תוספות יום טוב על מידות ה
<< · תוספות יום טוב · על מידות · ה
מקום דריסת ישראל כו'. עיין במשנה ח' פ"ק דכלים:
בית הכפרת. פירשתי במשנה א' דפ"ק:
הכבש והמזבח ששים ושתים. קא מני ואזיל מדרום לצפון:
ששים ושתים. בפ"ו דזבחים דף ס"ב. מייתי לה. ופריך דשתין וארבע הוו דהתנן [משנה ג' פ"ג דלעיל] כבש היה לדרומה של מזבח ארך ל"ב ומשני נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב. ולמאי דמפרשינן לעיל רפ"ג דאין יסוד לדרום מסיק בגמ' פ"ה דזבחים דף נ"ד דה"ק פורח אמה כנגד יסוד. ופירש"י במקים שהכניסה של יסוד ראויה להיות ונמצאו שתי אמות נבלעוח לתוך ל"ב של מזבח שהיה נכנס לתוך הפנימי שכנגד בליטה שהיסוד התחיל בה [לאכול] בדרום אמה אחת:
מן הטבעות לשלחנות ארבע מן השלחנות ולננסין ארבע. פירש"י במס' יומא פ"ק דף י"ו. דמקום שלחנות עצמן נמי ארבע לפי שהיו שמנה. כדתנן במשנה ד' פ"ו דשקלים. וכשאתה נותן ארבע. בראש ארבע. נמצא ארבע זו אצל זו ברוחב. וכן דעת התוס' שמפני כן נדחקו ליישב הא דתנן במשנה ד' פרק ג' דתמיד. על שלחנות של שיש שבין העמודים. והא הכא תנן מן השלחנות ולננסין ארבע. וכתבו דאעפ"כ קרי ליה בין העמודים כו'. כמ"ש שם בשמם. אבל ל' הרמב"ם בפ"ה מהל' ב"ה לא העתיק לישנא דמתני' מן הטבעות כו'. אבל כתב מקום השלחנות שמנה אמות כו' ושמנה שלחנות היו כו' וכתב הכ"מ דה"פ דמתני' מן הטבעות למחצית השלחנות ארבע וממחצית השלחנות לננסין ארבע. ע"כ. וכן גם רש"י עצמו כמסתפק לומר שאפשר שמקום השלחנות כלול עם מקום הננסין. וששמע שכן הוא. ומעתה אין לתמיהת התוס' שום מקום כלל. אחרי שמקצת מהשלחנות סמוכים היו אצל הננסים שבהן תולין ומפשיטין כו':
והמותר בין הכבש לכותל ומקום הננסין. התם ביומא פירש"י מאה ועשר מנה במשנה מן הכבש לצפון נשארו מקל"ה של רחב העזרה כ"ה ונתנו לשולחנות ארבע. ונשאר כ"א. אותן תחלוק למקום הננסין החצי והחצי בין כבש לכותל. והרמב"ם שאינו מוסיף ד' לשלחנות על מנין ק"י שבמשנה ונמצאו כ"ה מותר. מחלק אותן לחצאין לננסין ובין כבש לכותל. וכ"כ שם בחבורו בית המטבחיים י"ב אמות ומחצה. ובין הכבש לכותל דרומית י"ב אמה ומחצה. גם הרר"ש כתב והמותר הוא כ"ה אמות פרוס אותו בין כבש לכותל מזה ובין מקום הננסין מצד אחר. ע"כ. ומדברי כולם למדנו דמזבח בצפון נמי קאי שכל המדות שמן כותל צפוני עד המזבח הם ששים ושתים ומחצה שכל המנינים שנמנו במשנה מן המזבח לטבעות וכו' עולים מ"ח. ולפירש"י עוד תן עליה ד' לשולחנות הרי נ"ב. ועוד הננסין עשרה ומחצה הרי ס"ב ומחצה. מה שיש מקיר המזבח ולכותל צפון העזרה. וכל חצי העזרה הוא ס"ז ומחצה שהוא חצי קל"ה. נמצאו חמש אמות מהמזבח עומדים בצפון העזרה. ולהרמב"ם שאין לנו אלא מה ששנינו במשנה מן המזבח לטבעות כו' שעולים מ"ח. ואין מוסיפין לשלחנות אבל במקום הננסין מוסיפין עד י"ב וחצי. וכן נראה להרר"ש. נמצא מה שיש מקיר המזבח עד כותל צפון העזרה ששים ומחצה ויותרו מצפון העזרה שבע אמות שאוכל בהן המזבח. והיינו דכתבתי במ"ט פ"ג דיומא דלתנא דמדות מזבח בצפון נמי קאי. ותימה דבמ"ה פ"ב אמרי' דסתם מתני' דמדות ראב"י ובפ"ג דיומא מ"ט כתבתי דלראב"י מזבח לאו בצפון קאי כלל. ומיהו כבר כתב רש"י שם פ"ק דיומא דלמאי דאמרי' סתם מתני' דמדות ראב"י היא שצריך לפרש שמהמותר ששנינו אי אתה נותן בין כבש לכותל אלא חמש אמות ומחצה. והכבש והמזבח ששים ושנים הרי המזבח כולו בדרום קאי. אלא שלרש"י עצמו אינו שוה לפרש כן דאי תימא הכי שאין הנותר מחולק לחצאים ה"ל לתנא לפרש. וכיון שלא פירש צריך אתה לחלקו לחצאין. וגם הוקשה לו עוד מהסוגיא דהתם. ולפיכך מסיק דל"ג כלל התם בגמ' דף י"ז דש"מ סתם מדות ראב"י היא. וזו היא ג"כ דעת הרמב"ם כמ"ש בפ"ג דיומא. אע"פ שדעת התוס' שאין למחוק מהספרים ש"מ ראב"י היא עם שיש דוחק בזה שלא לחלוק הנותר לחצאין. אנו נאמר שלהרמב"ם לא גרס לזה כלל וכדעת רש"י. והא דכתב הרמב"ם עצמו לעיל בפ"ב מ"ה שכן ביאר הגמ' דמדות דראב"י היא. לאו הך דהכא היא אלא על אותה משנה הוא שאמרו כן שם לעיל מיניה בדף ט"ז. ואע"ג דקאמר התם מאן תנא מדות ראב"י היא לאו כללא הוא דהיכא דלא מצית מוקמא כוותיה כי הך דהכא לא קאמר כלל דתצטרך לדחוק ושלא לחלק הנותר לחצאין מה שאינו כן לפי משמעות המשנה כי היכי דתיקום כראב"י. אלא מתני' כפשטה דתחלוק הנותר לחצאין. ולא ראב"י היא:
שבצפון. נ"א שבדרום והכי מייתי לה בפ"ק דיומא דף י"ט. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ה מהל' ב"ה. וכן אתה מוצא ג"כ בשערים שבהר הבית ושבעזרה ששנויין שבדרום ברישא במ"ג וד' דפ"ק. ונראה בעיני שגירסת הספר נשתבשה לגרוס שבצפון אחרי שתשמישי אלו הג' לשכות כולם לקרבנות הם ועיקרם בצפון:
לשכת המלח לשכת הפרוה כו'. מדלא תנן הכא שבדרום סמוכין למערב. כדתנן גבי השערים בסוף פרק ב'. שמעינן דהכא ממזרח למערב קא חשיב דרך כניסת העזרה. וכן ראיתי בציורו של פירוש הרמב"ם שמסדר לשכת המלח סמוך למזרח ואחריה לשכת הפרוה כו':
לשכת הפרוה שם היו מולחין עורות קדשים. כתב הר"ב אדם מכשף ששמו פרוה כו' ע"י מכשפות. ואני תמה שיקיימו בקדש בנין הנעשה ע"י כשוף. ובפ"ג דיומא מ"ו השמיט הר"ב שבנאה ע"י מכשפות וכן שם בפירש"י דף ל"ה לא נזכר שבנאה ע"י מכשפות. והרר"ש כתב שלכך נקראת הלשכה פרוה על שם עורות הפרים שבה דומיא דחברותיה שנקראו על שם מעשיהן וזכר לדבר זהב פרוים שדומה לדם הפרים. אבל בית טבילה שעל גבה. פרוה מגושא בנאו ועשאו דומה לדומה בית טבילה בחול שבנו ע"ג שער המים. ע"כ:
ועל גגה היתה בית הטבילה כו'. כתב הר"ב לפי שהיתה מקודשת כו'. ובמסכת יומא פ"ג מ"ו תנן ובקדש היתה משמע ודאי דהיא עצמה היתה בקדש. ולזה נתכוין ג"כ הר"ב ולא שבא לומר שהיתה בנויה בחול אלא שהיתה מקודשת. וכמו שהעמיד בעל התמונה שהזכרתי לעיל. דמשנה דיומא דייקא שהיתה בקדש. וגם במשנה דהכא משמע שכולן היו בעזרה עצמה. ועוד מהא דתנן במס' מ"ש פ"ג מ"ח משמע דכשהיא בנויה בחול גגותיהן לא נתקדשו כלל. אע"פ שתוכן קדש כשפתוחות לקדש:
לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי קדשים. ויש לתמוה דבמ"ד פ"ו דשקלים תנן שעל השלחנות של שיש היו מדיחים את הקרבים ומפני כן לא סגי מאי דכתבו התוס' פ"ק דיומא [דף י"ט ע"ב] דבשר קדשים מדיחין על שלחנות. אבל קרבי קדשים שיש בהן פרש ומאיסי מדיחין אותם בלשכת המדיחין. ע"כ. דהא בשלחנות תנן נמי מדיחין הקרבים. וכך העתיק הר"ב לעיל פ"ג מ"ה. ועוד במ"ה פ"ג דתמיד. ותו תנן בתמיד פ"ד מ"ב והקרבים מדיחין ג' פעמים במעוטה על שלחנות של שיש כו' והתוס' בעצמם העתיקו כן פ"ק דיומא דף ט"ז [ע"ב]. והרמב"ם אע"פ שבפ"ה מה' ב"ה. כתב ובו שלחנות של שיש שמניחין עליהן הנתחים ומדיחין את הבשר לבשלו וכו' הנה בפ"ו מהל' מעשה הקרבנות העתיק הא דפ"ד דתמיד שהקרבים מדיחין כו' על שולחנות כו'. וראיתי להמפרש למס' תמיד שם בפ"ד הרגיש בקושיא זו דהתם תנן והקרבים מדוחין על שלחנות כו' והכא תנן לשכת המדיחים ששם היו מדיחים קרבי קדשים ותירץ דקרבי קדשים דהכא היינו כרס וכדתנן נמי התם והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין הקרבים מדיחין פעם ראשונה בלשכת מדיחין בצנעה. לפי שמלוכלכין הרבה בפרש. ואח"כ מדיחין ג"כ עוד במיעוט שלחנות [גירסתו אינה במיעוטה על שלחנות דל"ג על ומפרש בשלחן קטן של שלחנות כו'] להדיחם יפה והכרס שהיא רחבה וחלקה מדיחין אותה פעם אחת בבית מדיחין. ע"כ:
ומשם מסבה עולה. נראה בעיני שבלשכת המדיחין זו היתה לה שני פתחים לעזרה הפתח הא' המשמש ללשכה עצמה למלאכת ההדחה לכנס ולצאת בה. והפתח האחר היה במקום שהוא סמוך לשל פרוה ובפתח ההוא מיד היתה המסבה הזאת שלא יתכן בעיני לומר שהכ"ג יעלה לבית טבילתו דרך מקום שמדיחין בו אלא כדפרישית. ולדעתי היתה המסבה במעלותיה מצד שאל המדיחין מחולקת במחיצה שהעולה עליה בבל יראה לתוך המדיחין. אבל מתחתית המעלות היו יכולים להשתמש שם בבית המדיחין ולפיכך תנן משם כו':
שבדרום. נ"א שבצפון והכי מייתי לה בפ"ק דיומא דף י"ט וכמ"ש לעיל:
לשכת העץ לשכת הגולה לשכת הגזית לשכת העץ כו'. וכסדר הזה מייתי לה שם ביומא והרמב"ם בחבורו פ"ה מה' ב"ה העתיקם בהפך לשכת הגזית לשכת הגולה לשכת העץ לשכת הגזית שבה סנהדרין כו'. ונראה בעיני דלאו דה"ל גירסא אחרת כי לא מצאנוה כן בשום נוסח אבל נ"ל שלכך מהפך הסדר דמתני' קשיתיה דתנן והיא היתה אחורי שתיהן. ואי איתא דסדרן שבמשנה הוא ממזרח למערב. כמו אותן שבמשנה הקודמת לא היתה אחוריהן אלא לפניהן מש"ה ניחא ליה להרמב"ם לומר דתנא קא חשיב דרך שמאל כה"ג דתנן במשנה ג' פ"ג דתמיד. שהוא מקיף והולך בדרום העזרה ממזרח למערב בג' לשכות הקודמות ומקיף כל מערב וסובב סובב הולך אל צפון ופניו למזרח עד שמגיע לג' לשכות הללו שבצפון ולשכת העץ שהיא מערבית להם פוגע בה בראשונה ולאשמעינן הא קתני שהיא אחורי שתיהן לומר שלא חשבן ממזרח למערב כמו הקודמים. זה נ"ל בדעת הרמב"ם. ועי' עוד מזה לקמן:
לשכת העץ אמר ראב"י שכחתי כו'. עיין בפי' הר"ב משנה ה' פ"ב:
אבא שאול אומר לשכת כ"ג. כתב הר"ב לשכת פרהדרין כו'. הכי מסיק בגמ' פ"ק דיומא דף י"ט וצריך טעם למה נקראת לשכת העץ וראיתי בהשגות הראב"ד פ"א מה' ב"ה שכתב שהיתה של עץ והוקשה לו מלא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח שאסרה התורה נטיעת כל עץ. וכמ"ש במשנה ג' פ"ק דתמיד. וניחא ליה דלא אסרה התורה אלא אצל מזבח ה'. והיא עזרת כהנים משער נקנור ולפנים אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר. עכ"ד. ולא יכולתי לעמוד עליהן שאם הוא אומר שמשער נקנור ולהלן אסור יהיה בכלל האיסור אף עזרת ישראל ששער נקנור בתחלת עזרת ישראל הוא שאין שער בין ע"י לעזרת כהנים. וא"כ הא דכתב עזרת כהנים לאו למעוטי ע"י אתא. אלא לאפוקי ע"נ. וכדמסיים למלתיה וקשיא לי דלפום מאי דתנינן הכא לא היתה לשכה זו כלל בעזרת נשים דבעזרת ישראל אנן קיימין. וכן קשיא לי על הכ"מ שגם הוא מיישב ע"פ זה הדרך של הראב"ד [ועיין בפ"ב משנה ו'] ומ"ש עוד הכ"מ דיש לתרץ דלשכת כ"ג לא היתה קבועה בבנין. אלא בלא בנין וכי הא שכתבתי בשמו לעיל ספ"ג זה ג"כ דוחק שאע"פ שי"ל שלא היה צריך קביעות. כיון דלכ"ג נעשה לצורך ז' ימים שמפרישין לפני יוה"כ. והוא אחת בשנה. מ"מ ממשנתינו לא נראה כן. אלא שהיתה לשכה קבועה דומיא דאינך. ומ"ש עוד הכ"מ די"ל שלשכת כ"ג לא של עץ היתה אלא בנין אבנים. ולא נקראת של עץ אלא מפני שהניחו בה עצים איזה פעם וכתב דטעמא דמסתבר הוא. דאל"כ למה נשתנית לשכה זו לעשותה של עץ יותר משאר לשכות שהיו של בנין. עכ"ד. וזה דוחק גדול שע"י שלפעמים היו מניחין בה עץ תהיה נקראת כן מלבד דאעיקרא דדינא פירכא לומר שהיו מניחים עץ בלשכה המיוחדת לכ"ג. ומאי דדייק מה נשתנית לשכה זו לעשותה של עץ אפשר לי לתרץ שנעשה כן כדי שלא תזוח דעתו עליו וכדאמרינן נמי במסקנא דגמרא פ"ק דיומא דף י"ט. שמטריחין עליו מדרום לצפון ומצפון לדרום. כדי שלא תזוח דעתו עליו להתגאות בכתר כהונה. אבל של סנהדרין דגזית היתה שלא שייך שם הזחת דעת הואיל ורבים הם גם הראש שבהם לא יזוח דעתו כיון שאינו דן יחידי. ועוד שכבר דעתם נחה ולא זחה כשראו לפניהם החצי מלשכתם שבנויה בקדש כדלקמן. ושם אינם רשאים לישב וכ"ש שראו המקדש לפניהם. ואינן כדאים לשרת שם בקדש. משא"כ בכהן גדול שאין כל אלו ואפשר לחוש שתזוח דעתו עליו. ולכך נעשית של עץ. וא"כ הדרא קושית הראב"ד לדוכתא מהא דלא תטע לך אשרה כל עץ. כיון דמשנתינו בעזרת ישראל שנויה. ולכן נ"ל דלא של עץ היתה ונקראת לשכת העץ היינו טעמא לפי שבה מפרישין כהן גדול ז' ימים לפני יוה"כ ואשכחן נמי דמפרישין אותו ז' ימים לפני שריפת הפרה ותמן תנינן ברפ"ג דפרה שמפרישין אותו ללשכה שעל פני הבירה ובית אבן היתה נקראת לפי שכל מעשיה היו בכלי אבנים כדפי' שם הר"ב. והלכך הסבו שם לשכה זו שהיא להפרשה דיוה"כ לקרותה לשכת עץ היפך בית האבן של הפרשת הפרה לומר שמעשה יוה"כ אינם בשל אבן דוקא. והרי טעם אחד כתבו התוס' ברפ"ק דיומא דלהכי לא היו מפרישין כ"ג לפני יוה"כ במקום הפרשתו לפרה דהואיל ונקראת בית האבן להיכרא שכל מעשיה באבנים. ואי מפרישין שם כ"ג לפני יוה"כ אז לא ה"ל היכרא לפרה. ע"כ. וכיון דמשום היכרא לא הפרישוהו בבית האבן. א"כ קריאת שם לשכת העץ ללשכת דיה"כ עביד נמי היכרא לומר דזו מעשיה בכל דבר אפילו בשל עץ משא"כ דפרה שאין מעשיה אלא בשל אבנים. ומש"ה אף לדס"ד דלא זו לשכת פרהדרין. אלא בדרום הוא אצל בית הטבילה שעל שער מים. וזו שבצפון של בית אבטינס היא ונקראת במשנתנו לשכת כ"ג לפי שבכל ז' הימים היה הולך שם ללמוד החפינה. היתה ג"כ נקראת של עץ מה"ט דפרישית דלהוי היכרא לשל פרה ולפי שללשכה האחרת היתה שמה עליה לשכת פרהדרין שזה שמה אשר יקראו לה מצד שהיא מיוחדת לכ"ג כדמפורש בריש יומא. מש"ה הסבו שם לשכת העץ לזו הלשכה השניה של כ"ג שבזה השם שמענו שהיא שייכא לכ"ג. שהיא נקראת של עץ בהיפך אותה דשל אבן ולהיכרא. וכ"ש דלמסקנא כדפי' הר"ב והרמב"ם דזו דמשנתינו היא של פרהדרין דניחא לקרותה של עץ. כך נ"ל. אלא דאכתי איכא למידק הואיל ואמינא דבעזרת ישראל קיימא היאך היתה דירת כ"ג שם שבעת ימים בתמידות והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד דמשום האי טעמא כשהוא קורא ביה"כ שקודם שמביאין לו ס"ת הוא יושב היה זה בע"נ דאילו בע"י אינו רשאי לישב. כדכתב הר"ב ברפ"ז דיומא. אבל גם זה בעיני לא יפלא שאע"פ שהיתה בנויה בקדש היתה פתוחה לחול ותנן במשנה ח' פ"ג דמעשר שני. הלשכות הבעיות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול. ולא היה לזו פתח כלל אל הקדש משא"כ לשכת הגזית דלקמן. והיו לה מעלות אשר יעלו עליה מן החול שהיא נמוך ממקומה של הלשכה שהיא בעזרה. וכמו שאפרש בס"ד לקמן בלשכת הגזית:
והיא היתה אחורי שתיהן. ללשכת הגולה ולשכת הגזית. רש"י פ"ק דיומא [דף י"ט]. ובשלטי הגבורים פכ"ג מדקדק לומר שכיון התנא בלשונו זה לומר שלשכה זו היתה אחורי כל אחת משתיהן ובענין זה שלשכת הגזית היתה במזרח לפני שתיהם שלשכת הגולה ולשכת העץ היו בנוין אחורי לשכת הגזית בשוה. והיתה לשכת הגולה לדרום של גזית ולשכת העץ בצפון של גזית. ונמצאת אומר שלשכת העץ אחורי דגזית ממש שהרי במערב שלה היא. וגם היא אחורי דגולה שהגולה היא בדרום. ונמצא שלשכת העץ אחוריה לצפון עכ"ד. ובצורה שאני מצייר בסוף המסכתא תשכיל זה היטב. ומ"מ אע"פ שנסכים לדבריו בדקדוק הזה. לפי שנראה כך מדלא תנן והיא היתה האחרונה. אלא אחורי שתיהן. ש"מ שהוא כדברי השליט הזה. עכ"ז מה שכתבתי אני לעיל לדעת הרמב"ם דדייק מהכא שאין סדרן של אלו הלשכות כמו שהן סדורים במשנה כסדרן שסדורים הקדומות במשנה דלעיל. מוכרח ג"כ לפי שאם נאמר שסדרן כך הוא ושלשכת העץ במזרח היתה. לא יתכן כלל לשון אחורי. שתצטרך להעמיד דגזית במערב ולפני אלו השתים ואותה של גולה דרומית לשל עץ בענין שזו של עץ היא נסתרת במערב מפני דגזית. ובדרום מפני דגולה. ואעפ"כ לשון אחורי לא דייקא דלעולם הפנים הוא המזרח. והרי א"כ זו של עץ אינה אחורי ממש. משא"כ כשאותה של גזית במזרח הוי אותה דשל עץ במערב. ויצדק אחורי כהוגן. ומדלא תנן נמי והיא האחרונה אלא תנן אחורי שתיהן. איכא ודאי למשמע כדברי השליט הזה:
לשכת הגולה שם היה בור קבוע כו'. וקשיא לי מאי האי בור קבוע. ובס"א גרסינן בור הגולה. ובסוף מסכת עירובין בפירוש הר"ר יהונתן ראיתי שהעתיק לשכת הגולה שם בור והגולה קבוע בו והגלגל נתון עליו ע"כ. ולגירסא זו הגולה כמו וגלה על ראשה דזכריה ד' שפירש"י כמין ספל גדול עגול. ע"כ. והוא מה שאנו קורין בל"א עמיר ששואבים בו במקצת מקומות ע"י גלגל. [וז"ל הראבי"ה ונראה שנקראת לשכת הגולה על שם הגלגל שבו משלשלים הכיור. כדי שלא יפסל בלינה ובני הגולה כרו שם בור לשקעו מפני שלא היה אז ים שעשה שלמה עכ"ל]:
ומשם מספיקים מים לכל העזרה. ל' הרר"ש בור הגולה מים מתוקים לשתייה. ואמת המים [דבמשנה ב' פ"ג] להדחה:
לשכת הגזית שם היתה סנהדרין כו'. והיתה עשויה גזית לכבודם של הסנהדרין. וכתב הר"ב שהיתה חציה בחול וחציה בקדש. ובקדש היו מפייסין. ועיין על זה מ"ש במשנה ב' פ"ק דתמיד. ועוד היו מתאספים שם לקרוא את שמע כדתנן ספ"ד דתמיד. ולכל אלו התשמישין היה אסיפת עם רב ולפיכך ראוי לשומה גדולה הרבה יותר משתי האחרות שאצלה וכמו שתראה בצורה בס"ד. וצריך לומר שהמקום שהיא בנויה בו בחול היה ג"כ גבוה כגובה העזרה שזה אין ספק בו שהלשכה היתה קרקעיתה שוה. אבל במקום שפתוחה היא לחול היו מעלות שעליה עולין וממנה יורדין לחול. שהוא נמוך:
ודנה את הכהונה. לשון הרמב"ם ספ"ו מהל' ביאת מקדש ועיקר מעשיהם התדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה כו' ע"כ. והדין עמו דהא במשנה ב' פי"א דסנהדרין תנן שממנה יוצאה תורה לכל ישראל. אלא הכא בעיקר מעשיהם התדיר שזה היו צריכין עכ"פ לבדוק את הכהונה. אבל הוראה אפשר שלא תבא כלל שלא יפלא דבר למשפט:
ודנה את הכהונה. ואת הלוים. כדמוכח משנה ה' פ"ד דקידושין וכדאיתא התם בגמ' [והמדפיסים השמיטו מהתוס' שלי[1] כמו שנעשה בדבורים אחרים שאכתוב אותם במהדורות בס"ד] אבל נקט הכא כהונה בלבד לפי שזאת ג"כ עיקרית להם יותר מבדיקת הלוים. וגם יתכן שהלוים לא היו עושים יו"ט כמו הכהנים שזכו לעבודה:
ויום טוב היו עושין. פי' אותם שלא נמצא בהן פסול היו קוראים כל אחד ואחד לרעיו ומיודעיו ושמחים עמו. והיו ג"כ מודים ומשבחים להש"י כו':
וכך היו אומרים ברוך המקום כו'. על שם שלשכת הגזית נקראת מקום שעליה נאמר מן המקום אשר יבחר ה'. כדתנן במשנה ב' פי"א דסנהדרין ולפיכך היו מכנים עכשיו הש"י בשם מקום לומר שהוא המקום האמתי המגביל עולם ומלואו בכחו יתברך. אמנם לא הגבלת מקום. שלכך חזרו ואמרו ברוך הוא להורות זה שאע"פ שאמרנו והגבלנוהו בשם מקום על שהוא מקומו של עולם. הנה ב"ה מלהזכירו כן על שם הגבלת מקום כי אם מצד שהוא חיי העולם ומקיימו. כך נ"ל:
משנה מידות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
- ^ לפנינו כבר הוחזר הדבור למקומו שם ד"ה ולא מן הדוכן.