משנה מדות ה ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מדות · פרק ה · משנה ג | >>
שש לשכות היו בעזרה, שלש בצפון, ושלש בדרום.
שבצפוןד: לשכת המלחה, לשכת הפרוה, לשכת המדיחים.
לשכת המלח, שם היו נותנין מלח לקרבן.
לשכת הפרוה, שם היו מולחין עורות קדשים, ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים.
לשכת המדיחין, ששם היו מדיחין קרבי הקדשיםח.
ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה.
משנה מנוקדת
שֵׁשׁ לְשָׁכוֹת הָיוּ בַּעֲזָרָה,
- שָׁלֹשׁ בַּצָּפוֹן, וְשָׁלֹשׁ בַּדָּרוֹם.
- שֶׁבַּצָּפוֹן,
- לִשְׁכַּת הַמֶּלַח,
- לִשְׁכַּת הַפַּרְוָה,
- לִשְׁכַּת הַמְּדִיחִים.
- לִשְׁכַּת הַמֶּלַח,
- שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין מֶלַח לַקָּרְבָּן.
- לִשְׁכַּת הַפַּרְוָה,
- שָׁם הָיוּ מוֹלְחִין עוֹרוֹת קָדָשִׁים;
- וְעַל גַּגָּהּ הָיָה בֵּית הַטְּבִילָה
- לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיּוֹם הַכִּפּוּרִים.
- לִשְׁכַּת הַמְּדִיחִין,
- שֶׁשָּׁם הָיוּ מְדִיחִין קִרְבֵי הַקֳּדָשִׁים.
- וּמִשָּׁם מְסִבָּה עוֹלָה לְגַג בֵּית הַפַּרְוָה:
נוסח הרמב"ם
[ה,ג] שש לשכות היו בעזרה שלש בצפון ושלש בדרום שבדרום לשכת המלח לשכת הפרווה ולשכת המדיחין לשכת המלח שם היו נותנין מלח לקרבן לשכת הפרווה שם היו מולחין עורות הקדשים ועל גגה היה בית טבילה לכוהן גדול ביום הכיפורים לשכת המדיחין שם היו מדיחין קרבי קדשים ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרווה
פירוש הרמב"ם
כבר הקדמנו בתחילת מסכתא זו, שהשער השלישי משערי העזרה שהיה בדרום נקרא שער המים.
ונתבאר בגמרא דיומא שעל השער הזה היה מקווה המים שטובל בו כהן גדול ביום הכפורים טבילה ראשונה, והיו המים באים שמה ממעין שהיה שם ששמו "עין עיטם", ועל טבילה זו אמר ביומא שהיתה בחול כמו שפירשנו שם.
ונתבאר שהיתה לו לכהן גדול לשכה אצל מקווה זו על שער העזרה, וכפי הנראה להם בתלמוד שזו לשכת העץ שבצפון, שהיתה לשכת כהן גדול גם כן, היא לשכת פלהדרין הנזכרת בתחילת כפורים. ושלשכה זו שבדרום על שער המים היא לשכת בית אבטינס שמשביעים אותו שם ערב יום הכפורים כמו שבארנו שם.
וכן נתבאר בגמר יומא שלשכת הגזית חצייה קדש וחצייה חול, ויש לה שני פתחים אחד פתוח לקדש ואחד פתוח לחול, ושחציה של חול הוא לצד מערב, ובאותה המחיצה יכולין לשבת, לפי שכבר בארנו שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד.
פרוה - שם איש אמגושי שחתר בקיר העזרה בלשכה זו כדי לראות העבודה ונהרג, על כן נקראת הלשכה על שמו.
והואיל וזכרנו כבר ציור המזבח וצמצום מידותיו וכן צמצום מדת ההיכל, אני רוצה לצייר עכשיו צורת העזרה כולה ושיעורה ומידותיה לאורכה ולרוחבה, וכל מה שהיה בה מלשכות, ואסמוך אליה עזרת נשים ובית המוקד, ולא אתעסק במידת ההיכל והמזבח רק אזכיר אותם כפי שמותם שהקדמנו בלי זכירת מידת כל חלק מהם, הואיל והקדמנו אותו. וזו היא הצורה הכללית שייעדנו אותה והבטחנו עליה במקומות רבים מן המשנה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לשכת הפרוה - אדם מכשף ששמו פרוה בנה אותה לשכה על ידי מכשפות ו, ונקראת על שמו. כך מצאתי. ורמב"ם כתב, שהיה חותר בקיר כדי לראות משם היאך היה כהן עובד העבודה ונהרג שם:
ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכיפורים - חמש טבילות שטובל כהן גדול ביום הכיפורים כשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב, כולם היו על גג בית הפרוה, לפי שהיתה מקודשת בקדושת העזרה ז. וטבילות הבאות מחמת יום הכיפורים בעינן במקום קדוש כדכתיב (ויקרא טז) ורחץ את בשרו במים במקום קדוש. חוץ מטבילה ראשונה שאינה באה בשביל יום הכיפורים שאף שאר כל ימות השנה אין אדם טהור נכנס לעזרה עד שיטבול, הלכך טבילה ראשונה היתה בחול על גבי שער המים, הוא שער השלישי שבדרום, ומעין של מים היה משוך שם באמה הבאה מעין עיטם, ושם היה טובל טבילה הראשונה:
מסיבה - בנין אבנים מעלות מגולגלות וסובבות לעלות לגג בית הפרוה דרך המסיבה:
פירוש תוספות יום טוב
שבצפון. נ"א שבדרום והכי מייתי לה בפ"ק דיומא דף י"ט. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ה מהל' ב"ה. וכן אתה מוצא ג"כ בשערים שבהר הבית ושבעזרה ששנויין שבדרום ברישא במ"ג וד' דפ"ק. ונראה בעיני שגירסת הספר נשתבשה לגרוס שבצפון אחרי שתשמישי אלו הג' לשכות כולם לקרבנות הם ועיקרם בצפון:
לשכת המלח לשכת הפרוה כו'. מדלא תנן הכא שבדרום סמוכין למערב. כדתנן גבי השערים בסוף פרק ב'. שמעינן דהכא ממזרח למערב קא חשיב דרך כניסת העזרה. וכן ראיתי בציורו של פירוש הרמב"ם שמסדר לשכת המלח סמוך למזרח ואחריה לשכת הפרוה כו':
לשכת הפרוה שם היו מולחין עורות קדשים. כתב הר"ב אדם מכשף ששמו פרוה כו' ע"י מכשפות. ואני תמה שיקיימו בקדש בנין הנעשה ע"י כשוף. ובפ"ג דיומא מ"ו השמיט הר"ב שבנאה ע"י מכשפות וכן שם בפירש"י דף ל"ה לא נזכר שבנאה ע"י מכשפות. והרר"ש כתב שלכך נקראת הלשכה פרוה על שם עורות הפרים שבה דומיא דחברותיה שנקראו על שם מעשיהן וזכר לדבר זהב פרוים שדומה לדם הפרים. אבל בית טבילה שעל גבה. פרוה מגושא בנאו ועשאו דומה לדומה בית טבילה בחול שבנו ע"ג שער המים. ע"כ:
ועל גגה היתה בית הטבילה כו'. כתב הר"ב לפי שהיתה מקודשת כו'. ובמסכת יומא פ"ג מ"ו תנן ובקדש היתה משמע ודאי דהיא עצמה היתה בקדש. ולזה נתכוין ג"כ הר"ב ולא שבא לומר שהיתה בנויה בחול אלא שהיתה מקודשת. וכמו שהעמיד בעל התמונה שהזכרתי לעיל. דמשנה דיומא דייקא שהיתה בקדש. וגם במשנה דהכא משמע שכולן היו בעזרה עצמה. ועוד מהא דתנן במס' מ"ש פ"ג מ"ח משמע דכשהיא בנויה בחול גגותיהן לא נתקדשו כלל. אע"פ שתוכן קדש כשפתוחות לקדש:
לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי קדשים. ויש לתמוה דבמ"ד פ"ו דשקלים תנן שעל השלחנות של שיש היו מדיחים את הקרבים ומפני כן לא סגי מאי דכתבו התוס' פ"ק דיומא [דף י"ט ע"ב] דבשר קדשים מדיחין על שלחנות. אבל קרבי קדשים שיש בהן פרש ומאיסי מדיחין אותם בלשכת המדיחין. ע"כ. דהא בשלחנות תנן נמי מדיחין הקרבים. וכך העתיק הר"ב לעיל פ"ג מ"ה. ועוד במ"ה פ"ג דתמיד. ותו תנן בתמיד פ"ד מ"ב והקרבים מדיחין ג' פעמים במעוטה על שלחנות של שיש כו' והתוס' בעצמם העתיקו כן פ"ק דיומא דף ט"ז [ע"ב]. והרמב"ם אע"פ שבפ"ה מה' ב"ה. כתב ובו שלחנות של שיש שמניחין עליהן הנתחים ומדיחין את הבשר לבשלו וכו' הנה בפ"ו מהל' מעשה הקרבנות העתיק הא דפ"ד דתמיד שהקרבים מדיחין כו' על שולחנות כו'. וראיתי להמפרש למס' תמיד שם בפ"ד הרגיש בקושיא זו דהתם תנן והקרבים מדוחין על שלחנות כו' והכא תנן לשכת המדיחים ששם היו מדיחים קרבי קדשים ותירץ דקרבי קדשים דהכא היינו כרס וכדתנן נמי התם והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין הקרבים מדיחין פעם ראשונה בלשכת מדיחין בצנעה. לפי שמלוכלכין הרבה בפרש. ואח"כ מדיחין ג"כ עוד במיעוט שלחנות [גירסתו אינה במיעוטה על שלחנות דל"ג על ומפרש בשלחן קטן של שלחנות כו'] להדיחם יפה והכרס שהיא רחבה וחלקה מדיחין אותה פעם אחת בבית מדיחין. ע"כ:
ומשם מסבה עולה. נראה בעיני שבלשכת המדיחין זו היתה לה שני פתחים לעזרה הפתח הא' המשמש ללשכה עצמה למלאכת ההדחה לכנס ולצאת בה. והפתח האחר היה במקום שהוא סמוך לשל פרוה ובפתח ההוא מיד היתה המסבה הזאת שלא יתכן בעיני לומר שהכ"ג יעלה לבית טבילתו דרך מקום שמדיחין בו אלא כדפרישית. ולדעתי היתה המסבה במעלותיה מצד שאל המדיחין מחולקת במחיצה שהעולה עליה בבל יראה לתוך המדיחין. אבל מתחתית המעלות היו יכולים להשתמש שם בבית המדיחין ולפיכך תנן משם כו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על המשנה) שבצפון. נוסח אחר שבדרום, וכן הוא ביומא דף י"ט. וכן העתיק הר"מ. וכן אתה מוצא ג"כ בשערים שבהר הבית ושבעזרה ששנוין שבדרום ברישא במשנה ג' וד' דפרק קמא. וגירסת הספר נשתבשה כו'. עתוי"ט:
(ה) (על המשנה) המלח. ממזרח למערב קחשיב. ועתוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) ואני תמה שיקיימו בקודש בנין הנעשה ע"י כשוף כו'. והר"ש כתב, פרוה על שם עורות הפרים שבה, דומיא דחברותיה שנקראו ע"ש מעשיהן, וזכר לדבר זהב פרוים, שדומה לדם הפרים. אבל בית טבילה שעל גבה, פרוה אמגושא בנאו ועשאו דומה לדומה בית טבילה בחול שבנו על גבי שער המים:
(ז) (על הברטנורא) ובמסכת יומא תנן, ובקודש היתה, משמע ודאי דהיא עצמה היתה בקודש. ולזה נתכוין הר"ב. ולא שבא לומר שהיתה בנויה בחול, אלא שהיתה מקודשת. עתוי"ט:
(ח) (על המשנה) מדיחין כו'. ויש לתמוה, דבמשנה ד' פרק ו' דשקלים תנן שעל שלחנות של שיש היו מדיחים את הקרבים. והמפרש למסכת תמיד תירץ דקרבי קדשים דהכי היינו כרס, וכדתנן נמי התם והכרם מדיחין אותה בבית מדיחין, הקרבים מדיחין פעם ראשונה בלשכת מדיחין בצנעה לפי שמלוכלכין הרבה בפרש, ואח"כ מדיחין גם כן עוד במיעוט שלחנות [המפרש לא גרס על. ומפרש במיעוט, בשולחן קטן של שולחנות] להדיחם יפה, והכרס שהיא רחבה וחלקה מדיחים אותה פעם אחת בבית מדיחין:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שש לשכות וכו': פ"ק דיומא דף י"ט וכתבו שם תוספת ז"ל לשכת המדיחין ששם מדיחין קרבי קדשים הא דאמרינן לעיל דשולחנות היו בעזרה להדיח עליהם הקדשים וכדכתיב בהדיא ביחזקאל י"ל דבשר קדשים מדיחין על השולחנות אבל קרבי קדשים שיש בהן פרש ומאיסי מדיחין אותם בלשכת המדיחין ע"כ. עוד כתבו ז"ל לשכת בית הפרוה וא"כ מ"ש דכי תנא להו ברישא נקט לשכת המלח ולשכת הפרוה ולשכת המדיחין וכי מפרש להו מפרש לשכת המדיחין והדר לשכת הפרוה וי"ל אי הוה מפרש לשכת בית הפרוה ברישא היכי ליתני ועל גגה היה כהן טובל וכו' ואכתי לא קתני היכי סליק להתם להכי תנא לשכת המדיחין ברישא ומשם היתה מסבה לגג בית הפרוה אמנם ראיתי במסכת מדות ולשם מפרש לשכת בית הפרוה ברישא כי סדרא דרישא וגם במקצת ספרים שלנו יש בהן כך כמו כן בכאן עכ"ל ז"ל:
לשכת המלח: תוס' פרק הקומץ רבא דף כ"א פירשו מכח קושיית ברייתא דקתני התם דבשלשה מקומות המלח נתונה בלשכת המלח ששם מולחין עורות קדשים וע"ג הכבש ששם מולחין את האברים ובראשו של מזבח ששם מולחין הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ועולת העוף פירשו דהא דקתני בברייתא ששם מולחים עורות קדשים לאו דוקא אלא כלומר משם היו נוטלין מלח למלוח עורות קדשים בלשכת הפרוה כדקתני הכא במתני' והא דקתני במתני' לשכת המלח ששם היו נותנין מלת קרבן היינו כלומר להצניעו לצורך קרבנות כגון למלוח עורות וכל דבר. וקשה לפי' זה דא"כ היתה מלח בד' מקומות ובברייתא לא חשיב אלא שלשה ע"כ ובתוס' חיצוניות כתב עוד י"ל דלשכת בית הפרוה דמתני' קרי בברייתא לשכת בית המלח ולשכת המלח דמתני' היינו אוצר המלח שמשם היו נוטלין כל הצורך ונראה לומר דלכך נקרא בית הפרוה בית המלח שהיה בו רוב מלח יותר מן הכבש ומראשו של מזבח ע"כ. וביד ספ"ה דהלכות אסורי מזבח:
לשכת הפרוה שם היו מולחין וכו': ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן ת"ת:
ועל גגה היתה [בית] הטבילה: מי מעין היו באין לשם ברומה רש"י ז"ל (הגה"ה ס"א באמה) ובפ' אמר להם הממונה (יומא דף ל"א) אמר אביי ש"מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות דתנן כל הפתחים שהיו שם עשרים אמות נמצא ששער המים גבוה עשרים אמות ובנין כלי של שלש מלמעלה להחזיק מ' סאה שאי אפשר למים לעלות להר שהוא גבוה ממקום שנובעים שם ותקרת השער היתה דקה מאד כיון דהשערים הם של שיש וכיון דלא הוי אמה לא חשיב ליה ע"כ. [הגה"ה כך הלשון שם ונראה דקרי הכא שער למשקוף העליון]. ויש ספרים דגרסי הכא ברישא שבדרום לשכת המלח וכו' ובסיפא גרסי שבצפון לשכת העץ וכו' והיא גירסת הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וגם שם ביד:
תפארת ישראל
יכין
ושלש בדרום: :
שבצפון: שבדרום כך הגי' נכונה [לרמב"ם פ"ה מבחירה ולרתוי"ט כאן]:
לשכת המדיחים: ממזרח למערב קחשיב. דבקצה זוית מזרחית דרומית של עזרת ישראל, היה לשכת המלח, ואחריה סמוך לה למערב פרוה, וסמוך לה למערב לשכת המדיחין, כולן עומדים בשורה אחת סמוכין זה לזה ממזרח למערב:
ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים: דה' פעמים מחליף הכה"ג בגדיו ביו"כ, מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. ובין כל פעם ופעם טובל כאן, חוץ מטבילה ראשונה שטובל בחול בבות הטבילה שעל גבי שער המים, והרי עובי החומה לא נתקדש רק בשוה לקרקע העזרה [כפסחים דפ"ו א']. והעלו המים להגג ע"י סילונות מעשה אמן [וואססער קונסט בל"א], באופן שלא יהיו שאובין. ונקראת הלשכה הזאת ע"ש האדם שבנאה באומנות נפלאה וגדולה, להעלות המים תוך עובי כתליה, עד שהיה נראה כאילו בנאה והעלה בה המים בכשוף. [כך נ"ל פי' הש"ס [יומא דל"ה א'] פרוה אמגושי. וזה, כדי שלא תקשה קו' רתוי"ט דהאיך יקיימו בביהמ"ק בניין שעשה בכישוף. מיהו אע"ג דגם בית הטבילה שע"ג שער המים, ע"כ ג"כ נבנה בסילונות ובאומנות גדולה כנ"ל, אפשר ששם היו ניכרין הסילונות, משא"כ בפרוה לא היו נכרין הסילונות כלל. והיה דומה כאילו באו המים לשם מעצמן בדרך נעלם ונפלא]:
לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי הקדשים: שמדיחין שם הכרס והקיבה שמלאין רפש. אבל הבני מעים האחרים, היו מדיחין על השולחנות של שיש שאצל הננסין [ועיין תמיד פ"ד סי' כ"ה]:
ומשם מסבה: כמין כבש בלי מעלות ומדהולכת בעיגול נקראת מסיבה:
עולה לגג בית הפרוה: נ"ל שהכבש היתה מבחוץ לבית המדיחין, ועולה ממעל לבית המדיחין עד גג הפרוה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת