מלאכת שלמה על מכשירין ו
<< · מלאכת שלמה · על מכשירין · ו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
שיש להם מעשה: מפ' בירושלמי דריש תרומות איזהו מעשה שלהן א"ר נחוניא בתפוס בהן הטל בפ"ג דחולין א"ר יוחנן לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן הרי הן בכי יותן ואפשר דהכל אחד שצריך שיהפך בהן בשעת הטל דאי שלא בשעת הטל איכא למימר דמהפך מפני הכנימה הר"ש והרא"ש ז"ל וביד פ"ח דהלכות כלים סי' י"א וכתוב שם ברפי"ד דהלכות טומאת אוכלין שיש להן מעשה דין תורה ואין להם מחשבה אפילו מד"ס:
משנה ב עריכה
בשביל שימתונו: בערוך בלשון ראשון פי' לשון רפיון. אבל בכסף משנה כתוב שם בפי"ד דהלכות טומאת אוכלין בשביל שימתינו שיעמדו זמן ארוך ולא יפסדו והוי לשון המתנה ע"כ:
א"ר מאיר וכי מפני מה טמאום וכו': ירוש' דמס' דמאי דף כ"ד. ועיין במ"ש שם בפ"ה סימן ז'. ובתוספתא משמע דרשב"ג ס"ל כר' יהודה:
החליקא הטרגיס והטסני וכו': ונראה שהר"ש ז"ל גריס חליקייא שפירש חליקייא כמו חלקא ע"כ:
טרוגיס: בגימל טסני בנון וכן הוא בערוך ערך טסן. אע"ג דמספ"ק דנזיר משמע דגרסי' טסגי ג"כ בגימל דקאמר טריגין ג' טטריגין ד'. ובפ' כיצד מברכין (ברכות דף ל"ח) תניא חלקא טרגיס זריד ערסן ופי' רש"י ז"ל ומפ' להו שם במועד קטן ס"פ מי שהפך חלקא דמתברי באסיתא חדא לתרתי טרניס חדא לתלת זריד חדא לד' ערסן חדא לחמש ע"כ. אמנם אני לא מצאתי שם במועד קטן לא זריד ולא ערסן ועיין בערוך ערך זריד:
משנה ג עריכה
כל הבצים: של תרנגולת ושאר עופות ושוקל בהן החנוני לח ויבש:
קולייס: שמו של דג האספנין ע"ש מקומו:
כל הדגים בחזקת טומאה: דחיישי' שמא ניער עליהן את המצודה ותנן בפירקין דלעיל ואם ניער בכי יותן ובתוספתא ואין ע"ה נאמן לומר לא ניערתי את המצודה עליהן הר"ש ז"ל:
ר' יהודה: אומר האלתית ודג המצרי כך מ"מ:
ועל כולם ע"ה נאמן לומר וכו': ועיין במ"ש בפרק חמישי דאהלותם י' ה':
ופי' הרא"ש
ז"ל חוץ מן הדגה שאינם נזהרין מלנער הרשתות עליהם כי אומרים בלאו הכי יש מים עליהם ואינם יודעים כי אותם המים מן המחובר בראו ואינם לרצון ע"כ:
מפני שמפקידין אותן: גרסי' דכל הפירות וכו' כדפי' רעז"ל והוא פי' הר"ש ז"ל:
שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא: דמים כל שהוא מכשירין אבל אם נעשה הציר ממלח או ממי פירות לא הוכשר הרמב"ם ז"ל. ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא מפ' בבכורות דציר לאו בר קבולי טומאה הוא ונחשדו עמי הארץ לערב מחצה מים בציר וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אפי' טהורין טהרה מעוררת טומאה ונחערבו ונתעוררו המים מבטולם ונעשו רוב הטמאים ודוקא ברוב מים טמאים אבל בפלגא ופלגא כיון דטומאת משקים דרבנן בפלגא ופלגא לא גזור ע"כ. ועיין במ"ש בפ' בתרא דתרומות:
משנה ד עריכה
שבעה משקים וכו': ומנינא נראה למעוטי מדר' אליעזר דבפ' בתרא דתרומות וכדכתבינן התם סי' ב': וגרסינן בבתרא שם פ' הספינה אמר רב כהנא דבש בכוורת אינו יוצא מידי מאכל לעולם וכתבו שם תוס' בשם ר"י ז"ל דהא דמני וחשיב הכא דבש בהדי ז' משקין הייינו אחר שהופרש מן השעוה אבל בכוורת שהוא עם השעוה יש עליה תורת אוכל ולא תורת משקה ע"כ:
בפי' רעז"ל ועוד שנינו בתוספתא דשבת מנין לדם וכו' עד סוף (א) אמר המלקט הא דקאמר מנין למי האף שהוא משקה שנאמר ועפעפינו יזלו מים נראה דדריש מלת ועפעפינו ואף אפינו בחלוף עין באלף דאי למי העין כבר אסמכי' אקרא דכתיב ותשקמו בדמעות שליש ועוד דברישא דקרא כתיב ותרדנה עינינו דמעה ולמה ליה למכתב בתר הכי ועפעפינו יזלו מים אלא למי האף איצטריך. וכל הני אסמכתות נינהו והעיקר הלכה למשה מסיני. ועיין במ"ש לקמן סימן ו'. ומתני' דקחני ומותר באכילה דלא כר' יעקב שאוסרו שם בברייתא בפ"ק דבכורות וכתב הר"ש ז"ל דעוד יש לפ' דבש צרעין טהור דקתני הכא פי' דלא מקבל טומאה אלא במחשבה אבל דבש דבורים לא בעי מחשבה כדמפרש התם ע"כ. ועיין בתשובות הרשב"א ז"ל סי' תקע"ז:
דבש צרעים: ואית דגרסי דבש צרעה:
משנה ה עריכה
תולדות למי': ופי' הר"ש ז"ל וכל הני תולדות כיון דתולדות הן לא חיישי' אפי' יש להן שם לווי ע"כ:
בין גדולים: משקים היוצאים מפי טבעת עכ"ל רעז"ל וצ"ע דלקמן סי' ז' תנן דהשותה מי טבריא לא מטמאין ולא מכשירין ואע"פ שמי גובריא הן משלשלין ואף אם יצאו נקיים קתני דחשיבי כרעי ולא מכשר והא רעי עצמו קתני הכא דמכשיר דקתני בין גדולים ושמא רעי דקאמר התם הוי צואה עבה והכא הוי משקה ממש ומש"ה הכא מכשיר ומי טבריא שאני דלרפואה עבידי ומ"מ כשמוזכר רעי אצל צואה כההיא דתנן בפ' גוטל לשלשת שפירשו המפרשים ז"ל דהיינו רוק או רעי או צואה התם יתפרש דרעי הוי רעי מצואה כך נלע"ד. וז"ל החכם ה"ר סולימאן ז"ל בין גדולים ק"ק מ"ש מהשותה מי טבריא ונראה לפרש שיצאו מים עם הרעי והם ניכרין שהם מים ולא רעי שהרעי הי' עב והם מים אבל השותה מי טבריה הם עצמן הרעי ואינם חשובים להכשיר יותר מדם היוצא עם הרעי דתנן לק' והדם היוצא עמהם אינו מכשיר ע"כ. עוד כתב ז"ל וזה לשונו לדעתו ושלא לדעתו ז"ל דתנן בפ"ג מטבול יום טהור שנגס מן האוכל ונפל על ככר של תרומה טהור אלמא בעינן לרצון ונ"ל שמה ששנינו כאן לדעתו ושלא לדעתו פירושו בין שיצאו ממנו לדעתו או שלא לדעתו הוו משקין אבל להכשיר הפירות בעינו עד שיפלו עליהם לרצון כדין של הכשר וכן מצאתי שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' עשירי מהל' טומאת אוכלין שכתב כל אלו היוצאין מן האדם משקין הן בין שיצאו לדעתו של אדם בין שיצאו שלא לדעתו ע"כ:
תולדות לדם וכו': התולדות היינו דם הקזה של אדם שהוציאוה לשתייה לבהמה ולחיה או לאדם שרגיל לשתותו אבל מאי דקתני רישא דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים והוא הדם השותת בשעת שחיטה מן הטהורים הללו הוא עצמו דם המנוי בכלל שבעה משקים. והאי דאיצטריך למיתניי' נלע"ד משום דבסיפא בבבא דאלו לא מטמאין ולא מכשירין בעי לאשמועינן פלוגתא דרבנן ור' אלעזר בבהמה חיה ועוף הטמאים דוק. ודם הקילוח אינו מכשיר שעדיין חיים הם והרי הוא דומה לדם מכה או לדם הקזה. וקתני תולדות לדם לשון רבים אגב רישא או אפשר דהכי פירושו תולדות לדם ולחלב ולשמן דקאי מלת תולדות אכולהו ומהאי טעמא נמי לא קתני בשאר תולדות תולדה לחלב תולדה לשמן. כך נלע"ד:
מי חלב כחלב: בחולין פרק כל הבשר (חולין דף קי"ד) אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בשול בשר בחלב אינו כחלב משום דבעינן בחלב אמו כמו שיצא מהאם מעורב עם האוכל:
והמוחל כשמן: ופי' הר"ש ז"ל והמוחל כשמן אין להקשות כיון דמוחל מכשיר אמאי לא גזרו בפ"ק דשבת על המסיקה כמו שגזרו על הבצירה לפי שיש שלשה ענייני מוחל כדמוכח במס' שבת פ' חבית מוחל היוצא בתחלה דהיינו היוצא בשעת המסיקה ובההוא אפילו ר' יעקב מודה שאינו מכשיר לפי שאינו רוצה בקיומו כדמוכח התם ובמוחל היוצא מעקל בית הבד אפילו ר"ש מודה דמכשיר לפי שא"א לו בלא צחצוחי שמן אבל במוחל דאתי בתר איצצא דהיינו לאחר שעמדו בכומר שנים ושלפה ימים פליגי לר' יעקב מכשיר לר"ש אינו מכשיר ומוחל דתנן הכא דפליגי ביה ר"ש ור' מאיר על כרחין פליגי במוחל היוצא מעקל בית הבד וההיא דתנן בעדיות ומייתי לה בפ"ק דיבמות חבית של זיתים מגולגלין בש"א אינה צריכה לינקב ובה"א צריכה לינקב משום דמוחל של זיתים מכשיר צריך לומר דהאי דחבית הוי כי ההיא דעקל בית הבד דאי אפשר בלא צחצוחי שמן כי היכי דלא תיקשי מב"ה לר"ש ע"כ וכן פירשו התוספות ז"ל שם פ"ק דשבת:
ר"מ אומר אע"פ שאין עמו שמן: נ"א אע"פ שאין בו שמן. ועיין בירושלמי פ"ו דדמאי דף כ"ה ע"ב:
דם השרץ כו': ונלע"ד דהא דלא נקט לתולדות כסדר ששנה האבות במתני' דלעיל משום דבעי למנקט המוסכמים ברישא דהיינו תולדות דם וחלב אבל תולדות השמן אית בה פליגתא והדר קתני בסיפא דין דם כשרץ דמטמא ואינו מכשיר משום דבעי לאסמוכי' לאלו מטמאין ומכשירין ולאלו מטמאין ולא מכשירין דוק:
משנה ו עריכה
רוקו וכו': עיין בפרק דם הנדה (נדה דף נ"ו:)
ושכבת זרעו: אפילו בטהור טמאה וכ"ש של זב:
ודם הנדה: בתוספתא דפ"ט דשבת גרסינן מנין לדם נדה שהוא משקה שנאמר ממקור דמיה ואומר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה:
ר' אלעזר בן עזריה אומר דם הנדה אינו מכשיר: כך מצאתי מוגה. וכן בקצת דפוסים:
רש"א דם המת אינו מכשיר: שם בגמרא דחולין פרק השוחט (חולין דף ל"ה) ופי' ר"ש ז"ל דם המת אדם שמת דהא כל הני תנאי את"ק קיימי מר ממעט האי ומר ממעט האי ולא כמו שפי' בקונטרס בפ"ב דחולין דבדם בהמה שמתה איירי דכאן מוכח דבאדם מיירי ועוד דא"כ ליתני דם המתה ובעי למידק מינה התם הא דם שחיטה מכשיר לר"ש ומסיק לא הא דם חללים מכשיר ע"כ:
גוררה והיא טהורה: לפי שלא הוכשרה והא דלא קתני גוררו דהא אדם שהוא לשון זכר קאי אפשר דאתא לאשמועינן שהוא צריך לגרור מן הדלעת קצת לפחות כדי קליפה כך נלע"ד:
משנה ז עריכה
ר' יוסי אומר חוץ מדמו: כגון דם דלאחר מיתה וקסבר ר' יוסי דמטמא כדם של בן ט' א"נ כדם מגפתו דמחיים דקרינן ביה ודם חללים כבר קיימא אלא כר"ש דאמר בפרק שני דחולין דם מגפתו אינו מכשיר אפילו כבר קיימא דלית ליה מה לי קטלי' כוליה מה לי קטלי' פלגיה. הר"ש ז"ל:
והשותה מי טבריה: עיין במ"ש לעיל סי' ה':
ר' אלעזר מטמא כו': בלי יו"ד גרסינן ליה וקאי ר' אלעזר אאלו דסליק מינייהו דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטמאים ובדם הקזה לרפואה
משנה ח עריכה
חלב האשה וכו': שבת ר"פ חבית (שבת דף קמ"ג) וכתבו שם תוס' ז"ל הא דתנן בריש מכלתין כל משקה שתחלתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון וכו' לא דמי רצון דהתם לרצון דהכא דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים שיהא לרצון דבעינן יותן דומיא דכי יתן אבל הכא מיירי בשעת פרישתו מן האשה או מן הבהמה ע"כ. ופי' שם רש"י ז"ל שדם מגפתה טמא וחלבה כדם מגפתה דדם נעכר ונעשה חלב ודת מגפתה סתמי' שלא לרצון הוא וטמא ע"כ. והרבה הר"ש ז"ל לדחות פי' זה וכתב לכך נראה דהכא דייק משום דיש לנו להשוות משקים היוצאים מן האשה דכי היכי דדם מגפתה מכשיר שלא לרצון ה"ה חלב ע"כ. ועיין ג"כ שם בתוספות ז"ל:
והמקיז לרפואה טהור: סתמא דלא כר' אלעזר דמתני' דלעיל דמטמא לדם הקזה לרפואה. ואיתא בגמרא בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף י"ג) ומפרש התם לרצון של תינוק שלא לרצון שאינו רוצה לינק ומסיק התם מי סברת שלא לרצון דלא ניחא ליה לא מאי שלא לרצון בסתמא דדעתיה דתינוק קרובה לגבי חלב אבל אי חזינן דלא ניחא לי' לינוקא לא מכשרא וטהור. אבל שם בפרק חבית מסקינן איפכא לרצון בסתמא ושלא לרצון דאמר לא ניחא ליה. והתם בפ' חבית מפ' בתירוץ שני דדוקא נקט סלי זיתים וענבים שהמשקה הנוטף מהן נופל לארץ והילך לאיבוד הלכך סתמא לא ניחא ליה ואפקורי מפקר לההוא משקה. אבל שאר סלים אפשר דאפילו תותים ורמונים סתמן למשקה וע"ש בתוס':
שדם מגפתה טמא: ודלא כר"ש דפ' שני דחולין:
ושלא לרצון טהורין: שאין היוצא מן הזיתים וענבים חשוב משקה עד שיצא לרצון וכן תנן בס"פ דלעיל הא למה זה דומה לסלי זיתים וענבים שהן מנטפין. הר"ש ז"ל:
סליק