תפארת ישראל על מידות ה

משנה מידות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על מידות · ה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

כל העזרה:    דהיינו כל הרווח שבתוך החומה הפנימית, מהתחלת עזרת ישראל במזרח עד סוף י"א אמה שאחורי ק"ק במערב:

היתה אורך מאה ושמונים ושבע:    ממזרח למערב:

על רחב מאה ושלשים וחמש:    מצפון לדרום:

מן המזרח למערב מאה ושמונים ושבע:    כיצד. מקום וכו':

מקום דריסת ישראל אחת עשרה אמה:    ממזרח למערב וקל"ה אמה מצפון לדרום. והרווח הזה נקרא עזרת ישראל:

מקום דריסת הכהנים אחת עשרה אמה:    ממזרח למערב, וקל"ה מצפון לדרום, והרווח הזה נקרא עזרת כהנים:

המזבח שלשים ושתים:    ממזרח למערב. דאע"ג דחסר אמה אחת, שהרי לא היה יסוד ברוב שטח המזרח של המזבח, עכ"פ הרי היה בולט אמה א' של יסוד בקרן מזרחית צפונית [ועי' לעיל רפ"ג], ולהכי נקרא אמה רווח ההוא יסוד אף שלא היה שם יסוד:

ההיכל מאה אמה:    דהיינו מהתחלת כותל מזרח של אולם, שהיה במזרח ההיכל עד אחר כותל המערבי של התאים שהיו במערב ק"ק:

ואחת עשרה אמה לאחורי בית הכפורת:    דהיינו הרווח שבין כותל מערבי של התאים המערביים, עד כותל המערבי של העזרה, היה הרווח ההוא י"א אמה:

משנה ב

מן הצפון לדרום מאה ושלשים וחמש:    כיצד. הכבש וכו':

הכבש והמזבח ששים ושתים:    אמה. דרוחב היסוד מצפון לדרום היה ל"ב אמה [עיין לעיל סי' ז']. והכבש אע"ג שג"כ היה שפועו מצפון לדרום ל"ב אמה, עכ"פ ב' אמות העליונות של כבש היה פורחים ממעל לבליטת אמה שכנגד היסוד וממעל לאמה של סובב. נמצא שלא היה שפועו חוץ מב' אמות הנ"ל רק ל' אמה. א"כ המזבח והכבש יחד תפסו מצפון לדרום רק ס"ב אמה:

מן המזבח לטבעות שמונה אמות:    מצפון לדרום:

מקום הטבעות עשרים וארבע:    דהיינו ד' שורות זו אחר זו ממזרח למערב. ובכל שורה ו' טבעות מצפון לדרום שהיו מחזיקים הו' טבעות הנ"ל כ"ד אמה עם ה' הרווחין שבין הו' טבעות:

מן הטבעות לשלחנות ארבע:    דח' שולחנות של שיש עמדו בין הטבעות לננסין, רוחב כל שולחן אמה על אמה, והשלחנות הללו עמדו על אותן ח' אמות שמן הטבעות לננסין בסדר א' מצפון לדרום. נמצא שהשולחנות ממלאין כל אותו רווח של ח' אמות. וה"פ דמתני' מן הטבעות למחצית מקום השולחנות ד' אמות, וממחצית מקום השולחנות עד הננסין ד' אמות [כך דעת הרמב"ם בפ"ה מבחירה. אמנם לתוספות [יומא דף ט"ז ב'] השולחנות עמדו בב' שורות שנמשכות מצפון לדרום, בכל שורה ד' שולחנות. נמצא חסר כאן במשנה לחשוב עוד ד' אמות מצפון לדרום למקום השולחנות. ונ"ל דלהכי לא תשב להו תנא, מדלא היו קבועים תמיד במקום א', דכשרצה להפשיט עליהן, מתטלטלין ממקומן לבין הננסין [כמ"ש לעיל פ"ג סי' נ"ט]. אבל לעולם היה מיוחד להן ד' אמות, לבד מן הד' אמות שבין הטבעות לשולחנות, ולבד מהד' אמות שמן השולחנות לננסין]:

והמותר:    כ"ה אמות הנותרים. [ולתוס' יומא הנ"ל שהיה עוד ד' אמות מיוחדין מצפון לדרום למקום השולחנות לא נשארו רק כ"א אמות]:

ומקום הננסין:    י"ב אמות ומחצה לכאן, וי"ב אמות ומחצה לכאן:

משנה ג

ושלש בדרום:   :

שבצפון:    שבדרום כך הגי' נכונה [לרמב"ם פ"ה מבחירה ולרתוי"ט כאן]:

לשכת המדיחים:    ממזרח למערב קחשיב. דבקצה זוית מזרחית דרומית של עזרת ישראל, היה לשכת המלח, ואחריה סמוך לה למערב פרוה, וסמוך לה למערב לשכת המדיחין, כולן עומדים בשורה אחת סמוכין זה לזה ממזרח למערב:

ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים:    דה' פעמים מחליף הכה"ג בגדיו ביו"כ, מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. ובין כל פעם ופעם טובל כאן, חוץ מטבילה ראשונה שטובל בחול בבות הטבילה שעל גבי שער המים, והרי עובי החומה לא נתקדש רק בשוה לקרקע העזרה [כפסחים דפ"ו א']. והעלו המים להגג ע"י סילונות מעשה אמן [וואססער קונסט בל"א], באופן שלא יהיו שאובין. ונקראת הלשכה הזאת ע"ש האדם שבנאה באומנות נפלאה וגדולה, להעלות המים תוך עובי כתליה, עד שהיה נראה כאילו בנאה והעלה בה המים בכשוף. [כך נ"ל פי' הש"ס [יומא דל"ה א'] פרוה אמגושי. וזה, כדי שלא תקשה קו' רתוי"ט דהאיך יקיימו בביהמ"ק בניין שעשה בכישוף. מיהו אע"ג דגם בית הטבילה שע"ג שער המים, ע"כ ג"כ נבנה בסילונות ובאומנות גדולה כנ"ל, אפשר ששם היו ניכרין הסילונות, משא"כ בפרוה לא היו נכרין הסילונות כלל. והיה דומה כאילו באו המים לשם מעצמן בדרך נעלם ונפלא]:

לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי הקדשים:    שמדיחין שם הכרס והקיבה שמלאין רפש. אבל הבני מעים האחרים, היו מדיחין על השולחנות של שיש שאצל הננסין [ועיין תמיד פ"ד סי' כ"ה]:

ומשם מסבה:    כמין כבש בלי מעלות ומדהולכת בעיגול נקראת מסיבה:

עולה לגג בית הפרוה:    נ"ל שהכבש היתה מבחוץ לבית המדיחין, ועולה ממעל לבית המדיחין עד גג הפרוה:

משנה ד

לשכת הגולה:    הגולה גרסינן:

לשכת הגזית:    לקמן מפרש טעם לשמות הלשכות:

אבא שאול אומר לשכת כהן גדול:    היא לשכת פרהדרין שנזכרת בריש יומא. ונקראת לשכת העץ, לאו משום שהיתה של עץ, דהרי אסור לבנות עץ מחובר ובולט מעזרת ישראל ולפנים. רק כנוהו כך, כדי להזכיר לכה"ג ע"י שם לשכתו, שכשיקלקל מעשיו, יהיה בלשכתו כעץ העשוי להרקב, ולא יהיה לו קיום זמן מרובה. וכשיתקן מעשיו כראוי, והיה כעץ עושה פרי לפרנס במעשיו את בני דורו, אז צדיק כתמר יפרח, ויאריך ימים כימי עץ ימי עמי [כיומא ד"ט א']:

והיא היתה אחורי שתיהן:    לשון אחורי היינו טמונת שתיהן. ור"ל שלשכת הגזית היתה במזרח להב' לשכות האחרות, והיה ארכה מצפון לדרום, כאורך לשכת עץ ולשכת גולה מצפון לדרום יחד. וטעם שהיתה הגזית גדולה כל כך, משום שהיו נאספים בה בני אדם הרבה. מיהו לשכת עץ וגזית על כרחך שהיו סמוכין לכותל צפוני של עזרה, דאל"כ היה אסור לסנהדרין ולכה"ג לישב בלשכתן. ועל כרחך שהיו ג"כ פתוחין לחול [כמש"כ סי' כ"ו], ועי' בצורה שציירנו בס"ד בשלהי מסכת זאת [אות כ"ז], וא"כ גזית טמונה בין הב':

וגג שלשתן שוה:    שאלו הג' לשכות לא היתה אחת גבוה מחבירתה. [ונ"ל עוד דקמ"ל דאע"ג דבניין התחתון של לשכת הגזית ולשכת פלהדרין, היה מקצתו בחול ומקצתו בקודש (כיומא כ"ה א') אפ"ה היה כל ג' הגגין שוה בלי סימן בין קודש לחול, דהרי גגין ועליות לא נתקדשו אפילו כשהבניין בנוי כולו בקודש [כפסחים פ"ה ב'). ואע"ג דבעליית ק"ק היה הבדלה, פספסין ופרוכת בין נגד ההיכל לנגד ק"ק. י"ל דהיכל שאני, שכך קבלו מהנביאים, וכדקאמר התם]:

שם היה בור קבוע:    *)הר"ב פירש שנקראת כך על שם הבור שחפרו שם בני הגולה. ותמהני וכי זו בלבד, הרי כל המקדש והלשכות עשו בני הגולה. ונ"ל דגולה גרסינן, ור"ל שפל, כמו וגולה על ראשה [זכריה ד']. וה"ק, שם היה בור של הגולה הקבוע, דהיינו שהיה ממעל להבור ספל שממלאים אותו כל יום ממימי הבור, והספל היה קבוע בכותל או ברצפה. או נ"ל דמלת עליו שבסוף, גם אגולה קאי, וה"ק, שם היה בור והגולה הקבוע והגלגל היה נתון למעלה מהבור' ומלאוהו בכל יום בשחרית, כדי שלא יצטרכו לשאוב מהבור בכל זמן שיצטרך מים. ונקט הכא שהיה הספל קבוע, ר"ל לא כספל של הכיור שאצל המזבח, שהיה הספל ההוא עם י"ב דדיו מתטלטל ע"י הגלגל שתלוי בו הספל, שמשקעין אותו בכל לילה לתוך הבור שלא יפסלו מימיו בלינה [כיומא דל"ז א'], אבל זה קבוע היה:

והגלגל נתון עליו:    ממעל להספל, כדי שכשישאבו בהדלי ע"י הגלגל מהבור, יוכלו לשפוך המים להספל בקלות:

ומשם מספיקים מים לכל העזרה:    דמימי האמה שעוברת בעזרה, היו מיוחדים רק להדחה, אבל מים אלו שבלשכה מתוקים ונאותים לבשול ולשתייה:

לשכת הגזית:    אף דכל העזרה היתה בנוייה מאבנים, זו שמיוחדת לכבוד הסנהדרין שיושבים שם, בנוה באבני גזית מרובעים:

שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת:    שהיתה בנויה חציה בקודש וחציה בחול, ופתוחה ב' פתחים, א' לקודש וא' לחול, וסנהדרין יושבין בחציה שבחול [כיומא דכ"ה] וביומא [כ"ה א'] אמרינן שכמין בסילקי גדולה היתה, וכ' בש"ג [דרע"ב] שכסילקי גרסינן בכף, ופירושו בלשון יון מקום גדול ונכבד מאד:

ודנה את הכהונה:    כל ענייני כהונה, שאין כהן נכנס לעבודה עד שבודקין אחר יחוסו, ושאין בו מום. וכמו כן דנין שם את הלויים שאין בהן דבר הפוסלן לשירות, וכמו כן דנו על כל דבר שיארע בקרבנות שבמקדש, ועל כל דבר שיארע בישראל, כי משם דת ודין יוצא לכל ישראל [כסנהדרין פ"א מ"ב], רק נקט הכא כהונה, שרוב התעסקם שם היה בענייני כהונה:

ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים:    לובש היינו הכתונת, ומתעטף היינו בראשו ור"ל המצנפת:

ויום טוב היו עושים:    בסוף היום כשדנו הכהנים ומצאום כשרים, עשו הסנהדרין משתה ושמחה. או ר"ל אותן שנדונו ונמצאו כשרים עשו יו"ט:

ברוך המקום ברוך הוא:    מפני שלשכת הגזית נקראת מקום, שנאמר וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', לכן היו מכנים עכשיו את הקב"ה בשם מקום, לומר שהוא מקומו של עולם, שבכחו יתברך הגביל את העולם ואויר המקיפו שהסמיכו אל התהו, שאין בו ממש. אמנם כדי שלא יטעה השומע לומר שעל המקום הגשמי מתכוונים. לכן חזרו ואמרו ברוך הוא, ר"ל ברוך אותו הנעלה על כל ברכה ותהלה, א"ס: