אינן בכי יותן.

אם נתכוון לכך - הרי זה בכי יותן.

העלם חירש שוטה וקטן -

אף על פי שחשב שירד עליהן הטל - אינן בכי יותן,

שיש להן מעשה - ואין להן מחשבה.

(ב) המעלה את האגודות, ואת הקציעות, ואת השום לגג,

בשביל שימתינו - אינן בכי יותן.

כל האגודות של בית השווקים - טמאין.

רבי יהודה - מטהר בלחין.

אמר רבי מאיר: וכי מפני מה טמאים?

אלא מפני משקה הפה.

כל הקמחין והסלתות של בית השווקים - טמאים.

החלקה, הטרגיס, והטסני - טמאים בכל מקום.

(ג) כל הביצים - בחזקת טהרה,

חוץ משל מוכרי משקה.

ואם היו מוכרין עמהן פירות יבשים - טהורין.

כל הדגים - בחזקת טומאה.

רבי יהודה אומר: חתיכה אילתית,

ודג המצרי הבא בקופה,

וקוליס האספנן - הרי אלו בחזקת טהרה.

כל הציר - בחזקת טומאה.

ועל כולן עם הארץ נאמן לומר: טהורין הן,

חוץ מן הדגה - מפני שמפקידין אותה אצל עם הארץ.

רבי אליעזר בן יעקוב אומר:

ציר טהור, שנפל לתוכו מים כל שהן - טמא.

(ד) שבעה משקין הן:

הטל, והמים, והיין, והשמן,

והדם, והחלב, ודבש דבורים.

דבש צרעין - טהור, ומותר באכילה.

(ה) תולדות למים -

היוצא מן העין, מן האוזן, מן החוטם, מן הפה,

מי רגלים -

בין גדולים - בין קטנים,

לדעתו - ושלא לדעתו.

תולדות לדם -

דם שחיטה בבהמה, ובחיה, ובעופות הטהורים,

ודם היקז לשתייה.

מי החלב - כחלב.

והמוחל - כשמן,

שאין המוחל יוצא מידי שמן - דברי רבי שמעון.

רבי מאיר אומר: אף על פי שאין בו שמן.

דם השרץ - כבשרו,

מטמא - ואינו מכשיר,

ואין לנו כיוצא בו.

(ו) אלו מטמאין ומכשירין -

זובו של זב, ורוקו,

ושכבת זרעו, ומימי רגליו,

ורביעית דם מן המת, ודם הנידה.

רבי אליעזר אומר: שכבת זרע - אינה מכשרת.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: דם הנידה - אינו מכשיר.

רבי שמעון אומר: דם המת - אינו מכשיר.

אם נפל על הדלעת, גורדה - והיא טהורה.

(ז) אלו לא מטמאין ולא מכשירין -

הזיעה, והליחה הסרוחה,

והראי, והדם היוצא עמהן,

ומשקה בן שמונה.

רבי יוסי אומר: חוץ מדמו.

והשותה מי טבריה - אף על פי יוצאין נקיים.

ודם שחיטה בבהמה, ובחיה, ובעופות הטמאין,

ודם היקז לרפואה.

רבי אלעזר - מטמא באלו.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: חלב הזכר - טהור.

(ח) חלב האשה - מטמא לרצון ושלא לרצון,

וחלב בהמה - אינו מטמא אלא לרצון.

אמר רבי עקיבה: קל וחומר הדברים,

מה אם חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים, מטמא לרצון ושלא לרצון,

חלב בהמה שהוא מיוחד לקטנים ולגדולים, אין דין שיטמא לרצון ושלא לרצון?

אמרו לו: לא,

אם טמא חלב האשה שלא לרצון, שדם מגפתה טמא,

יטמא חלב בהמה שלא לרצון, שדם מגפתה טהור?

אמר להם: מחמיר אני בחלב - מבדם,

שהחולב לרפואה - טמא,

והמקיז לרפואה - טהור.

אמרו לו: זיתים וענבים יוכיחו,

שהמשקין היוצאין מהן לרצון - טמאין,

ושלא לרצון - טהורין.

אמר להם: לא,

אם אמרתם בסלי זיתים וענבים שתחילתן אוכל וסופן משקה,

תאמרו בחלב שתחילתו וסופו משקה?

עד כאן היתה תשובה.

אמר רבי שמעון: מכאן ואילך היינו משיבין לפניו,

מי גשמים יוכיחו - שתחילתן וסופן משקה, ואינן מטמאין אלא לרצון.

אמר לנו: לא,

אם אמרתם במי גשמים, שאין רובן לאדם - אלא לארצות ולאילנות,

ורוב החלב - לאדם.

הדף הראשי של משנה מכשירין ו

משנה מכשירין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב