מלאכת שלמה על כלאים ח

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה אעריכה

ואסורין בהנאה:    דכתיב פן תקדש. ודרשי' פן תוקד אש. ובירוש' איכא נמי דיליף לי' הכי נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן גבי ע"ז פן תוקש בו מה פן האמור להלן אסור בהנאה אף פן שנאמר כאן אסור בהנאה ואית דבעו מימר נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן ולא יהי' קדש מבני ישראל מה קדש שנאמר להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה ופריך וקדש אסור בהנאה ומשני א"ר חונא ביאתו אסורה בהנאה. ומתני' דקתני אסור לקיים אם קיים ע"י מעשה לוקה כהדא דתנינן המחפה בכלאים לוקה דמחפה כזורע חשיב:

וכל שכן בהנאה:    אית דל"ג לי' וכן ה"ר יהוסף ז"ל מחקו. ובחולין פ' כל הבשר ילפי' דמותרין באכילה דאתקוש לכלאי בהמה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך היוצא ממנה מותר אף שדך היוצא ממנה מותר וכלאי בהמה גופייהו מנלן דשרו מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי וכלאים לגבוה אסורין מדתניא שור או כשב פרט לכלאים:

אסורין זה עם זה:    מתני' אתי' כר' יהודה דבסמוך הלכה ד'. וכ' בס' האגודה כלאי בהמה אסורין זע"ז פי' אסורין להרביע אבל מותר להעמיד ב' מינים זכרים אצל נקבות דאמר שמואל במנאפים עד שיראו כדרך המנאפים ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת ע"כ והננו בהר"ש ז"ל:

משנה בעריכה

בהמה:    זכר עם נקבה חיה או חיה זכר עם בהמה נקבה והכל אחד מה לי זה ומה לי זה וכן טמאה עם טהורה טהורה עם טמאה הכל א' ומשנה יתירה היא. הר"ש ז"ל. והרמב"ם ז"ל פי' וז"ל כשאמר כלאי בהמה אינם אסורין אלא מלהרביע אמר שאינו זה אלא לבהמה עם בהמה או חיה עם חיה ושאר מה שנזכר אבל בהמה טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה יש בה תוספת על איסור ההרבעה והוא שהן אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג ע"כ. וכ' הח' הר"ס ז"ל י"ס דגרסי בהדיא בד"א בהמה עם בהמה וכו' אבל טמאה עם טהורה וכו' והיא סברת הרמב"ם ז"ל שאינו אסור מה"ת אלא דומיא דשור וחמור דהיינו טמאה עם טהורה אבל טמאה עם טמאה או טהורה עם טהורה אינו אסור אלא להרביע ולא לחרוש ולמשוך זהו דין תורה ומד"ס אסור אפי' לחרוש ולמשוך ולהנהיג ע"כ. וכ' ה"ר יהוסף ז"ל י"ס דגרסי בד"א בהמה וכו' ונ"ל דשבוש הוא דזה הוא משנה בפ"ע שלמעלה דבר בהרבעה וכאן בא לומר בהמה עם בהמה וכו' אסורין לחרוש וכו' ע"כ:

משנה געריכה

ר"מ פוטר כו':    בב"מ שם איתא דשמואל מפיך ותני וחכמים פוטרין את היושב בקרון:

והשלישית שהיא קשורה וכו':    ירושל' תני בראשונה לא היו אלא שתים דכתיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו עמד פרעה ועשה שלש דכתיב ושלישים על כולו וה"ט דשלישית דמתני' עמדה רומי מלכות הרשעה ועשתה אותה ד'. ופי' הרמב"ם ז"ל שלישית שהיא קשורה לרצועות ר"ל העגלה השלישית הקשורה עם הקרון אסור לשבת בה כשימשכו העגלות ההם בהמות כלאים ע"כ ובבא זו לא הביאה הרמב"ם בחבורו וכבר נתן טעם לזה מהרי"ק ז"ל:

משנה דעריכה

אין קושרין וכו':    ירוש' תני ור"מ פוטר את שלצדדין או שלאחריו דלא מנהיג הוא ואם הי' מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודים שהוא אסור ופי' הראב"ד ז"ל בפירושו למס' תמיד בשם רבינו מלכי צדק דבההיא בבא דלעיל השלישית שהיא קשורה לא פליג ר"מ אע"ג דהתם נמי להרגילו עביד דל"ד משום דהתם כיון דשלשתם קשורין ביחד מודה ר"מ דאסור מדרבנן דאיכא למיגזר אטו מנהיג אבל הכא שהוא בצדי הקרון או לאחריו כיון דמפסיק הקרון בין הבהמות אין דרך ההנהגה כ"כ ולא מנכרא מילתא וליכא למיגזר מנהיג אבל במקום שמסייעין זה את זה אע"פ שהקרון מפסיק ביניהם חשיבה הנהגה בכלאים ובשביל כך מסיים לשם בתוספתא בירוש' שאם היו מסייעין זה את זה בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור וטעמא מפ' ר' יוחנן בירוש' מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה ורב אמר שנושאין החבל של בינתים ע"כ:

ולא את הלובדקס:    ירוש' אית תנאי תנו ניבדקוס מ"ד לובדקס ע"ש לובים וכושים דהיינו מצרים ומ"ד ניבדקוס אבהנוס תרגום ירוש' כהן מדין אונוס דמדין ופי' בערוך חמור של מדין ל' גנאי וכאן ר"ל חמור גדול אב החמורים תרגום ירוש' ועיירים עשרה ולובדקין עשרה:

אבל הנולדים כו':    בחולין שם אי' דחנניא פליג עליה דאפי' הכא בסיפא כולן מותרים שבשניהם יש שני צדדים והאי בר סוס וחמורה והאי בר חמור וסוסיא וכולהו חדא מינא נינהו:

משנה העריכה

הקופד וחולדת הסנאים:    פי' הח' הרש"ש ז"ל דהסנאים קאי אתרוייהו דכי היכי דחולדה סתם הוא שרץ האמור בתורה והגדלה בסנה היא חיה ה"נ בקופד ומפני שהיא דומה לאנקה הוצרך לומר כי הוא מין חיה ואינו מין שרצים. ירושלמי תני הירודות והנעמיות ה"ה כעוף לכל דבר והנחש ה"ה כחיה והוי כלאים בהנהגה עם מין אחר ועוד גרסי' התם ר' חייא בש"ר יוחנן ששה ספיקות הן תלתא אליבא דב"ש ותלתא לכ"ע. הצלף מספקא להו לב"ש אי מין אילן אי מין ירק והוי כלאים בכרם מספק. כלי נתר לב"ש מספק מטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרס ומאחוריהן ככלי שטף. ולב"ה ה"ה ככלי חרס לכל דבר. וחולדת הסניים דמתני' לב"ש. ותלתא לכ"ע פול המצרי בזרעים וכדתניא ר"ש שזורי אומר שש מדות מנו חכמים בפול המצרי זרעו לירק מתעשר להבא. לזרע מתעשר לשעבר. לזרע וירק או לזרע וחישב עליו לירק מעשר מזרעו אירקו ומירקו אזרעו. ואנדרוגינוס באדם. וכוי בחיה. וב"ה הוא דלא פליגי בהני תלתא אב"ש אבל שאר תנאי פליגי כגון באנדרוגינוס בס"פ הערל ובכוי ר"פ אותו ואת בנו. ר' חמא בר עוקבא אמר ואמה טרקסין נמי ספק לד"ה אי קדושתה כלפנים או כלחוץ. ובב"ק דף פ' בגמרא מפ' שחולדת הסניים רגליה גבוהין ודקין וכ' שם תוס' ז"ל דמש"ה מספקא לן במתני' שמא לאו היינו חולדה דקרא וי"ל תורת נבלה או שמא היינו היא וי"ל תורת שרץ וחולדה דקרא שאין בה ספק כלל שודאי היא שרץ כ' הם ז"ל דמפ' התם בגמ' דהיינו שרגליה קצרות ושורצת על הארץ ע"כ:

מְטָמַא:    גרסי' בפתח המ"ם או מטמאה:

בפי' ר"ע ז"ל. לטמא בגדים כנבלת בהמה טמאה. צריך למחוק מלת טמאה:

משנה ועריכה

שור בר מין בהמה:    ולא הוי כלאים עם שור סתם ופירש ר"ח זצ"ל שהוא בופאלו בלע"ז:

הפיל והקוף מין חיה:    קשה לי דמאי אתא לאשמעי'. ושמעתי מפי חכם חסיד מקובל ר' משולם זצ"ל על ההיא דתניא בברכות בפ' הרואה. הרואה פיל וקוף וקיפוף אומר ברוך משנה הבריות דקשיא מאי שנוי שייך התם דהא כל בע"ח נמי משונה צורתם זו מזו ותירץ דבזמן דור המבול נפרע הקב"ה מן האנשים שהפכן לקופים ופילים והיינו שהקוף דומה לאדם ופיל נמי מבין לשון בנ"א והשתא נפקא דמתני' בין לענין טומאה בין לענין הנהגה מתנייא אלא שלענין טומאה לר' יוסי איצטריך דס"ל דאדני השדה מטמא באהל כאדם בהני מודה דחיה הן ואין בהם טומאת אהל וכן לענין הנהגה דאית בהו משום כלאים דחיה הוא לדברי הכל ולא תימא דאדם הוא ואם הנהיגו עם מין אחר לא לקי ובריי' דהרואה בין לרבנן בין לר' יוסי מפרשא ומצאתי סמך לדבריו מבראשית רבה דגרסי' התם ד' דברים נשתנו בימי אנוש ההרים נעשו טרשים והתחיל המת מרחיש ונעשו פניהם כקופים ונעשו חולין אצל מזיקין ע"כ ונראה דהני תנאי ס"ל דעובד כוכבים מטמא באהל ומש"ה אצטריכו למתני גבי אדני השדה ופיל וקוף אבל אנן קי"ל כמ"ד דא"ל טומאת אהל שהוא כבהמה ומש"ה ממעט בחלון בפ' לא יחפור כבהמה דאינה מקבלת טומאה מחיים עכ"ל הרש"ש ז"ל:

ואדם מותר כו':    בב"ק דף נד ע"ב פריך אי הכי דילפת כלאי' משבת אפי' אדם נמי ליתסר למשוך בקרון עם הבהמה דהא גבי שבת מוזהר כבהמה דכתי' ועבדך ואמתך ובהמתך ומשני אמר רב פפא פפונאי ידעי טעמא דהא מילתא ומנו רב אחא בר יעקב אמר קרא למען ינוח עבדך ואמתך כמוך להנחה הקשתי עבד ואמה לבהמה אבל לא לענין איסור אחר והטעם שהביא ר"ע ז"ל מועתק מהר"ש ז"ל מספרי:

לחרוש ולמשוך:    גרסי' ול"ג ולהנהיג שכך מצאתי במשניות דווקניות כתיבת יד ונראה הטעם לפי שאין בכל אלו השנויין כאן דרכו להנהיג אבל אה"נ דאף על פי כן אסורין גם כן בהנהגה וכן הוא גם כן שם בשבת. וז"ל הח' ה"ר יהוסף ז"ל יש ס"א דגרסי ולהנהיג ונראה לי דטעות הוא דהא להנהיג לא שייך אלא על האדם האחר שמנהיג האדם והבהמה יחד. ולחרוש ולמשוך קאי על האדם עצמו שמותר לו לחרוש עם הבהמה או למשוך את הבהמה אחריו אף על פי שהוא קשור בה וצ"ע ע"כ: