מלאכת שלמה על כלים כג

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

שָנִקְרְעוּ:    הרי"ש בשבא גרסי' לה וכן נקד ה"ר יהוסף ז"ל:

ובמה שבתוכם טהור:    מתני' דלא כר' אליעזר דא"ר יהושע בן קרחא משמו בתוספתא דאם נקרעו והטבילן כמות שהן אין מה שבתוכן חוצץ דהכל חבור. ועיין שם סוף פרק ארבע מיתות:

מפני שהתפר מחברו:    כך צ"ל:

אלו טמאים משום מרכב:    שאינם עשויין לישיבה אלא לישען עליהן. הרא"ש ז"ל:

זֶרֶז האשקלוני:    בנקודת סגו"ל גרסי' הרי"ש וכן בערוך וכן נקד הרב רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל לאפוקי מי ששונה זריז ביו"ד:

מדוכה המדית:    הרמב"ם ז"ל גריס מדיכה המדית ביו"ד ופירש שהוא אוכף הנעשה במדי סרג בערבי ולזה הסכים הרא"ש ז"ל. וכן הגיה גם כן הרב רבי יהוסף ז"ל אך בערוך נראה דגריס מדוכה בערך מדי. ועיין בספר קרבן אהרן:

רבי יוסי אומר אף טפיטן של סוס טמא מושב:    ל"ג מלת אף:

מה בין מרכב למושב:    לפי שנחלקו ר' יוסי וחכמים בטפיטן של סוס אם הוא מרכב או מושב לפיכך שאל ואמר מה בין מרכב למושב:

חלק מגעו ממשאו:    שהנושא את המרכב מטמא בגדים שהוא נוגע בשעה שנושאו אבל הנוגע בו אינו מטמא בגדים והנוגע במושב מטמא. הרא"ש ז"ל. והוא פי' הרמב"ם ז"ל:

ומושב לא חלק מגעו ממשאו:    פי' אלא אפי' מגעו מטמא בגדים והכי תניא בספרא והנושא אותם מה ת"ל שיכול אין לי שמטמא במשא אלא מרכב בלבד משכב ומושב מנין ודין הוא ומה אם מרכב שאין מגעו מטמא בגדים משאו מטמא בגדים משכב ומושב שמגען מטמא בגדים אינו דין שיהא משאן מטמא בגדים גולל ודופק יוכיחו שמגעם מטמא בגדים ואין משאן מטמא בגדים אף אתה אל תתמה על המשכב ועל המושב שאע"פ שמגען מטמא בגדים לא יהיה משאם מטמא בגדים תלמוד לומר והנושא אותם לרבות המשכב והמושב ע"כ:

תפית של חמור:    נראה דמתני' דלא כר' שמעון דאיהו קאמר בתוספתא טפית טמאה משום מרכב ושמא יש לחלק בין תפית של חמור לתפית דהכי נמי ת"ק דידיה אמר האוכף טמא משום מושב והטפית שלו טמא מרכב. ופשט התוספתא מוכיח כפירוש הרמב"ם ז"ל שהביאו ר"ע ז"ל במתני' דלעיל ולפירושו של הר"ש ז"ל הוצרך לדחוק דאוכף דקתני בתוספתא לא של נאקה אלא סתם אוכף:

או שפרצן:    בלי יו"ד גרסי' לה:

הרי אלו טמאין מדרס:    מפני שהנשים יושבות עליהן ומקוננות את מתיהן ומתני' כחכמים ודלא כרבי מאיר דפליג עלייהו בתוספתא ואמר דכר וכסת של מת אין טמאין מדרס והכל שוין שהן טמאין טמא מת:

כסא של כלה:    אינו עשוי אלא לכבוד ומושיבין הכלה עליו לפי רגע וכן של משבר אינו אלא לשעת לידה. הרא"ש ז"ל:

וכסא של כובס שהוא כורם:    גרסי' במ"ם ואיתא בשבת פרק ט' דף פ"ח והתם קחני שכורמין עליו את הכלים וכן הערוך הביאו בערך כרם במ"ם: וברמב"ם שם פכ"ה סי' ב' כתוב כסא של כובס שכובס. אכן אני מצאתיו מוגה מספר מדוייק מכתיבת יד הרמב"ם ז"ל בעצמו בחתימת שמו בסופו שכורם במ"ם [ועי' בפי' המשניות המוגה וצ"ע אם אין שם ט"ס]. אכן בכסף משנה לא משמע כן:

הַחֵרֶם:    בחמש נקודות דכן הוא בספר מיכה: זוטו. כמו זוטו של ים דהיינו ארעיתו ותחתיחו אבל רש"י ז"ל בר"פ אלו מציאות פי' זוטו לשון גודל ושירוע כמו ואל אצילי ואל זטוטי:

פלצור:    מין מצודה של עץ ארוך כמו אמה:

הסכרים:    ואית דגרסי השכרין בסי"ן כמו כל עושי שכר אגמי נפש: