משנה מכשירין ב ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ב · משנה ח | >>
מצא בה מציאה, אם רוב נכרים, אינו צריך להכריז.
ואם רוב ישראל, צריך להכריז.
מחצה למחצה, צריך להכריז.
מצא בה פת, הולכין אחר רוב הנחתומין.
ואם היתה פת עיסה, הולכים אחר רוב אוכלי פת עיסהיב.
רבי יהודה אומר, אם היתה פת קיבר, הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר.
נוסח הרמב"ם
מצא בה מציאה -
- אם רוב גוים - אינו צריך להכריז,
- ואם רוב ישראל - צריך להכריז,
- מחצה למחצה - צריך להכריז.
- מצא בה פת - הולכין אחר רוב הנחתומין.
- אם היתה פת עיסה - הולכין אחר רוב אוכלי פת עיסה.
- רבי יהודה אומר:
- אם היתה פת קיבר - הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר.
פירוש הרמב"ם
כבר נתבאר לך בשני מבבא מציעא (דף כא.) שהמוצא מציאה חייב להכריז.
פת עיסה - עיסת הבית.
רבי יהודה סובר עירוב טוב הקמח ורעתו.
וקיבר - הוא המורסן.
ועניין אמרו הולכין אחר רוב אוכלי פת עיסה - במה שנודע מעניינה, אם הם אלה הרוב חברים יהיה פתם טהור, או עם הארץ יהיה פתם טמא.
ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבינו שמשון
אחר רוב נחתומין. לפי שגזרו על פתן של עובדי כוכבים והיא מי"ח דבר כדאיתא פ"ק דשבת (דף יז.) ובפרק שני דמס' ע"ז (דף לו.):
פת עיסה. פת נקייה:
פת קיבר. פת שאינו נקי כדאמרינן בשלהי דכתובות (דף קיב.) סאה ביהודה עושה ה' סאין סאה קמח סאה סלת סאה סובין סאה מורסן סאה קיבוריא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
רוב נחתומים - אם רוב נחתומים נכרים, הפת אסורה, דפת של נכרים הוא משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום:
פת עיסה - פת נקיה:
פת קיבר - פת שאינה נקיה:
אחר רוב אוכלי פת קיבר - אם רובן נכרים, הפת אסורה. אי נמי יש לפרש, אחר רוב נחתומין, אחר רוב אוכלי פת עיסה וכו', אם רובן חברים, הפת טהורה ואין צריך לעשר. ואם רובן עמי הארץ, הפת טמאה וצריך לעשר:
פירוש תוספות יום טוב
אם רוב כנענים א"צ להכריז. עיין בפי' הר"ב רפ"ב דב"מ [מ"ש בסוף המשנה]:
אחר רוב הנחתומים. פי' הר"ב דפת של כנעני היא מי"ח דבר. וממשנה זו קצת ראיה לדעת התוס' שכתבתי בשמם במשנה ט' פ"ג דע"ז [ד"ה אסורה]. דעדיין בימי רבי לא הותר פת של פלטר. ודלא כהר"ן שכתב שבימי רבי הותר:
אחר רוב אוכלי פת עיסה. נ"ל דפת עיסה היה מנהגם דבעלי בתים אופין בבתיהן יותר מן הנחתומים. ולפיכך אין הולכים בו אחר רוב נחתומים. וכן בפת קיבר אליביה דרבי יהודה. ויראה לי דת"ק ור"י לא פליגי אלא מר כי אתרי' ומר כי אתריה דבאתריה דת"ק הנחתומים אופים פת קיבר. ובאתריה דרבי יהודה בעלי בתים אופין פת קיבר. ופת עיסה אפשר דאף באתריה דר"י ב"ב ג"כ אופין אותו. כמו באתריה דת"ק. ואחר שכתבתי זה באו לידי דברי מהר"ם וכתוב בהן פת עיסה. נ"ל פת בעלי בתים שאינה של נחתומים. עכ"ל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על המשנה) עיסה. נראה לי, דפת עיסה היה מנהגם דבעלי בתים אופין בבתיהם יותר מן הנחתומין, ולפיכך אין הולכין בו אחר רוב נחתומין. וכן בפת קיבר לר' יהודה. ונראה לי, דתנא קמא ור' יהודה לא פליגי, דמר כי אתריה כו', דבאתריה דתנא קמא הנחתומים אופים פת קיבר, ובאתריה דר' יהודה בעלי בתים [נמי] אופין [גם] פת קיבר. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' רעז"ל אי נמי יש לפרש אחר רוב נתתומין וכו' הוא פי' הרמב"ם ז"ל וכן פי' לענין בשר דבסמוך דלא איירי אלא לענין טומאה וטהרה אם הוא בשר נבלה או שחוטה אבל לאכילה קיימא לן דבשר שנתעלם מן העין אסור אא"כ יש לו בו טביעות עין:
פת עיסה: פת נקי' ואין הנחתומין עושין אותה אלא הרגילים לאוכלה אופין אותה בביתם וכן פת קיבר שאינו נקי שלא ניטל מורסנה הרא"ש ז"ל:
וכתב הרמב"ם ז"ל ואין הלכה כר' יהודה ויש לתמוה למה דמ"ש רוב אוכלי פת עיסה מרוב אוכלי פת קיבר ועוד דשמא דלא פליגי ועדיין לא נמצא לי דין זה ביד:
תפארת ישראל
יכין
ואם היתה פת עיסה: נקיים. דדרך נחתום רק בפת בינוני:
הולכים אחר רוב אוכלי פת עיסה רי"א: נ"ל מדלא קאמר "אף אם וכו'. ש"מ דר"י מחמיר דדוקא בפת קיבור דלא אפשר למפנקי כלל משא"כ בנקיי, דאפשר גם ללא מפנקי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת