עיקר תוי"ט על כלאים ח
משנה כלאים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) כלומר עם החרצן יזרעם במפולת יד כדלעיל פ"ק:
(ב) (על הברטנורא) צ"ל דסברא הוא כיון דלשריפה קיימא היינו כדי שלא יהנה ממנו:
(ג) (על המשנה) לגדל ולקיים. כלומר לגדלן ולקיימן לעצמו שיהנה בהם. אבל בלגדל לחוד הוה משמע דטורח הגידול הותר לו ולא שיהנה בהם. ואי תנא לקיים הוה אמינא לאחר שגדלו על ידי ער'ג אבל לגדלם הוה דומיא דזריעת כלאים וליתסר הלכך צריכו תרווייהו. תוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) שבשניהם יש שני צדדים:
(ה) (על הברטנורא) פירוש שהם היו תוקעין עצמן לדבר הלכה. ושהיו אומרים אין לנו עסק אלא בתורה אבל לא במצות. ת"ח:
(ו) (על הברטנורא) וטעמא משום דק"ו מעיקרא פריכא דאף בכלאי בהמה דוקא יחדיו כתיב ואי מונח דף על ב' בהמות שהם ב' מינים מותר לישב עליו. הרא"ש בסוף נדה:
(ז) (על הברטנורא) בסוף פ"ה דבבא קמא. ושם פסק דטמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה אינן אסורין לחרוש ולמשוך כו' אלא מדרבנן:
(ח) (על הברטנורא) והר"מ מפרש למשוך בהם העגלה או האבן וכדומה לו ולהנהיג שיקשרם ביחד ויוליכם וזה ענין שאמר הכתוב יחדיו ר"ל לתבר ביניהם וליחדם על איזה דרך שיהיה או לחרישה וזולתה:
.אין פירוש למשנה זו
(ט) (על הברטנורא) ולעיל במ"ב מפרש דלמ"ד חוששין דכל מיני פרדות מותרין. וצ"ל דודאי למ"ד חוששין כולן מין אחד שסובר כיון שבשניהם יש שני צדדין חשובין כמין אחד. כי מה שיש בזה יש כמו כן בזה. אבל ר"י שסובר דפרדות שאמותיהן בלתי שוות אסורים ה"א דכמו שחושש לזרע האם כמו כן חושש לזרע האב וכי נמי יש ב' צדדים לכל אחד כו' ה"א דניחוש לכל צד וצד שישתמש בצד אחר שאינו מינו קמ"ל דסברת ר"י דאין חוששין כלל לזרע האב וכמאן דליתא. תוי"ט:
(י) (על הברטנורא) כמלא התבל:
(יא) (על הברטנורא) דחיה בכלל בהמה כדאיתא בפ' בהמה המקשה:
(יב) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ וטעמם דאלו לענין כלאים לא נ"מ דכל ב' מינים אפילו שניהם מין בהמה או חיה אסורים כדתנן במ"ב לענין לחרוש וכ"ש לענין הרבעה והש"ך בסימן רל"ז השיג על הר"ב בזה דנ"מ דלרבנן מותר שור הבר עם השור כדפסק שם בש"ע ולר"י אסור. ת"ח:
(יג) (על הברטנורא) ה"ה באדני שדה נמי האי נ"מ: