רמב"ם על מכשירין ו

<< · רמב"ם · על מכשירין · ו

ראו גם נוסח המשנה מכשירין ו רמבם

מכשירין פרק ו

משנה א

כנימה - התולעים הנולדים בזרעים ובפירות.

ופירוש יש להן מעשה - לפי שאם שפכו עליהם המים בכוונה היו מוכשרין:

משנה ב

אגודות - כמשמען.

קציעות - דבילה של תאנים.

השום - כמשמעו.

בשביל שימתינו - שיעמדו זמן ארוך ולא יפסדו.

ואמרו אינן בכי יותן - רוצה לומר אם ירד עליהן טל אינם בכי יותן, ואף על פי שהוא ידע כי אי אפשר שלא ירד עליהם טל כל הלילה.

ואגודות של שווקים טמאין - לפי שהמוכרין מנתזין עליהם מים תמיד והן מוכשרין, והידים ממשמשין בהן טמאין וטהורין, ועל כן הן בחזקת טומאה.

ורבי יהודה אומר, כי כשהן לחים אין מנתזין עליהם מים, לפי שאין מנתזין מים על הירקות אלא אם עמדו ימים כדי שיראו לחין, וכיון שהן לחין אין מתיזין עליהן מים, על כן הן טהורין כיון שאינן מוכשרים.

ואמר רבי מאיר, כי אף על פי שהן לחין ואינן צריכין בלילה, אף על פי כן מנתזין עליהן במשקה פה כדי שיסור האבק ועל כן הן מוכשרין.

והמחלוקת שבין תנא קמא ורבי מאיר, כי רבי מאיר אשר נותן הטעם מפני משקה הפה, אם היה מנהגם שלא יעשו כן הן טהורים. ותנא קמא אמר, כי כולן מוכשרין, ועל כן הן בחזקת טומאה באיזה עניין שיהא.

והלכה כתנא קמא.

והקמחים - הקמח שנבללו חיטיו קודם הטחינה.

וסלתות - הוא אשר יוסרו סוביו בהכרח, ואז יעשה סולת. ובעבור היותו מוכשר והוא בשווקים, וכל הידים מחפשין בו וקונים אותו, על כן הוא בחזקת טומאה.

וחליקה - חיטה טחונה, כל גרעין לשנים.

וטרגיס - כל גרעין לשלושה.

וטסני - גרעין חלוק לארבע.

וזה המין גם כן בגריס הנטחן אחר השרייה במים, ועושין ממנו הריפות וכיוצא בהם ממעשה קדרה.

ואמרו בכל מקום - שהוא אם הם בבתים או בשווקים, לפי שגם הם ממשמשין בהן הידים בבלילתן ובטחינתן:

משנה ג

כשהן הביצים אצל מוכרי משקה יגעו בהם וידיהם בלולות במשקה לפי שהן סומכין על קליפתן, וכשנגע בהן טמא טימא המשקה אשר עליה, והוא מטמא אותה בקליפתה כמו שנתבאר בפרק ראשון של עוקצין.

ואם הם מוכרין עם המשקה והביצים פירות יבשים אז הן מנגבין ידיהן בעבור הפירות, ועל כן ישארו הביצים בחזקת טהרה.

וכל הדגים בחזקת טומאה - לפי שהוא אוכל מוכשר במים והידים ממשמשין בו הטמא והטהור.

ואלתית - הוא מין דגים, יחתכו אותו לחתיכות.

ודג המצרי הבא בקופה - דג קטן מאד משימין אותו בקופות, והוא מפורסם במצרים, וקורין לו "אל-צחנא".

וקוליס האספנין - מין דגים, ועורו רך מאד, ונודע אצלנו במערב, וקורין לו "אל-שבוטו".

ואמר רבי יהודה, כי אלו השלושה מיני דגים הן בחזקת טהרה, לפי שאינן מוכשרין כי המים מפסידין אותן, והם חיים זמן מרובה אחר צידתן ואז מתים, ואינם הווים אוכל עד שהן מנוגבין, והם אינן מתיזין עליהם מים.

וכל הציר בחזקת טומאה - לפי שהוא מוכשר, לפי שעשיית הציר הוא על ידי משקה.

ודגה - שם ממין דגים, היה מפורסם אצלם בשם הזה.

ואמרו על כולם - רוצה לומר כל מה שנאמר בו שהוא בחזקת טומאה, לפי שהוא מוכשר נאמן עם הארץ לומר שהוא טהור. וזה לעיקר אשר ביארנו בפרק שני של דמאי, והיה עם הארץ נאמן לומר פירות האלו לא הוכשרו.

ורבי אליעזר בן יעקב אומר, כי הציר אשר נתאמת לנו שהוא טהור ונפל לתוכו מים, כבר הוכשר במים ההם המעטים, וחוזר חזקתו טמא כמו כל ציר. אמנם יהיה הציר טהור כשמוציאין הציר על ידי מלח או על ידי מי פירות שאינן מוכשרין.

ואין הלכה כרבי יהודה, והלכה כרבי אליעזר בן יעקב:

משנה ד

אמר הקדוש ברוך הוא בטומאת משקין "מכל האוכל אשר יאכל, אשר יבא עליו מים, יטמא"(ויקרא יא, לד), ואמרו בסיפרא "אין לי אלא מים, הטל ויין והשמן והדם והדבש והחלב מנין, תלמוד לומר וכל משקה, אי וכל משקה יכול מי תותים מי רימונים ושאר כל מי פירות, תלמוד לומר מים, מה מים מיוחדין שאין להן שם לווי, אף אני ארבה הטל והיין והשמן והדם והדבש וחלב שאין להם שם לווי, ומוציא אני את מי תותים ומי רימונים ושאר כל מי פירות שיש להם שם לווי".

ואמר אחר כך בהכשר זרעים לטומאה "וכי יותן מים על זרע"(ויקרא יא, לח), ואמרו בסיפרא "אין לי אלא לאחר הכשר מים, מנין לעשות שאר משקין כמים, נאמרו מים למעלה רוצה לומר בטומאת משקין, ונאמרו מים למטה, מה מים האמורין למעלה עשה בהן שאר משקין כמים, אף מים האמורים למטה נעשה בהם שאר המשקים כמים".

הרי שנתבאר לך מכאן כי כל משקה שאין לו שם לווי מכשיר ומיטמא, והם אלה השבעה משקין לבד אשר מנה.

ואל תחשוב כי דבש דבורים הוא גם כן שם לווי, לפי שדבש גרידא שמו ואין צריך לווי. אמנם לווי בכאן של דבורים, לחלוק בינו ובין דבש צרעים, והוא דבש הצרעות. וטעם היותו טהור לפי שאינו מיטמא ואינו מכשיר. ואמרו מותר באכילה כדי שלא תחשוב שהוא כמו חלב בהמה טמאה שאינו מותר באכילה, כיון שהצרעה היא משרץ העוף. וההפרש בין זה לזה פשוט, לפי שהדבש אינו נולד בגוף הדבורה והצרעה, אבל הוא טל ירד על הצמח, ומתערב בו כוח הצמח ההוא ולחלוחתו יחזור דבש, ואוכלין אותו הדבורים ונכנס לאצטומכא, ומה שיותר מובחר תקיא אותו לכוורת ותצפינהו, כדי שתמצא אותו עת כריתות הצמחים ואפיסתן במדברות. ולא הוצרך לבאר בדבש דבורים שהוא מותר באכילה, לפי שכבר נתבאר זה בפסוקים.

ובתוספתא דשבת (פ"ט), אמרו "מנין לדם שהוא משקה, שנאמר "ודם חללים ישתה"(במדבר כג, כד), מנין ליין שהוא משקה, שנאמר "ודם ענב תשתה חמר"(דברים לב, יד), מנין לדבש שהוא משקה, שנאמר "ויניקהו דבש מסלע"(דברים לב, יג), מנין לשמן שהוא משקה שנאמר "משתה שמנים"(ישעיה כה, ו), מנין לחלב שהוא משקה, שנאמר "ותפתח את נאד החלב ותשקהו"(שופטים ד, יט), מנין לטל שהוא משקה, שנאמר "וימץ טל מן הגזה, מלא הספל מים"(שופטים ו, לח), מנין לדמעות העין שהוא משקה, שנאמר "ותשקמו בדמעות שליש"(תהלים פ, ו), מנין למי האף שהוא משקה, שנאמר "ועפעפינו יזלו מים"(ירמיה ט, יז)". ואלו כולן אסמכתות, והעיקר הלכה למשה מסיני כמו שבארנו פעמים רבות בכוונתי הזאת:

משנה ה

דם הקזה לשתיה - שיתכוין בדם ההקזה להשקותו לחיות או לאדם (שנוהג לשתות) [שעבר ושתהו].

ומי החלב - מי הגבינה הנפרד מן החלב, בעת שמשליכין בו הקיבה ושאר הדברים שמעמידין החלב, והוא אשר אנו קורין לו בלשון ערבי "אל-מיק".

ומוחל - המים השחורים השותתים מן הזיתים.

וכבר ביארנו בתשיעי של טהרות, שרבי שמעון אומר כי מוחל מי פירות הוא, ועל כן לא יטמא ולא יכשיר אלא מפני שיורי שמן שבו.

ואמרנו שאין הלכה כרבי שמעון, אבל המוחל משקה כמו שאמר רבי מאיר, והוא כדעת חכמים לפי שהוא כשמן.

ואמר השם יתעלה בשמונה שרצים "וזה לכם הטמא"(ויקרא יא, כט), להביא דמו שיטמא כבשרו. ואמרו "יכול יכשיר את הזרעים, תלמוד לומר לכם, לכם הוא מטמא ואינו מכשיר את זרעים":

משנה ו

אמרו מטמאין ומכשירין - רוצה לומר שהן משקין והן עצמן טמאין, ועל כן אין צריכין שיקדם להם הכשר.

וביאר הקדוש ברוך הוא בזוב הזב שהוא טמא, ואמר "זובו טמא"(ויקרא טו, ב).

ורוקו - בפסוק "וכי ירוק הזב"(ויקרא טו, ח) וגו'.

ומימי רגליו - קבלה (נדה דף נה:), נסמך לאמרו "זובו טמא הוא, וזאת תהיה טומאתו"(ויקרא טו, ב) וגו', אמרו "וזאת, לרבות מימי רגליו".

ושכבת זרע - היא של בריא, וכל שכן של זב.

וטומאת דם המת ביארנו בשני מאהלות.

ודם הנדה - בשביעי של נדה (דף נד:).

ורבי אליעזר אומר, כי שכבת זרע אינה מכשרת, לפי שהפסוק כבר שללה שם המשקה, ושמה לוויה.

ורבי אלעזר בן עזריה אומר, שדם הנדה אינו מכשיר, כמו שאינו מכשיר דם היוצא מן התחתוניות.

ורבי שמעון אומר, כיון שמת המת, יצא דמו מתורת משקה.

ואין הלכה כשלושתן:

משנה ז

זיעה - בלשון ערב "ערק".

ליחה סרוחה - בלשון ערב "אל-קיח", ושווה היא אם שותת משטח הגוף או אם יצא ברקיקה.

והראי - צואה.

והדם היוצא עמהם - רוצה לומר הדם היוצא עם הליחה הסרוחה או עם הצואה.

ומשקה בן שמונה - רוצה לומר שנולד משמונה חודשים, כל משקה שיצא ממנו מן המשקין הן מכשירין בשלם מן האנשים, ואינן מכשירין בילוד הזה לפי שהעיקר אצלנו "בן שמונה חי, הרי הוא כאבן".

ומי טבריא - הן מים שיש בהן איכות שמשתלשלים בהן, כששותין אותם יוצאים המים זכים כמו שנשתו, אמנם בעבור יציאתן מבית הרעי אינם משקה.

ועניין אמרו לא מטמאין - ואפילו יצאו אלו הליחות מן הזב. ואמרו בזב "יכול זיעה וליחה סרוחה והרעי יהיו טמאין, תלמוד לומר זובו טמא הוא, הוא טמא ואין אלו טמאין".

ורבי אלעזר אומר, כי דם שחיטה בבהמה וחיה ועופות טמאים, ודם הקזה לרפואה, מטמא ומכשיר, והן משקין.

ואין הלכה כרבי אלעזר, ולא כרבי יוסי.

והלכה כרבי שמעון בן אלעזר, שאמר חלב הזכר אינו משקה:

משנה ח

כל מקום שאתה שומע בכאן מטמא ואינו מטמא, רוצה לומר אם הוא משקה או אינו משקה, וכשהוא משקה דינו כדין המשקין מהיותו מכשיר ומטמא עצמו, ויטמא כשיצא מגוף טמא, וכאשר אינו משקה הוא טהור בכל עניין.

וטעם לרצון - שחולבין אותו בכוונה ומכוונים עליו שיהיה משקה.

ושלא לרצון - שיצא מעצמו בלא חליבה, או שנחלב בלא כוונה אבל על דרך שחוק וכיוצא בו.

ואמרו בזב "דמעת עינו, ודם מגפתו, וחלב האשה, מטמאין טומאת משקין", רוצה לומר שהן בתורת משקין שנטמאו בזב בלבד, ואינם אבות הטומאות כמו זובו ורוקו, כמו שזכרנו בפרקא קמא דכלים, וכמו שנבאר במסכת זבין (פ"ה מ"ז).

וכבר נקדם לך בפרק אשר לפני זה, כי הדבר אשר שותת מן הענבים והזיתים בלא כוונת סחיטה אינו משקה, עד שיתכוין בעליו לאסיפת השתיתה ההיא וישים אותה בכלי ואז תהיה משקה.

ולפי שאמר רבי עקיבא בויכוחו זה, כי החלבים כולם משקה יצאו בכוונה או בלא כוונה, ושם ראייתו בזה כי אין חילוק בין חולב לרפואה או חולב לשתיה, על כן אמרו לו זיתים וענבים יוכיחו, אשר אין לחלוק גם כן בין מי שיוציא מיציהם לשתיה או לרפואה, ואף על פי כן אין מיציהם משקה אלא כשיוצא ברצון. והמאמר כולו מבואר.

ואין הלכה כרבי עקיבא:

משנה מכשירין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב