משנה כלים ב ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ב · משנה ד | >>

[עריכה]

פנס שיש בו בית קיבול שמן, טמא.

ושאין בו, טהור.

מגופת היוצרין שהוא פותח בה, טהורה.

ושהוא גומר בה, טמאה.

משפך של בעלי בתים, טהור^כ.

ושל רוכלין, טמא, מפני שהוא של מידה, דברי רבי יהודה בן בתירא.

רבי עקיבא אומר, מפני שהוא מטהו על צדו ומריח בו ללוקח.

משנה מנוקדת

[עריכה]

פַּנָּס שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן,

טָמֵא;

וְשֶׁאֵין בּוֹ,

טָהוֹר.

מְגוּפַת הַיּוֹצְרִין שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בָּה,

טְהוֹרָה;

וְשֶׁהוּא גוֹמֵר בָּהּ,

טְמֵאָה.

מַשְׁפֵּךְ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים,

טָהוֹר;

וְשֶׁל רוֹכְלִין, טָמֵא,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׁל מִדָּה,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ

וּמֵרִיחַ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

פנס -

שיש בו בית קיבול שמן - טמא,

ושאין בו - טהור.

מגופת היוצרין -

שהוא פותח בה - טהורה,

ושהוא גומר בה - טמאה.

משפך -

של בעלי בתים - טהור,

ושל רוכלין - טמא,

מפני שהוא של מידה - דברי רבי יהודה בן בתירה.

רבי עקיבה אומר: מפני שהוא מטהו על צידו, ומריח בו ללוקח.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

יעשו כלים מחרס כמו עששית, יכנס בו הנר והוא מכוסה כדי שלא יכבהו הרוח, ולו נקבים בצידיהם תצא מהן האורה, וזה הכלי תקרא פנס.

ומגופת היוצרים - אבני היוצרים, מלשון "יגיפו הדלתות"(נחמיה ז, ג), והן מחרש יעשו עליו הכלים.

ואצל היוצרין מהן הרבה יעשו עליו "אל גפן" ו"אל צארי" והדומה להם מהכלים הגדולים אשר נבנין ביד, ואשר ישליך עליהן הטיט תחילה, מהן יעשו הכלים אשר אין להן שפה, ולזה הן טהורים. ואשר יתקנו עליו הכלי ויעמידהו אחר שקבל תמונתו מן הטיט, הנה לזה הכלי שפה, ולזה הוא טמא. ועניין פותח בה - אשר יפתח הטיט ביד עליו עד שיקבל התמונה.

ומשפך - הוא בלשון ערבי "אלקמע", ותמונתו מפורסת. והוא נמצא אצל העטרים יצטרכו אליו במכירת מי הוורד והשמנים בעלי הריח, מריח בו הקונה מזה הבושם, ויעזבו בצד המשפך מעט להריח בו. הנה כבר שבכלי קבול, ולזה הוא טמא.

והלכה כרבי עקיבא:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

פנס. בפרק הישן (דף כט.) אמרינן נטל פנס מלפניהם והושיבן בחשך. פי' בערוך שנותנין בו נר מפני הרוח שלא יכבה. וצריך ליישב דמשמע אין בו בית קבול שמן אע"ג דיש לו בית קיבול נר טהור דתניא לקמן בתוספתא פרק בתרא פנס של זכוכית שיש בו בית קיבול שמן טמא בית קיבול נר טהור ותימה הוא מאי שנא זה מזה. ושמא בית קיבול נר אין לו תוך אלא הנר יושב עליו ויש בו מחיצה כנגד השלהבת והופכה לצד הרוח שלא יכבה:

מגופת יוצרים. להכי נקט יוצרים דאין זו כמגופת חבית דבכל דוכתא שמניחים על פי חבית ומדבקים בטיט דההיא אפילו יש לה בית קיבול. לכפות על פי חבית עשויה וטהורה אלא כלי אחר שיש ליוצרים הנקרא מגופה יש שפתחן צר ויש שפתחן רחב וקאמר שהוא פותח בה שעדיין עתיד להרחיב פתחה טהורה שלא נגמרה מלאכתה והויא כגולמי כלי חרס ושהוא גומר בה ומניחה כך בפתח צר טהורה וכרבי מאיר אתיא דאמר בפ' המביא (דף לב.) כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה משעה שנגמר מלאכתן ולא כרבנן דאמרי (לקמן פ"ד מ"ד) משיצרפן בכבשן. ולא מסתבר לפרושי כעין אילפסין (עדיות פ"ב) עירניות דהתם דפליגי ר' אלעזר בר צדוק ורבנן:

משפך. אונטונויי"ר בלע"ז:

ושל רוכלים. שהוא קטן להכניס לפכין קטנים את השמן ומחזיק לוג או שני לוגין והרוכל מניח אצבעו מתחתיו כנגד הנקב ומודד בו שמן ומסיר אצבעו והשמן יורד לכלי של לוקח ועשוי לקבלה הוא ומקבל טומאה ור"ע אפילו כשאינו של מדה מטמא כדמפרש טעמיה שמטהו על צדו לקבל בו מעט להריח ללוקח:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

פנס - כמין עששית של חרס עשויה נקבים בדפנותיה שמהן האורה יוצאת, ומניחים הנר בתוכה שלא יכבנה הרוח:

שאין לו - בית קיבול שמן. אע"פ שיש לו בית קיבול נר:

טהור - שבית קיבול נר אין לו תוך, אלא הנר מונח עליו ^יח:

מגופת היוצרים - כעין אבנים של חרס ^יט שהיוצרים עושים הכלים עליהן:

את שהוא פותח בה - כלומר המגופה שהיוצר משליך עליה הטיט ומפתח עליה בידיו צורת הכלי:

טהורה - לפי שאין לה שפה סביב ואין כאן תוך:

ושהוא גומר בה - והמגופה שמעמיד עליה הכלי לאחר שנגמרה צורתו יש לו תוך, ולכך היא טמאה. ורבותי פירשו, שיש כלי ליוצרים שנקרא מגופה ויש מהן שפתחיהן צר ויש שפתחיהן רחב, את שהוא פותח בה כלומר שעתיד להרחיב פתחה, טהורה, שעדיין לא נגמרה מלאכתה והויא כגולמי כלי חרס. ושהוא גומר בה, שמניחה כך בפתח צר, טמאה. ומתניתין רבי מאיר היא דאמר כלי חרס מאימתי מקבלים טומאה משעה שנגמרה מלאכתן. ולא כרבנן דאמרי משיצרפו בכבשן. ופירוש ראשון נראה לי עיקר:

משפך - כלי שנותנין על פי חבית או על פי הנוד כשרוצין למלאותו יין או שמן:

ושל רוכלין - שהוא קטן ועשוי להכניס שמן לפכין קטנים, ומחזיק לוג או שני לוגים והרוכל מניח אצבעו מתחתיו כנגד הנקב ומודד בו שמן, ומסיר אצבעו והשמן יורד לכליו של לוקח. ועשוי לקבלה הוא ומקבל טומאה:

רבי עקיבא אומר מפני שהוא מטהו על צדו - כלומר אפילו אינו של מדה, משפך של רוכלים לעולם [מיטמא], מפני שמטהו על צדו לקבל בו מעט כדי שיריח בו הלוקח, ונמצא עשוי לקבלה. והלכה כרבי עקיבא:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ושאין בו טהור. פי' הר"ב שאין לו בית קבול שמן כו' אלא הנר מונח עליו ויש בו מחיצה כנגד השלהבת והופכה לצד הרוח שלא יכבה. הר"ש. ועיין בסוף פרקין:

מגופת היוצרים. לשון הר"ב כעין אבנים של חרס כו' מלשון וארד בית היוצר והנהו עושה מלאכה על האבנים דירמיה יח (ג) ולשון הרמב"ם ומגופת היוצרים אבני היוצרים ובנא"י סתימת היוצרים מלשון יגיפו הדלתות כו' (נחמיה ז ג) ומ"ש הר"ב ומתני' ר"מ היא דאמר כו' בפ' המביא [במסכת ביצה דף לב] הר"ש. ומ"ש ולא כרבנן דאמר כו' לקמן ספ"ד:

משפך של בעלי בתים טהור. שאע"פ שאפשר שיטה על צדו כמו של רוכלין הואיל ושל בעלי בתים אינו עשוי להטות טהור. דומיא דסילונות דמתני' דלעיל ולא דמי לחבית שאין לו שולים דריש פרקין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יח) (על הברטנורא) ויש בו מחיצה כנגד השלהבת והופכה לצד הרוח שלא יכבה. הר"ש:

(יט) (על הברטנורא) מלשון וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים. ועתוי"ט:

(כ) (על המשנה) טהור. שאע"פ שאפשר שיטה על צדו כמו של רוכלין, הואיל ושל בעלי בתים אינו עשוי להטות, טהור. דומיא דסילונות דלעיל. ולא דמי לחבית שאין לו שולים דריש פרקין:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מגופת היוצרים שהוא פותח בה וכו':    לשון ר"ע ז"ל פי' ראשון שהביא ר"ע ז"ל דנראה לו עיקר הוא פי' הרמב"ם ז"ל והפירוש השני הוא לרבינו שמשון והרא"ש ז"ל ופירשו עוד דלהכי נקט מגופת יוצרין דאין זו כמגופת חבית דבכל דוכתא דההיא אפילו יש לה בית קבול טהורה שהיא עשויה לכסות בה החבית ומשמשת כפויה ע"כ וקיי"ל כל המשמש כפוי בכלי חרס טהור. ומצאתיה מנוקדת מַגוׁפֶת. ומה שכתב ר"ע ז"ל ומתני' ר"מ היא וכו' ברייתא מייתי לה במסכת ביצה פ' המביא דף ל"ב וכתבתיה שם בסימן ד' ופשוט הוא דגמר מלאכת חקיקתם היא קודם צרוף הכבשן:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

פנס:    "לאטערן" של חרס:

טהור:    אף שיש להפנס שולים וגם דפנות להושיב בתוכו הלאמפע עם השמן והפתילה אפ"ה אין הפנס נחשב כב"ק. מדאין הדפנות עשויין רק להגן מהרוח שלא יכבה הנר ולא לקבל לתוכו שום דבר. א"נ מדאין הפנס עשוי רק להושיב לתוכו הלאמפע הו"ל משמשי כלים רק בשעת מלאכה שאמק"ט. דאף שיש לו ב"ק אמק"ט [כמ"ש לעיל סי' מ"ד]:

מגופת היוצרין:    אבניים שלפני היוצר:

שהוא פותח בה:    ר"ל אותן אבניים שמתחיל לעשות עליה תאר הכלי מביצי הטיט שלפניו. ואין לאותו האבניים תוך:

ושהוא גומר בה:    שמעמיד עליה הכלי משנגמר:

טמאה:    מדיש לו ב"ק כדי שלא יפלו מעליו הקדירות הרכות ויתמעכו:

משפך:    טריכטער בל"א:

טהור:    מדאין לו ב"ק. הו"ל כסילון לעיל סי' ל"ד:

מפני שהוא של מדה:    שמניח אצבעו תחת הנקב שבפיהו הצר למטה. כשמודד לתוכו בפיו הרחב של מעלה. ומסיר האצבע קודם שיתחב חרטום המשפך לתוך כלי של הלוקח. והמשקה יורד לתוך הכלי שתחתיו. ומדכך דרך קבולי. שפיר מחשב ב"ק:

ר' עקיבא אומר מפני שהוא מטהו על צדו:    נראה דמיירי במשפך שיש בטן משוקע קצת בדופני המשפך מבפנים סביב ועי"ז יוכל שפיר לקבל שם מעט. ואעפ"כ לא היה מחשב ב"ק מדאינו עשוי לקבלה [עי' פ"ד סי' ט'] אבל משום שכל המוכר משקין שמקפידין בהן על ריח שבו מטה המוכר המשפך על צדו. ומקבל בבטנו מעט. ומושיטו להלוקח כדי שיריח ריח הטוב של המשקין. ויקנה ממנו. נמצא שעשוי לקבלה. ולפיכך אפילו אינה עשוי למדה ס"ל לר"ע דמק"ט. ומדלא קאמר ר"ע אף. משמע דס"ל. דבאינו מוכר בו משקין שיש בהן ריח לא מחשב ב"ק. משום שעשוי למדה ע"י שימת האצבע תחת פיו הצר. דלר"ע צריך שיהיה עשוי לקבלה בעצמו. ולא ע"י צירוף האצבע. ולא דמי לטיטרוס לקמן [במ"ו] דקי"ל התם כרבי יוסי דמק"ט. התם כדקאמר טעמא. דאף שכשאינו מניח האצבעו למטה אינו מוציא רק טפות קטנות. א"נ הכא שאני. דסתם חנווני יש לו מדות למוד בהן רק לעתים רחוקים שכשאין המדה מצוי לפניו. מודד בהמשפך. ולפיכך משום תשמיש זה שאינו מצוי לא מחשב ב"ק. ולת"ק הכא אפשר דמודה לר"ע דבאינו עשוי למדה והוא מוכר בו משקה שיש בו ריח. דמק"ט עבור טעמא דר"ע. רק נקט עשוי למדה. דזה מצוי טפי וגם למוכר משקה שאין בו לריחו [ועי' לקמן סי' ס"ט]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת