משנה כלים ח ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ח · משנה ו | >>
בית שאור מוקף יג צמיד פתיל ונתון לתוך התנור, השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים, התנור טמא והשאור טהור.
ואם היה כזית מן המת, התנור והבית טמא, והשאור טהור.
אם יש שם פותח טפחיד, הכל טמא.
בֵּית שְׂאוֹר
- מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל
- וְנָתוּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר,
- הַשְּׂאוֹר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ
- וְהַקֶּרֶץ בֵּינְתַיִם,
- הַתַּנּוּר טָמֵא,
- וְהַשְּׂאוֹר טָהוֹר.
- מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל
- וְאִם הָיָה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת,
- הַתַּנּוּר וְהַבַּיִת טָמֵא,
- וְהַשְּׂאוֹר טָהוֹר.
- הַתַּנּוּר וְהַבַּיִת טָמֵא,
- אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- הַכֹּל טָמֵא:
בית שאור מוקף צמיד פתיל, ונתון לתוך התנור -
- השאור והשרץ בתוכו, והקרץ בינתיים - התנור טמא, והשאור טהור.
- אם היה כזית מן המת - התנור והבית טמא, והשאור טהור.
- אם יש שם פותח טפח - הכל טמא.
יצטרך שנקדים בכאן שורשים עצומים ואז תבין זאת ההלכה:
- וזה כי כאשר יהיה כלי חרש בתוכו אוכלים טהורים, והיה מוקף צמיד פתיל על הפנים אשר יתבאר בעשירי מזאת המסכתא, והיה זה הכלי המוקף צמיד פתיל תוך כלי חרש אחר, עוד הגיע שרץ בזה הכלי חרש הגדול, שהאוכלין והמשקין אשר תחת הצמיד פתיל טהורים ואף על פי שהן באויר כלי חרש הגדול, כי כל כלי חרש המקיף לו היקף צמיד פתיל, כבר הציל כל מה שיש בתוכו משיטמא באויר כלי חרש הכולל לו. והוא אמרם בתורת כהנים "יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרש ונתון לתוך התנור יהיה טמא, תלמוד לומר מכל האוכל ולא כל אוכל, פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרש ונתון לתוך התנור". ושם התבאר כי כאשר היה כלי שטף מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך כלי חרש, והיו בתוך הכלי שטף אוכלים ומשקים, והגיע השרץ באויר כלי חרש הגדול, הנה האוכלים והמשקים טמאים. והוא אמרם "כל האוכל, להביא מוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור", שאינו מציל מיד כלי חרש בצמיד פתיל אלא מה שיציל באוהל המת, וידוע שכלי שטף אינו מציל באוהל המת בצמיד פתיל כמו שיתבאר בעשירי מזאת המסכתא. ושמור זה השורש.
- והשורש השני, כי כאשר היה כלי חרש מוקף צמיד פתיל והיה בו כזית מן המת או כעדשה מן השרץ, ונכנס זה הכלי המוקף באויר כלי חרש או בבית, הנה הוא יטמא כמו שיטמא השרץ והמת לא יועיל הקפת צמיד פתיל בכמו זה. אבל דין הטומאה תחת צמיד פתיל או חוץ ממנו שווה, ואמנם יציל צמיד פתיל מה שיגיע בו מהדבר הטהור עד שלא יטמא לבד. ובתוספתא דכלים אמרו "צמיד פתיל ואוהלים מצילין על הטהרות מליטמא, ואין מצילין על הטומאות מלטמא". ושם נאמר גם כן שאין צמיד פתיל לטומאה. ושמור זה השרש גם כן.
ובית שאור - כלי נחלק בתחילת עשייתו לשני חלקים והוא מחרש וישימו השאור באחד מן החלקים והקמח או המלח בחלק האחר, וזה הדופן המבדיל בין החלקים יקרא קרץ, מלשון "מחומר קורצתי גם אני"(איוב לג, ו), רוצה לומר הבדלתי ונחתכתי.
ואמר כי כאשר היתה השאור באחד מן החלקים והשרץ בחלק האחד, והדופן מבדיל בין השרץ והשאור, והוא אמרו והקרץ בינתים, עוד היה הכלי כולו מוקף צמיד פתיל והוא בתוך התנור, הנה התנור כבר נטמא בהגעת השרץ לתוכו כאשר הקדמנו בשורשים, והשאור טהור לפי שהוא תחת צמיד פתיל.
והוא הדין בעצמו אם היה כזית מן המת במקום השרץ תחת צמיד פתיל גם כן, הנה התנור והבית אשר בו התנור טמא בהגעת כזית מן המת תוך הבית, ואף על פי שהוא תחת צמיד פתיל כמו שהתבאר בסוף פרק שמיני מאהלות, והשאור גם כן טהור להיותו תחת צמיד פתיל, שצמיד פתיל גם כן מציל במת כמו שיתבאר.
ואם היה בין החלק אשר בו כזית מן המת ובין השאור פותח טפח על טפח, הנה השאור גם כן טמא, לפי שהשורש בטומאת מת טפח על טפח מביא את הטומאה, כמו שהתבאר שורש זה ופירושו במסכת אהלות:
בית שאור. בשל חרס עסקינן דאי בשל עץ אין כלי שטף המוקף צמיד פתיל מציל באויר התנור כדתניא לעיל וכשנטמא התנור נטמא השאור אלא האי בית שאור של חרס ויש בו שני קיבולים כלי אחד כעין שני קבולים והמחיצה המפסקת היא נקראת קרץ לפי שהיא של חרס מלשון (איוב לג) מחומר קורצתי ומגעת עד שפתו והשאור מצד אחד והשרץ מצד אחד והקרץ בינתים היא המחיצה בינתים ומוקף הבית שאור צמיד פתיל דהוה ליה כלי אחד כדמוכח בצמיד פתיל בפני עצמה: התנור והבית טמאה דאין צמיד פתיל לטומאה והשאור טהור דהרי הוא מוקף צמיד פתיל ואם יש בו פותח טפח היינו שמעצמו נפרד החיבור של צמיד פתיל דלעולם מציל עד שיסתור בפותח טפח במתני' בספרי זוטא הוא טח בתנור ושייר הרי זה כל שהוא ובזמן שפרע מעצמו שיעורו בפותח טפח:
בית שאור מוקף צמיד פתיל - בכלי חרס עסקינן, שמציל באויר התנור בצמיד פתיל כדרך שמציל באוהל המת, דכתיב (ויקרא יא) מכל האוכל אשר יאכל, ולא כל האוכל, פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור שאינו מיטמא מאויר התנור. אבל כלי שטף אינו מציל בצמיד פתיל על אוכלים שבתוכו, דהכי תני בתורת כהנים, [כל] האוכל, להביא המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור, שאינו מציל מיד כלי חרס יב: השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים: כגון שיש לכלי זה שני קיבולין, והמחיצה המפסקת בין בית קיבול לחבירו נקראת קרץ, לשון מחומר קורצתי גם אני (איוב לג ו), והמחיצה מגעת עד שפתו, והשאור מצד אחד והשרץ מצד אחר והקרץ היא המחיצה החוצצת בינתים, ומוקף הכלי כולו צמיד פתיל, דנמצאו השאור והשרץ שניהם מוקפים צמיד פתיל:
התנור טמא - מחמת השרץ שבתוך הצמיד פתיל. שצמיד פתיל מציל על הטהרות שבתוכו מלקבל טומאה, ואינו מציל על הטומאה שבתוכו שלא לטמא את אחרים:
והשאור טהור - דהרי הוא מוקף צמיד פתיל בפני עצמו:
ואם היה שם פותח טפח - שנפרצה המחיצה שבין השאור ובין כזית מן המת בפותח טפח:
הכל טמא - דטפח על טפח פתוח מביא את הטומאה:
בית שאור. פי' הר"ב בכלי חרס עסקינן כו'. אבל כלי שטף כו'. דמרבה אני כלי חרס. ומוציא אני כלי שטף. דומיא דטומאת מת. כמו שיתבאר בפ"י:
מוקף צמיד פתיל. על הפנים אשר יתבאר בעשירי מזאת המסכת. הרמב"ם:
[*התנור טמא. פי' הר"ב שאין צמיד פתיל כו' עיין מה שכתבתי בסוף משנה א פ"ד דאהלות]:
אם יש שם פותח טפח. לענין טומאת מת וכן פי' הרמב"ם בהדיא. אבל לענין טומאת שרץ. אין עירוב האויר מועיל לטמא כדתנן לעיל משנה ג'. ומהר"ם כתב. הקשה ר"י מסימפונט. מאי איריא פותח טפח אפי' כל שהוא נמי. דתו לא ה"ל מוקף צמיד פתיל. ותירץ כגון שנפרץ מענמו. כדאיתא בספרי זוטא היה טח בתנור ושייר. הרי זה כל שהוא. כלומר אם שייר בו כל שהוא לא הוי מוקף צמיד פתיל להציל. ובזמן *)שפרע מעצמו שיעורו בפותח טפח. ע"כ. וכך הם דברי הר"ש. [*וקאי נמי אטומאת מת בלבד]:
(יב) (על הברטנורא) דמרבה אני כלי חרס ומוציא אני כלי שטף. דומיא דטומאת מת כמו שיתבאר בפרק י':
(יג) (על המשנה) מוקף כו'. על הפנים אשר יתבאר בעשירי מזאת המסכת. הר"מ:
(יד) (על המשנה) פותח טפח. לענין טומאת מת. וכן פירש הר"מ. אבל לענין טומאת שרץ אין עירוב האויר מועיל לטמא, כדתנן לעיל משנה ג'. והיינו כשנפרץ מעצמו אבל אם שייר בו אפילו כל שהוא לא הוי צמיד פתיל. עתוי"ט:
בפי' ר"ע ז"ל. צריך להיות נקראת קרץ לפי שהיא של חרס מלשון מחומר קורצתי וכו':
ואם יש שם פ"ט הכל טמא: פי' הרמב"ם ז"ל שנפרצה המחיצה שבין השאור ובין כזית מן המת. והר"ש ז"ל פי' ואם יש בו פ"ט היינו שמעצמו נפרד החבור של צמיד פתיל דלעולם מציל עד שיסתור בפותח טפח ע"כ. ומצאתי בפירושי הרא"ש ז"ל הגהה וז"ל אמר יצחק פי' ה"ר מנחם ז"ל יש אומרים דהא דקתני הכל טמא אכזית מן המת קאי אבל בשרץ אע"פ שיש טפח אין הטומאה עוברת כיון שהוא כלי אחד וכך נעשה מתחלתו והוא מוקף צמיד פתיל ולי נראה דקאי גם אשרץ מידי דהוה אכוורת פחותה בפ' זה ע"כ. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת שמיני פרשה ז'. והילך פי' תוספת יום טוב. אם יש שם פותח טפח לענין טומאת מת וכו' שיעורו בפותח טפח ע"כ. וכך הם דברי הר"ש ז"ל. ולפי זה צריך לחלק דהכא שאני שהוא כלי אחד אלא שהקרץ בינתים משא"כ בתנור וחבית דמתני' ג' שהם שני כלים נ"ל עד כאן [משמע שכן הי' גירסתו בתי"ט ולפ"ז הבין הת"יט בדברי המהר"ם והר"ש דקאי גם אשרץ וע"ז כ' לחלק מהך דלעיל מ"ג דהכא דהוא כלי א' מועיל עירוב האויר בפ"ט לטמא וכן מצאתי בס' חזון נחום שהעתיק בשם התי"ט כמ"ש המחבר. וע"ש מ"ש ליישב לענין דינא דברי ה"ר מנחם עם דברי התי"ט הללו דה"ר מנחם מיירי שהפ"ט נעשה מתחלה והתי"ט מיירי כשנפחת אח"כ ומ"מ גם לפי הגירס' זו בהת"ט מוכח שלא דקדק התיו"ט שהר"ש פי' שפותח טפח הוא בהצ"פ ולא בהקרץ וצ"ע. שוב ראיתי בהתיו"ט שנדפס פעם ראשון ע"י המחבר [פראג שע"ו] מהדורא קמא כדברים האלו שהביאו המ"ש והח"נ בשמו.]:
יכין
בית שאור: הוא כ"ח. דדוקא כ"ח שאמק"ט מגבו וכ"ש כלי שאמק"ט כלל ככלי אבנים וכו'. ניצל ומציל בצמ"פ. אבל כלי שטף שמקבל טומאה גם מגבו. א"א שיציל בצמ"פ. מדהוא עצמו נטמא:
השאור והשרץ בתוכו: בתוך הבית שאור:
והקרץ בינתים: דהיינו שיש להבית שאור ב' קיבולין. והמחיצה שמפסקת ביניהן נקראת קרץ. והיה מחיצה זו מגעת עד הכסוי שעל הבית שאור. ועי"ז השאור והשרץ כל א' מוקף צמ"פ לבד:
התנור טמא: ולא ניצל התנור מצד תוך תוכו. כיון שפה הבית שאור תוך התנור. ואע"ג שסתום בצמ"פ. הרי כיון דצמ"פ מציל רק מלהכניס טומאה ולא מלהוציא טומאה. וא"כ כפתוח פיו דמי. וטומאה נכנסת ויוצאת דרך שם:
והשאור טהור: אע"ג ששני החללים מחוברים אפ"ה לא נטמא השאור והבית שאור. דמדמגיע הקרץ עד הכסוי הו"ל כקערות שבטבלא בלי לזבז עודף [פ"ב מ"ז] ואפי' אם היה הבית שאור כלי שטף לא היה נטמא ב"ק א' כשנטמא חבירו [ועפכ"ה מ"ד] רק כשא' מהן עיקר וחבירו טפל לו. ואילו לא היה סגור בצמ"פ היה נטמא השאור מדמונח בחלול התנור הטמא. וכקדירה שבה משקין טמאין לעיל [מ"ד] רק דהכא אעפ"כ לא היה נטמא הב"ק ההוא מהאוכלין. מדאין אוכלין מטמאין כלי:
והשאור טהור: דהרי מונח תחת צמ"פ:
אם יש שם פותח טפח: שנתנקב הקרץ שבין ב' החללים מעצמו בגודל טפח על טפח. או שהיה חלול תחת הקרץ או למעלה משפתו העליונה או בצדדיו ובאופן שמפולש מחלק א' של בית שאור לחבירו ומפולש טע"ט. דרק אם הנקב נעשה בכונה אז אפי' נקב כ"ש שוב אמ"צ בצמ"פ. מדהו"ל הנקב כפתח הכלי [וכן משמע נמי לקמן פ"ט מ"ח וע"ש]:
הכל טמא: דכל פותח טפח מביא הטומאה. מיהו זהו דוקא בטומאת מת. אבל בשרץ ברישא. אפי' ניקב המחיצה שביניהן בפותח טפח. אין עירוב אויר מטמא. כיון דעכ"פ יש צמיד פתיל נגד אויר התנור שנטמא. א"כ מה מזיק שהאויר שבין ב' חלקי השאור מעורבים. הרי אפי' הכי אין נכנס טומאה מזה לזה. דלא גרע מלקמן [מ"ז] כשנמצא שרץ בעין התנור. דג"כ החלול ההוא מעורב עם חלול התנור. ואפ"ה התנור טהור. והיינו משום דאין עירוב אויר מטמא רק במת בשיש פותח טפח. ולא בשרץ. ואע"ג דברישא באין הקרץ מגיע לכסוי השאור טמא. התם לאו משום עירוב אויר מטמאינן ליה. רק מדהו"ל שפה חיצון כלזבז עודף דמצרף כל מה שבתוכו [כפ"ב מ"ז ומה שהקשה כאן רתוי"ט בשם מהר"מ. עיין מ"ש בזה פרק ה' דאהלות בבועז סי' ב'](*ה):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
מתוך: גביעי גביע הכסף/ש"ס (עריכה)
(משנה, כלים ח, ו) בית שאור: נראה שהבית שאור היה של אבן והקרץ אין פירושו מחיצה, שלא מצינו בשום מקום קרץ מחיצה, אלא הקרץ הוא פשוטי כלי עץ שעושין בו מקריצות וצ"ל "והקרץ בינתיים", שלא היה נוגע השרץ או המת בשאור רק בקרץ, והוא אינו מקבל טומאה אפילו טומאת מת. ומה שאמר בסיפא דמתניתין "אם יש שם פותח טפח" פירושו שחלל הבית שאור היה טפח על טפח ורום טפח וק"ל. ובזה יתורץ כמה דקדוקים. ואמרתי זה לפני אדמ"ו הגאון ז"ל והסכים לדברי.