רבינו שמשון על מכשירין ו

<< · רבינו שמשון · על מכשירין · ו

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

כנימה. תולעים שבפירות מלשון (שמות ח) ותהי הכנם:

אם נתכוון לכך. שחשב שירד עליהם טל:

שיש להם מעשה. בירושלמי אמרי' בריש מס' תרומות ואי זהו מעשה שלהם א"ר חונא בתפוס בהן בטל ובפרק קמא דחולין (דף יג.) א"ר יוחנן לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן הרי הן בכי יותן ושמא הכל אחד דבעי היפוך בשעת הטל דאי שלא בשעת הטל איכא למימר דמהפך מפני הכנימה:

תניא בתוספתא (פ"ג) המעלה פירותיו לגג ללותתם בטל ובגשמים הרי זה בכי יותן העלן מפני הכנימה וירד עליהן טל וגשמים אם שמח בכי יותן ר' יהודה אומר א"א שלא לשמוח אלא עודהו הטל עליהן חושב עליהן הרי הן בכי יותן ואם לאו אינן בכי יותן חרש שוטה וקטן שהעלו פירותיהם לגג ללותתן בטל ובגשמים הרי זה בכי יותן העלום מפני הכנימה וירד עליהן טל או גשמים אף על פי שחשבו אינן בכי יותן שיש להם מעשה ואין להם מחשבה:

משנה ב

קציעות. עיגולי דבילה כדאמרי' בריש ביצה (דף ג:) ליטרא קציעות שדרסה ע"פ עיגול מניחים התאנים במכתשת וכותשין אותן ועושין אותן כמין ככרות:

שימתינו. לשון לחלוח כמו במתונא פסחים (דף מז:):

אגודות של בית השווקים. מרביצים עליהם מים מוכשרים:

מפני משקה הפה. הלחים עצמן כשמתייבשין לפניו בשוק מלחלחם במשקה פיו:

קמחין וסלתות של בית השווקים. לותתים חטיהן:

חליקיא. כמו חילקא ומפרש בפ' כיצד מברכין חילקא חיטי דמתברי באסיתא תרתי תרתי כלומר שנחלקה החטה לשנים. טרגיס תלת תלת. טיסני מפרש במו"ק (דף יג:) אחד לארבעה:

בכ"מ. דשלא של בית השווקים שהכל מרביצים עליהם מים:

תניא בתוספתא (פ"ג) חלפתא בן קוניא אומר שום בעל בכי טמא מפני שמרביצין עליו מים ואח"כ קולעין אותו אמרו חכמים אם כן יהא טמא לחלפתא בן קוניא וטהור לכל ישראל יהושע בן פרחיא אומר חטין הבאות מאלכסנדריא טמאות מפני אנטליא שלהן אמרו חכמים א"כ יהו טמאות ליהושע בן פרחיא וטהורות לכל ישראל. פירוש קולעין אותן מלחלחין אותן במים תחלה כדי לקולען בעלין שדרך לחבר שומין ולעשות מהן קליעות גדולות וכשהעלין יבשין אין נוחין לקלוע. אנטליא מלשון אנטל בב"ב (נח:) כלי שנוטלין ממנו לידים ודרכם להניחם מלאים מים על החטין ואם נשפכו נשפכו:

עוד תניא בתוספתא (שם) כל האגודות של שווקים הבאים מבית השווקים טמאים ולא במקו' אגד בלבד אמרו אלא כולן מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר"מ רשב"ג אומר אם כדברי ר"מ יהו אגודות של שווקים טהורות. פירוש טעמא דר"מ משום דחייש למשקה פיו כדקתני מתני' ואתא רשב"ג למימר אם איתא כדקאמר ר"מ ובאגודות של שווקים שהן גדולות ליכא למימר דאין מתלחלחין במשקה הפה ומדטמאוה חכמים ש"מ כרבי יהודה דטעמא משום לחלוח של גג:

עוד תניא בתוספתא (שם) א"ר יוסי בראשונה היו כריכות של קישואין ושל דילועין של צפורי טמאות מפני שמקנחין אותן בספוג קבלו עליהם אנשי צפורי שלא יהו עושין כן בראשונה היה גריס של פול ושל טופח של צפורי טמא מפני ששורין אותן במים בשעה שגורסין אותן קבלו עליהם אנשי צפורי שלא יהו עושין כן. הפירות בכ"מ בחזקת טהרה אחד עובד כוכבים ואחד כותי ואחד ישראל. אע"פ שאמרו אין אדם רשאי לטמא פירותיו אבל התירו לבעל הבית שיהא מטמא דבר מועט ונותן לתוך כפישה:

משנה ג

כל הביצים. של תרנגולת ושאר עופות ושוקלין כנגדן לח ויבש ופעמים מניחם בכף מאזנים שהיה בה משקה:

כל הדגים בחזקת טומאה. דחיישינן שמא ניער עליהן את המצודה ותנן בפירקין דלעיל ואם ניער בכי יותן:

רבי יהודה אומר. כל הני דחשיב רבי יהודה זהירי ולא מנערי עלייהו:

אלתית. על שם מקומו וחתיכה של דג קאמר וי"א דג קטן שכך שמו:

קוליס. שמו של דג:

איספנגין. על שם מקומו:

וכל הציר בחזקת טומאה. דסתם ציר נותנין בו מים:

ועל כולם. כלומר בין ביצים בין פירות נאמן ע"ה לומר לא הוכשרו כדתניא לעיל אחד עובד כוכבי' ואחד כותי ואחד ישראל ועל הציר נמי נאמן לומר שלא נתן בה מים:

מפני שמפקידין אותן. גרסי' דכל הפירות מפקידין אצל עם הארץ ואי לאו דנאמן היאך מפקידין אבל דגה אין מפקידין בידו לפיכך אינו נאמן:

ציר טהור. בבכורות (דף כג:) אמרי' דציר לאו בר קבולי טומאה הוא ודייקינן מדאמר ר"א ב"י דנחשדו ע"ה לערב מים מחצה בציר וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אע"פ שהן טהורין טהרה מעוררת טומאה וכיון דמים רובה הכל טמא אבל פלגא בפלגא לא דטומאת ע"ה דרבנן וטומאת משקין דרבנן ברובה גזרו רבנן בפלגא ופלגא לא גזור:

תניא בתוספתא (שם) ביצים של חנוני שהוא מוכר בהן לח ויבש הרי אלו טמאין דברי ר"מ ורבי יהודה מטהר אמר רשב"א לא שהיה ר"מ מטמא בלח ויבש אלא שהתינוק מטמא במשקין שבצלוחית. כל הביצים בחזקת טהרה וביצת הבלן בחזקת טומאה כיצד צדין דגים בטהרה בין שצדין בחרם בין שצדין בכפוף בין שצדין במצודה ולא ניער את המצודה עליהן הרי אלו בחזקת טהרה ולעולם הן בחזקת טומאה עד שיתכוין לצוד בטהרה ואין ע"ה נאמן לומר לא ניערתי את המצודה עליהן:

משנה ד

שבעה משקין הן. בתורת כהנים בפרשת ויהי ביום השמיני דריש מ"ש הני טפי מאחריני:

דבש צרעה טהור. ואינו מכשיר ומותר באכילה כדתניא בפ"ק דבכורות (דף ז:) מפני מה אמרו דבש דבורים טהור מפני שמכניסות אותן לגופן ואין ממצות אותן מגופן ורבי יעקב דריש התם את זה תאכלו מכל שרץ העוף שרץ עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ ומוכח התם דלטעמא קמא דבש הגזין וצרעה מותר ולר' יעקב אסירי משום דקרא לא מרבי אלא דבש דבורים שאין לו שם לווי ועוד יש לפרש טהור דתנן הכא דלא מקבל טומאה שלא במחשבה אבל דבורים לא בעי מחשבה כדמפרש התם:

תניא בתורת כהנים אשר יבא עליו מים יטמא (ויקרא יא) אין לי אלא מים מנין הטל והשמן והיין [והדם] והדבש והחלב ת"ל (שם) וכל משקה אשר ישתה יכול מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות ת"ל אשר יבא עליו מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני ארבה את הטל היין השמן [והדם] והדבש והחלב שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי תותים ואת מי רמונים ושאר מיני פירות שיש להם שם לווי. פי' ודבש דבורים דמתני' אין לו שם לווי דדבש סתם מיקרי אבל דבש צרעה לא מיקרי דבש סתם כדאמרינן בהדיא בפ"ק דבכורות (דף ז:) דדבש הגזין והצרעין יש [להן] שם לווי וכל הני תולדות דקתני לקמיה כיון דתולדות הן לא חיישינן אפילו יש להן שם לווי:

תניא בתוספתא דשבת (פ"ט) מנין לדם שהוא משקה שנאמר (במדבר כג) ודם חללים ישתה ומנין ליין שהוא משקה שנאמר (דברים לב) ודם ענב תשתה חמר ומנין לדבש שהוא משקה שנאמר (שם) ויניקהו דבש מסלע ומנין לשמן שהוא משקה שנאמר (ישעיה כה) משתה שמנים משתה שמרים ומנין לחלב שהוא משקה שנאמר (שופטים ד) ותפתח את נאד החלב ותשקהו ומנין לטל שהוא משקה שנאמר (שם ו) וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים מנין לדם [נדה] שהוא משקה שנאמר (ויקרא כ) מקור דמיה ואומר (זכריה יג) ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה מנין לדמעת העין שהוא משקה שנאמר (תהלים פ) ותשקמו בדמעות שליש מנין למי האף שהוא משקה שנאמר (ירמיה ט) ועפעפינו יזלו מים:

משנה ה

גדולים. משקין היוצאין מפי טבעת:

קטנים. שתן היוצא מפי האמה:

טהורים. אבהמה חיה ועוף קאי:

ודם הקזה לשתיה. למעוטי לרפואה דלא כדק תני סיפא:

מי החלב. נסיובי דחלבא:

כחלב. בפרק כל הבשר (דף קיד.) אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בישול בשר בחלב מי החלב אינן כחלב:

והמוחל כשמן. אין להקשות כיון דמוחל מכשיר אמאי לא גזרו בפ' קמא דשבת (דף טו.) על המסיקה כמו שגזרו על הבצירה שלפי שיש שלשה עניני מוחל כדמוכח במס' שבת בפ' חבית (דף קמד:) מוחל היוצא בתחלה דהיינו היוצא בשעת מסיקה ובההוא אפילו ר"ע מודה שאינו מכשיר לפי שאינו רוצה בקיומו כדמוכח התם ומוחל היוצא מעיקול בית הבד אפילו ר"ש מודה דמכשיר לפי שאי אפשר לו בלא צחצוחי שמן אבל במוחל דאתי בתר איצצא דהיינו לאחר שעמדו בכומר ב' וג' ימים פליגי לר' יעקב מכשיר לרבי שמעון אינו מכשיר ומוחל דתנן הכא דפליגי ביה ר"ש ורבי מאיר על כרחין פליגי במוחל היוצא מעיקול בית הבד וההיא דתנן בעדיות (פ"ד מ"ו)ומייתי לה בפ"ק דיבמות (דף טו:) חבית של זיתים מגולגלים ב"ש אומרים אינה צריכה לינקב ובה"א צריכה לינקב משום דמוחל של זיתים מכשיר צריך לומר דהאי דחבית הוי כי ההיא דעקל בית הבד דאי אפשר בלא צחצוחי שמן כי היכי דלא תיקשי מבית הלל לר' שמעון:

דם השרץ כבשרו. ומצטרפין לכעדשה כדתנן במעילה בפרק קדשי מזבת (דף יז.):

משנה ו

זובו של זב. כולהו דמטמו נפקא לן בפ' דם הנדה דף נה:):

דם מן המת. כלומר אדם שמת דהא כל הני תנאי אתנא קמא קיימי מר ממעט האי ומר ממעט האי ולא כמו שפירש בקונטרס בפ' שני דחולין (דף לה:) דבדם בהמה שמתה איירי דכאן מוכח דבאדם איירי ועוד דאם כן ליתני דם המתה ובעי למידק מינה התם לר' שמעון הא דם שחיטה מכשיר ומסיק לא הא דם חללים מכשיר ושם הארכנו בדבר:

והיא טהורה. לפי שלא הוכשרה:

משנה ז

ליחה. היוצאה מן המורסא:

הראי כמו הרעי דהיינו צואה עבה:

ומשקה בן שמנה. דמו ורוקו מימי רגליו של נפל:

רבי יוסי אומר חוץ מדמו. כגון דם דלאחר מיתה וקסבר ר' יוסי דמטמא כדם של בן תשע אי נמי כדם מגפתו דמחיים דקרינא ביה ודם חללים כבר קיימא ודלא כר"ש דאמר בפרק שני דחולין (שם) דם מגפתו אינו מכשיר אפילו בבר קיימא דלית ליה מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגיה:

אע"פ שהן יוצאין נקיים. מפי הטבעת כרעי חשיבי ואינם מכשירים:

תני"א בתורת כהנים ומייתי לה בפרק דם נדה (דף נה:) נמצאת אומר תשעה משקין בזב הזיעה והליחה סרוחה והרעי טהורים מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב אשה מטמאין טומאת משקין ברביעית זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה:

דם שחיטה. של טמאים אינו מכשיר ולא דם הקזה לרפואה ור' אליעזר סבר דמכשירין:

חלב הזכר טהור. כלומר ואינו מכשיר דחלב היוצא מדדיו של זכר לא חשיב אלא כזיעה בעלמא:

תניא בתוספתא (פ"ג) אמר רבי יוסי אמר לי אינימוס אחיו של ר' יהושע הגרסי השוחט את העורב להתלמד בו דמו מכשיר ור' אליעזר אומר כל דם השחיטה לעולם מכשיר. דם המת מטמא בכל שהוא דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר ברביעית אמר רבי נראין דברי ר' מאיר בטומאה קלה לטמא אחד ולפסול אחד ודברי ר' יוסי בטומאה חמורה לטמא שנים ולפסול אחד. כל משקה המת טהורין חוץ מדמו (וכן מראה דמים במת) הרי אלו טמאין אמר רבי שמעון בן קבוסאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה והזה הטהור על הטמא ולא מצאתיו אלא באוצר של יבנה בלבד ומאוצרה של יבנה למדתי שטהור אחד מזה אפילו על מאה טמאין. פירוש ר' אליעזר אומר כל דם שחיטה מכשיר בפרק קמא דבכורות (דף י:) פריך ר' אליעזר היינו תנא קמא ומשני איסורו חישובו איכא בינייהו תנא קמא סבר דמו מכשיר לעלמא אבל לגופיה בעי מחשבה ואתא רבי אליעזר למימר דם שחיטה לעולם מכשיר ואפילו לגופיה לא בעי מחשבה ומפרש משום דעורב יש בו סימני טהרה. בטומאה קלה דלא מטמא אדם וכלים ואינו אלא ראשון ועושה שני ושלישי דשלישי פוסל בתרומה. בטומאה חמורה דמטמא אדם וכלים לטמא שנים משכחת לה לטמא שלשה ולפסול אחד דרביעית דם מן המת אבי אבות הוא ואדם וכלים הנוגעים בו נעשים אב הטומאה לעשות ראשון ושני ושלישי בתרומה אלא נקט שנים משום דאיירי באוכלים שנגעו בדם ואין אוכלים נעשים אב הטומאה לעולם כדמוכח בשלהי עירובין (דף קד:) דכל דבר שאין לו טהרה במקוה אין נעשה אב הטומאה. כל משקה המת טהורים היינו ההיא דמייתי בפרק כסוי הדם(דף פז:)וכתוב בכל הספרים תנן התם ואינה משנה בשום מקום אלא ברייתא היא זו. וכל משקה המת כגון דמעת עינו וחלב האשה דלא גזרו על משקה המת אע"ג דגזרו על משקה הזב כדמפרש התם משום דזב לא בדילי אינשי מיניה מת בדילי אינשי מיניה ותימה הא מדאורייתא תורת משקה עליהן דכולהו דריש מקראי בפרק דם הנדה (דף נה:) ויש מפרשים דהכא בשיצאו ממנו בשפופרת דאין להם תורת משקה עד שיצאו וכי נפקי לא נגעי ביה הילכך בזב דלא בדילי גזור אבל במת לא גזור ולא יתכן כלל דלמה הוצרכו משום מילתא דלא שכיחא ועוד דלענין הכשר מיתניא כלומר טהורים דלא מכשרי ואי משקה נינהו אמאי לא מכשרי לכך נראה דקראי דהתם אסמכתא בעלמא ותדע מדקאמר ומטמאין טומאת משקין ברביעית והלא כל משקה מטמא בכל שהוא כדמוכח בברכות בפ' אלו דברים (דף נב.) דמשקין שאחורי הכוס חוזרין ומטמאין את הכוס אע"ג דמסתמא לית בהו רביעית וכן בפרק קמא דפסחים (דף יד.) דאיכא משקין בהדי בשר דקא מיטמא בשר מחמת משקין וסתמא אין בהן רביעית ועוד אמרינן התם (דף יז:) ומים נמי לא אמרן אלא דאיכא רביעית דחזו להטביל מחטין וצנוריות אבל פחות מרביעית לא ועוד בסוף קדושין (דף פ.) גבי עיסה בתוך הבית ותרנגולין ומשקין טמאים שם ונמצאו ניקורין בעיסה וסתמא אין בהן רביעית ועוד תנן במס' טהרות פ"ג (מ"ב) גוש של זיתים שנפל לאויר התנור והוסק כביצה מכוון טהור יתר מכביצה טמא שכיון שיצתה טיפה ראשונה נטמאת בכביצה כלומר וחזרה הטיפה וטמאה את התנור אלא לאו שמע מינה הנהו דלאו משקין גמורין נינהו הנהו דוקא הוא דלא מטמו אלא ברביעית וההיא דסוף אין דורשין (דף כ.) גבי מפה זו ארגתיה בטהרה שאמרה לר' ישמעאל נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה לאו משום דנטמא הרוק מחמת ידיה שהידים שניות וחזר הרוק וטימא את המפה דהא לא מטמו בפחות מרביעית כדפרישית אלא בעוד שלא נארג במפה שיעור בגד היתה נדה ולא נטמאת מחמת הנדה אלא מחמת רוק שבפיה דלאחר שנארג במפה כשיעור עדיין הרוק לח ומטמא בכל שהוא כדין מעיינות הזב והא דאמרינן בפרק אין מעמידין (דף לא.) גבי סתם יינן דמטמא טומאת משקין ברביעית לא כמו שפירש שם בקונטרס במשקין שנגעו בשרץ דדינם ברביעית דהא פרישית דדינם בכל שהוא אלא התם דטומאת סתם יינן דרבנן לא גזור אלא ברביעית ומיהו קשה מפ' אמרו לו (דף יג.) גבי אשה שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר התנור דמדבעי הכשר החלב אלמא חשיב אוכל ואין אוכל מטמא כלי אלמא אין התנור מטמא אלא מחמת טיפה המלוכלכת על פי הדד ש"מ דמטמא חלב בפחות מרביעית וצריך לומר דהתם לתרומה וקדשים אבל לחולין בעי רביעית ולפ"ז יתקיים פירוש הקונטרס דפ' אין מעמידין דכל הנהו דאשכחן דמטמאין בכל שהן נעמיד לתרומה וקדשים והנהו דבעו רביעית נעמיד לחולין ומיהו קשה קצת ההיא דברכות (דף נב.). כל מראה דמים דהיינו מראה אדמומית דאם נתערב במים או בצללתא דדמא אם יש בו מראית דם אם של מת הוא מטמא באהל והוא דאיכא רביעית דם גמור. והזה הטהור דבר תימה מה שייכא מילתא זו הכא:

משנה ח

מטמא. מכשיר:

ושלא לרצון. חלב הנוטף מדדיה:

שאינו מיוחד אלא לקטנים. ולא מיחשב כולי האי בסתם:

שדם מגפתה טמא. משום ודם חללים דמה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא ודלא כרבי שמעון דפרק שני דחולין (דף לה:) אבל דם מגפתה של בהמה אינו מכשיר אלא מיקרי דם חללים ואפילו קטלה כולה כדאמרינן בפ' העור והרוטב (דף קכא.) שונין ישראל בטומאה ועובד כוכבים בטהרה צריכין מחשבה והכשר ממקום אחר דדם בהמה לא מיקרי דם חללים דגבי אדם כתיב ובמסכת שבת פרק חבית (דף קמד.) פירש בקונטרס שדם מגפתה טמא וחלבה כדם מגפתה דדם נעכר ונעשה חלב ודם מגפתה סתמיה שלא לרצון הוא וטמא וקשה לפירושו דא"כ אמאי צריך תרי קראי בפרק דם הנדה (דף נה:) לדם וחלב אפילו יהו אסמכתא ועוד מה משיב ר' עקיבא ועוד בפרק כל היד (דף יט.) אמרינן אין דם ירוק מכשיר לרבנן מי גרע מחלב ועוד למה לי קרא בתוספתא דשבת [פ"ט] לדם הנדה דמכשיר דיליף מדכתיב (ויקרא כ) מקור דמיה וכתיב (זכריה יג) יהיה מקור נפתח לבית דוד וגו' ודם הנדה הוא דנעכר ונעשה חלב כדאיתא בפ"ק דנדה (דף ט.) לכך נראה דהכא דייק משום דיש לנו להשוות משקין היוצאין מן האשה דכי היכי דדם מגפתה מכשיר שלא לרצון ה"ה חלב אבל אין לפרש דמחמת חומרא בעלמא קאמר לפי שיש חומרא באשה שאין בבהמה דא"כ הוה ליה לאקשויי נמי מדמעת עינה דבאשה טמא כדדרשינן פרק דם הנדה (דף נה:) מדכתיב ותשקמו בדמעות שליש ובבהמה טהור דההוא קרא באדם הוא דכתיב ועוד דהכי ה"ל למימר לא אם אמרת באשה שדמה טמא תאמר בבהמה שדמה טהור דמה לו להזכיר דם מגפתה ומיהו בזה יש ליתן טעם לדבריו שצריך לפרש באיזה דם איירי ולפי שיש דם היקז לרפואה דאפילו באשה טהור ויש דם שחיטה דמכשיר בבהמה ואיכא נמי דם היקז לשתיה ובשלא הקיז לשתיה איירי דאי הקיז לשתיה אפילו בבהמה נמי מכשיר כדתנן לעיל וטעמא משום דאחשביה:

ושלא לרצון טהורים. כדתנן בפרקין דלעיל הא למה זה דומה לסלי זיתים וענבים שמנטפין: