משנה יומא ד ניקוד
(א) טָרַף בַּקַּלְפִּי, וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גּוֹרָלוֹת,
- אֶחָד כָּתוּב עָלָיו: לַשֵּׁם,
- וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו: לַעֲזָאזֵל.
- הַסְּגָן מִימִינוֹ, וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ.
- אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּימִינוֹ, הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ:
- אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ יְמִינְךָ;
- וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּשְׂמֹאלוֹ, רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ:
- אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל, הַגְבַּהּ שְׂמֹאלְךָ.
- נְתָנָן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְאוֹמֵר: "לַה' חַטָּאת".
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר "חַטָּאת", אֶלָּא "לַה׳". וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".
- וְהֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ;
- וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ.
בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה.
- וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר:
- אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, חָטָּאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ.
- אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ, אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ,
- כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (וַיִּקְרָא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".
- וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו:
- "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".
- וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרוֹבֵד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל,
- כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרֹשׁ.
נָטַל מַחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ,
- וּפִנָּה גֶחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ,
- וְחוֹתֶה מִן הַמְעֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת;
- וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרוֹבֵד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה.
- וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל זָהָב, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.
- בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין, וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין;
- וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל סְאָה, וּמְעָרֶה בְּתוֹךְ שֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין;
- וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל שְׁלֹשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס.
- בְּכָל יוֹם הָיְתָה כְּבֵדָה, וְהַיּוֹם קַלָּה.
- בְּכָל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה, וְהַיּוֹם אֲרֻכָּה.
- בְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרֹק, וְהַיּוֹם אָדֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם.
- בְּכָל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס בְּשַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם,
- וְהַיּוֹם מוֹסִיף מְלֹא חָפְנָיו.
- בְּכָל יוֹם הָיְתָה דַּקָּה,
- וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.
- וְהַיּוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בְּאֶמְצַע, וְיוֹרֵד בְּאֶמְצַע.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בְּאֶמְצַע, וְיוֹרֵד בְּאֶמְצַע.
- בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר,
- וְהַיּוֹם מִן הַקִּיתּוֹן שֶׁל זָהָב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתּוֹן שֶׁל זָהָב.
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- בְּכָל יוֹם שָׁלֹש, וְהַיּוֹם אַרְבַּע.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בְּכָל יוֹם שְׁתַּיִם, וְהַיּוֹם שָׁלֹש.
משנה יומא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב