משנה כלאים ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ח · משנה א | >>
כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים, ואסורין בהנאה.
כלאי זרעים, אסורים מלזרוע ומלקיים, ומותרין באכילה, (וכל שכן בהנאה).
כלאי בגדים מותרין בכל דבר, ואינן אסורין אלא מללבוש.
כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים ג, ואינן אסורים אלא מלהרביע.
כלאי בהמה אסורים זה בזה.
כִּלְאֵי הַכֶּרֶם אֲסוּרִין מִלִּזְרֹעַ וּמִלְּקַיֵּם, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה.
- כִּלְאֵי זְרָעִים, אֲסוּרִים מִלִּזְרֹעַ וּמִלְּקַיֵּם, וּמֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, וְכָל שֶׁכֵּן בַּהֲנָאָה.
- כִּלְאֵי בְּגָדִים מֻתָּרִין בְּכָל דָּבָר, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלִּלְבֹּשׁ.
- כִּלְאֵי בְּהֵמָה מֻתָּרִים לְגַדֵּל וּלְקַיֵּם, וְאֵינָן אֲסוּרִים אֶלָּא מִלְּהַרְבִּיעַ.
- כִּלְאֵי בְּהֵמָה אֲסוּרִים זֶה בָּזֶה.
כלאי הכרם אסורין מלזרוע, ומלקיים, ואסורין בהנאה.
- כלאי זרעים אסורין מלזרוע, ומלקיים, ומותרין באכילה.
- כלאי בגדים מותרין לכל דבר, ואינן אסורין אלא מללבוש.
- כלאי בהמה מותרין לגדל, ולקיים, ואינן אסורין אלא מלהרביע.
- כלאי בהמה אסורין זה עם זה.
אמר הכתוב בכלאי הכרם, "פן תקדש" (דברים כב, ט), ובא בקבלה "פן תקדש" - "תוקד אש", רוצה לומר לשרפם, ואל יהנה בהם.
ופירוש מלהרביע - הוא להרכיב זכר על נקבה, ויכניס כמכחול בשפופרת, ואז ילקה.
- ומה שאמר כלאי בהמה, אסורין זה עם זה - רוצה לומר שאסור הרבעת הבהמות, שהם מורכבות משני מינין, אלו עם אלו. כגון שירכיב פרד על סוסיא, כמו שיתבאר בפרק שאחר זה:
ירושלמי (הל' א) כתיב (דברים כב) לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא זורע מקיים מנין ת"ל כרם ולא כלאים מה כר"ע דאמר המקיים כלאים לוקה אמר ר' יוסי דברי הכל היא הכל מודים באיסור שאסור כשלא קיים ע"י מעשה אבל קיים ע"י מעשה לוקה [כהדא דתניא המחפה בכלאים לוקה] מנין שאסור בהנאה נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן פן תנקש בו מה פן האמור להלן אסור בהנאה אף פן האמור כאן אסור בהנאה אית דבעי מימר נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן לא יהיה קדש מבני ישראל מה קדש שאמור להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה וקדש אסור בהנאה אמר רב הונא ביאתו אסור בהנאה אית דבעי מימר נשמעינהו מן הדא דאמר רבי חנינא פן תקדש פן תוקד אש כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע ב' מינים בכרם דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אפילו מין אחד על דעתיה דרבי יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים [חברייא אמרין] להחמיר עליו אפילו מין אחד על דעתיה דרבי יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חברייא אמרי להתרייה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה. פי' לרבי יאשיה אינו חייב משום כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ומשום כלאי זרעים חייב בחטה ושעורה לחוד ולפיכך דחוק *לרבי יאשיה קרא דכרמך למה לי דבלא כרם איכא איסורא משום זרעים ומשני לחייבו שתים איצטריך והא דבעי רבי יאשיה ב' מינין עם חרצן משום דמשמע קרא כלאים בהדי כרמך ולא דמי לשדך כלאים דלא אמרינן ב' מינין בהדי שדך דקרקע בלא זרעים נקראת שדה אבל בלא גפנים לא מיקרי כרם ומיהו אשכחן בהמתך לא תרביע כלאים (ויקרא יט) ולא אמרינן ב' מינין בבהמתך ויש לחלק:
אלא [מללבוש]. דלא תלבש כתיב (דברים כב) ולאו דוקא לבישה דהוא הדין העלאה דכתיב לא יעלה (ויקרא יט) והני קראי מצרכי' להו בריש יבמות (דף ד:):
ואינם אסורין אלא מלהרביע. ומותר להעמיד ב' מינין זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים כדאמרינן בפרק השוכר את הפועלים (דף צא.) דאמר שמואל במנאפין משיראו [כדרך] מנאפין בכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת:
כלאי בהמה אסורין זה עם זה. כגון הנולדים מן הסוס שאביהן חמור עם הנולדין מן החמור שאביהן סוס כמאן דאמר אין חוששין לזרע האב בפרק אותו ואת בנו (דף עט.) דלמאן דאמר חוששין כולו מותרין זה עם זה דכל מיני פרידות אחת הן:
תניא בתוספתא (פ"ד) חמור שילדה מין סוס מותר עם אמו [ואם היה אביו סוס אסור עם אמו] וסוס שילדה מין חמור מותר עם אמו ואם היה אביו חמור אסור עם אמו עז שילדה מין רחל מותר עם אמו ואם היה אביו רחל אסור עם אמו ורחל שילדה מין עז מותר עם אמו ואם היה אביו עז אסור עם אמו. פסול לגבי מזבח פי' פסול לגבי מזבח אכולהו קאי דכלאי בהמה אסורים לגבי מזבח:
ירושלמי (הל"ב) איסי בן עקביא אומר אסור לרכוב על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם בבגדים שאתה מותר ללבוש זה על גבי זר אתה אוסר בתערובתן בהמה שאתה אסור להנהיג זה עם זה לא כל שכן שאתה אסור לרכוב עליה והכתיב (שמואל ב יג) וירכבו איש על פרדו וינוסו אין למדים מן המלכות והכתיב (מלכים א א) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה בריה היתה מששת ימי בראשית ובתוספתא (פרק ד') קתני* אמר להן אין משיבין מן התקוע אמרו לו והכתיב ויעש הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו. פי' תקוע תוקע עצמו לדבר הלכה ובתחלה השיב כן וכשהקשו ויעש הישר השיב להם בריה היתה:
כלאי הכרם אסורים מלזרוע - אבל אינו לוקה משום כלאי הכרם עד שיזרע שני מיני זרע שהן כלאים זה בזה ויזרעם בכרם א דהכי משמע קרא (דברים כב) לא תזרע כרמך כלאים לא תזרע שני מיני זרעים שהן כלאים בתוך כרמך, ואם זרעו בכרם לוקה שתים משום כלאי זרעים וכלאי הכרם:
ומלקיים - אם רואה אותם ומתייאש מלעקרם אסור, אלא שאינו לוקה אלא אם כן עושה מעשה:
ואסורים בהנאה - דכתיב (שם) פן תקדש, תוקד אש, מלמד שהן טעונים שריפה ואסורים בהנאה ב:
אלא ללבוש - והוא הדין להעלות עליו דכתיב (ויקרא יט) לא יעלה עליך:
אלא להרביע - להכניס כמכחול בשפופרת, אבל מותר להכניס לדיר ולהעמיד זה אצל זה שני מינים זכר ממין זה ונקבה ממין אחר:
כלאי בהמה אסורים זה עם זה - כגון הנולדים מן הסוס שאביהן חמור עם הנולדים מן החמור שאביהן סוס. ומתניתין אתיא כמ"ד אין חוששין לזרע האב, דלמ"ד חוששין כל מיני פרדות א' הן ד ומותרים זה בזה. ובירושלמי רצו להוכיח שאסור לרכוב על פרדה מקל וחומר, ומה אם בבגדים שאתה מותר ללבוש זה על גבי זה אתה אסור בתערובתן בהמה שאתה אסור להנהיג זו עם זו לא כל שכן שאתה אסור בתערובתה, ומקשינן והכתיב (שמואל ב יג) וירכבו איש על פרדו וינוסו, אצל בני דוד כשנהרג אמנון, ומשנינן אין למדין מן המלכות ה. תו מקשינן והא כתיב (מלכים א א) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, ומשנינן ההיא בריה מששת ימי בראשית הויא. ומיהו חזינא להו לרבנן קשישי קמאי דקמן שרוכבין לפניהם על פרדות ואין מוחה בדבר ו, אלא שמזהירים שלא להנהיג יחד שתי פרדות דשמא אחת מהן נולדה מחמור ואביה סוס, והאחרת מסוס ואביה חמור:
כלאי הכרם וכו'. פירש הר"ב שני מינים שהן כלאים ויזרעם בכרם. כלומר עם החרצן יזרעם במפולת יד כדפרישית לעיל סוף פרק קמא ועיין מ"ש שם בסייעתא דשמיא:
ומלקיים. עיין במשנה ו פרק ה. ומ"ש הר"ב מדרשא דתוקד אש. הכי איתא בפ"ב דקדושין דף נו. וצריך לומר דסברא הוא כיון דלשריפה קיימא היינו כדי שלא יהנה ממנו. ועיין בסוף תמורה:
כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים. כלומר לגדלן ולקיימן לעצמו שיהנה בהם. אבל בלגדל לחוד הוה משמע דטורח הגידול הותר לו ולא שיהנה בהם ואי תנא לקיים הוה אמינא לאחר שגדלו על ידי נכרי אבל לגדלם הוה דומיא דזריעת כלאים וליתסר הלכך צריכי תרווייהו:
אסורים זה עם זה. פירש הר"ב הנולדים מן הסוס וכו'. עיין במשנה ד. ומ"ש דלמאן דאמר חוששין כל מיני פרדות אחד הן שבשניהן יש שני צדדים. הכי מסיים רש"י בחולין ד' עט. ומ"ש הר"ב בשם הירושלמי בהמה שאתה אסור להנהיגה היינו כדתנן בסמוך מ"ב. ואהתם אתמר בירושלמי. אלא שהר"ש העתיקו פה ונמשך אחריו הר"ב. והא דמשנינן אין למדין מן המלכות פירוש שהם תוקעין עצמן לדבר הלכה. כמו שהשיב בתוספתא אדמקשה מוהרכבתם וגו' ושאל השואל והכתיב (מלכים א טו) אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו. ולא נמצא בתוספתא כלום על זה. אבל הר"ש כתב דתשובת הירושלמי עלה קאי דהיינו בריה וכו'. ועיין מ"ש לקמן בס"ד. [*ומ"ש הר"ב ומיהו חזינן כו' וטעמא כתב הרא"ש בסוף מס' נדה משום דקל וחומר מעיקרא פריכא דאף בכלאי בהמה דוקא יחדו כתיב ואי מונח דף על ב' בהמות שהם שני מינים מותר לישב עליו ע"ש. ולפי זה מ"ש הר"ב שמזהירים שלא להנהיג וכו' דוקא על ידי קשירה נ"ל]:
(א) (על הברטנורא) כלומר עם החרצן יזרעם במפולת יד כדלעיל פ"ק:
(ב) (על הברטנורא) צ"ל דסברא הוא כיון דלשריפה קיימא היינו כדי שלא יהנה ממנו:
(ג) (על המשנה) לגדל ולקיים. כלומר לגדלן ולקיימן לעצמו שיהנה בהם. אבל בלגדל לחוד הוה משמע דטורח הגידול הותר לו ולא שיהנה בהם. ואי תנא לקיים הוה אמינא לאחר שגדלו על ידי ער'ג אבל לגדלם הוה דומיא דזריעת כלאים וליתסר הלכך צריכו תרווייהו. תוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) שבשניהם יש שני צדדים:
(ה) (על הברטנורא) פירוש שהם היו תוקעין עצמן לדבר הלכה. ושהיו אומרים אין לנו עסק אלא בתורה אבל לא במצות. ת"ח:
(ו) (על הברטנורא) וטעמא משום דק"ו מעיקרא פריכא דאף בכלאי בהמה דוקא יחדיו כתיב ואי מונח דף על ב' בהמות שהם ב' מינים מותר לישב עליו. הרא"ש בסוף נדה:
ואסורין בהנאה: דכתיב פן תקדש. ודרשי' פן תוקד אש. ובירוש' איכא נמי דיליף לי' הכי נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן גבי ע"ז פן תוקש בו מה פן האמור להלן אסור בהנאה אף פן שנאמר כאן אסור בהנאה ואית דבעו מימר נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן ולא יהי' קדש מבני ישראל מה קדש שנאמר להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה ופריך וקדש אסור בהנאה ומשני א"ר חונא ביאתו אסורה בהנאה. ומתני' דקתני אסור לקיים אם קיים ע"י מעשה לוקה כהדא דתנינן המחפה בכלאים לוקה דמחפה כזורע חשיב:
וכל שכן בהנאה: אית דל"ג לי' וכן ה"ר יהוסף ז"ל מחקו. ובחולין פ' כל הבשר ילפי' דמותרין באכילה דאתקוש לכלאי בהמה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך היוצא ממנה מותר אף שדך היוצא ממנה מותר וכלאי בהמה גופייהו מנלן דשרו מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי וכלאים לגבוה אסורין מדתניא שור או כשב פרט לכלאים:
אסורין זה עם זה: מתני' אתי' כר' יהודה דבסמוך הלכה ד'. וכ' בס' האגודה כלאי בהמה אסורין זע"ז פי' אסורין להרביע אבל מותר להעמיד ב' מינים זכרים אצל נקבות דאמר שמואל במנאפים עד שיראו כדרך המנאפים ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת ע"כ והננו בהר"ש ז"ל:
יכין
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת