משנה כלים כט ג

עניין זאת ההלכה מבואר, וזה שהוא יספר באורך החוט אשר יטמאו בהתטמאות המשקולות במה שצריך למשקל, ומה שיוסיף על זה האורך הנה הוא טהור, ואפילו היה רוצה בקיומו וירצה בהשארותו זמן ארוך.

משקולת - הוא השקל אשר בו ישוו הכתלים אצל הבנאין, והעצים אצל הנגרים, והוא מעופרת ברוב וצורתה מפורסמת.

ואמר שחוט המאזנים שנים עשר טפחים, ומאזני הנגרים שמונה עשר.

וסיידין - הן אשר יסיידו שטחי הכתלים בסיד ועפר, והן ישוו אותו גם כן במשקולת.

וציירים - המציירים והן אשר יחוקקו הצורות בגוף הכותל, ואלו גם כן יצטרכו למאזנים:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

חוט המשקולת. בערוך וכן (ישעיה מד) יתארהו בשרד תרגומו משר ליה במשקלתא חוט הוא ובראשו אבר שהוא עופרת והוא ביד הבנאים ומורידין אותו כנגד הכותל לראות שלא יהא עקום כדכתיב (מ"ב כא) ואת משקולת בית אחאב:

חרשים. אומנים בנאים. אין זה הבנאים דבסוף אלו קשרים (דף קיד.) שהם תלמידי חכמים אלא שבונים בניינים גדולים וחוט המשקולת דרישא במיוחד לבנאים קטנים וכל הני שיעורים ודכולהו בבי דלקמן ביתר ממדתן אינן חיבור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

חוט המשקולת - הבנאים מחזיקים בידם חוט ובראשו עופרת ומורידים אותו כנגד הכותל לראות שלא יהא עקום:

חרשין - נגרין של עץ:

ושל בנאים - הבונים החומות הגבוהות והגדולות. וחוט המשקולת דרישא דלא הוי אלא שנים עשר, מיירי במיוחד לבנינים קטנים:

יתר מכן - יותר ממדות אלו שמנו חכמים בכל אחד ואחד, אע"פ שהוא רוצה בקיומן ^ו, טהור אותו העודף על המדה ולא הוי חבור לכלי:

ושל סיידים - הטחים פני הכותל בסיד וגם הם צריכים למשקולת, וכן הציירים שמציירים צורה בכתלים:

כל שהן - בין רב בין מעט הוי חיבור:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

[*חוט המשקולת. פירש הר"ב הבנאים כו'. ועיין בפירושו בסמוך על ושל בנאים כו']:

[*אם רצה לקיים. פירש הר"ב אע"פ שהוא רוצה כו'. וכן פי' הרמב"ם. ונ"ל דתנא מסריך סריך בלישנא דבמתניתין דסוף פרקין]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ו) (על הברטנורא) ונ"ל דתנא מסרך סריך בלישנא דמתניתין דסוף פרקין:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

של חרשין שמנה עשר: כך הגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וה"ר יהוסף ז"ל:

יותר מכאן אם רצה לקיים טהור: פי' אע"פ שרצה לקיים טהור:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

חוט המשקולת: זענקבלייא בל"א שתולין אותו בוני החומה על כל נדבך לבנים שיסדרו בחומה. לבחון על ידו אם מונחים ביושר ואע"ג דכל חבלין וחוטין אמק"ט מדאינן רק שזור [כת"כ שהביא רתוי"ט רפכ"ז] אפ"ה חבל זה מדמחובר להמשקולת שהוא כלי מתכות מק"ט. דכל המחובר לטמא טמא [כפי"ב מ"ב]:

שנים עשר: ר"ל עד י"ב אמות הו"ל חבור. [כך היה נ"ל דאמה שנזכר במשנה בסוף אכולהו דתני מקמא הכי קאי. אולם הרמב"ם והרא"ש כתבו דר"ל י"ב טפחים ולא זכיתי לידע מאיזה מקור הוכיחו רבותינו כך. כי גם ממשנתינו גם מתוספתא נראה טפי דאמה שנזכר בסוף אכולהו דתני לעיל מנה קאי. ועכ"פ לפי דברי רבותינו ז"ל ה"ה אינך דמשנתינו כולן במנין טפחים קאמר. מלבד הנ' אמה שפי' בהו תנא דלאו בטפחים דלעיל מנה מיירי]:

של חרשין: ר"ל חוט המשקולת של בוני כותל עץ:

של בנין: ר"ל וחוט המשקולת של בוני מגדלים גבוהים:

אם רצה לקיים טהור: ר"ל אע"ג שרוצה לקיימן כך. אפ"ה אין היותר מהשיעור חיבור להשיעור דאע"ג דמה שלפנים מהשיעור מק"ט. אפ"ה מה שחוץ מהשיעור נשאר בטהרתו וגם אמק"ט שם. [כך פי' הר"ש והר"ב. וכך פסק נמי הרמב"ם [פכ"א מכלים]. וק' כיון שדעתו לקיימן כך יחד הרי כל המחובר לטמא טמא [כפי"ב מ"ב]. ואת"ל כל שא"צ אהדדי לא אמרינן כל המחובר לטמא טמא [כפי"ט מ"ח]. עכ"פ למה הוצרכו רבותינו להדחק במלת אם ולפרשו כמו אע"ג. ולא פירשו כפשוטו דאם רוצה לקיים כך שישאר החבל ארוך אף שהוא יותר מצרכו. כולו טהור ואמק"ט דמ"ש מקורדם דבבולט ידו לאחריו יותר מהראוי דכולו טהור. אף מה שמהקתא תוך השיעור [וכמ"ש הר"ב במ"ד] וה"נ כשהחבל יותר מהשיעור. אינו ראוי להמשקולת וכלטול ממנו דמי ואמק"ט ככל חוטים וחבלים שאמק"ט [וכמש"ל] אבל בעתיד לחתוך מהחבל היתר מצרכו בשיעורו הנ"ל אז רק הנצרך להמשקולת מק"ט. והנותר אינו חיבור להשיעור דלמגזייא קאי. וי"ל דא"א לומר כן. דאי נימא דיש הכא חילוק בין דעתו לקיים החבל כך או לא. א"כ תקשי מ"ש הכא מלעיל בחבל היוצא מן המטה [רפי"ט] דלא מחלקינן בכך. אע"כ דהתם והכא דינן שוה. ואין חילוק בין דעתו לקיימן או לא. דבכל גוונא מה שלפנים מהשיעור טמא. ומה שחוץ מהשיעור נשאר בטהרתו. ואי משום קושייתינו דמ"ש מקתא במ"ד דפי' הר"ב דכשהוא יותר מהצורך כולו אמק"ט ע"כ צריך לחלק בין חבל רך לקתא קשה. דדוקא בחבל מטה [רפי"ט] וכ"כ בחבל של ציירים במשנתינו. שגם כשיש מותרות בהחבל מה שאינו נצרך לו יכול לכננו על ידו [כפרה פ"ז מ"ז] ויכול להשתמש בו כך אף שיש בו הרבה יותר מהראוי. וכיון שכך אותו החלק שצריך לתשמישו הו"ל חיבור ומק"ט והנותר אינו חיבור. אבל קתא מדהוא קשה. אם הוא ארוך יותר מהראוי אינו ראוי לתשמיש כלל. מה אמרת הרי אפשר שיקצץ הנותר הרי אז פנים חדשות בא לכאן. דאין לדמותו להעושה מפשוט פשוט דלא חשבינן ליה כפנים חדשות [כפכ"ח מ"ה] הכא שאני דקודם שקצץ היותר לא הוה חזי כלל. והו"ל שפיר לאחר שקצצו פנים חדשות. משא"כ התם. לפיכך הכא כיון שקודם שיחתוך היתר לא חזי כלל אינו חיבור. ויש ראיה לזה מלשון המשנה דיש לדקדק למה רק במשנתינו קאמר תנא דינא דיתר מכאן. ולא קאמר הכי בכל המשניות שאח"כ. אע"כ משום דבכל השיעורין שנזכרו בכל המשניות שבפרקן הדבר פשוט דמדיוקא שמעינן. דכיון דקאמר דבשיעור כך וכך כולו חיבור. ממילא שמעינן דכשהוא יותר מהשיעור. כולו אינו חיבור והיינו מדלא חזי כלל. דאף בחוטי מאזנים דמשנה ד' וכדומה. א"א לכננו או לענבו. שעי"ז יכבד הכף ולא יהיה יכול לכוון משקלו כראוי. אבל בחוט משקולת הכא שאפשר לכנן החוט על ידו וכדאמרן אצטריך תנא שפיר למתני. דאפי' אם רצה לקיימו כך. רק המותר טהור. אולם הרמב"ם [בפ"כ מכלים הי"א] נראה ברור מדבריו דס"ל דגם בקורדם רק היתר מהשיעור טהור ודלא כהר"ש והר"ב]:

ושל ציירין: היינו מסיידי ומציירי הכותל שגם הם צריכים למדוד שוויי פני הכותל:

כל שהן: דאפי' חבל המשקולת ארוך הרבה הו"ל חיבור:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת