משנה טהרות ה ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ה · משנה ח | >>
שוטה ט אחת בעיר, או נכרית, או כותית, כל הרוקים שבעיר טמאיןיא.
מי שדרסה אשה על בגדיו, או שישבה עמו בספינה, אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה, כליו טהורין.
ואם לאו, ישאלנה.
שוטה אחת בעיר,
- או נוכרית, או כותית - כל הרוקין שבעיר טמאין.
- מי שדרסה אשה על בגדיו,
- או שישבה עימו בספינה -
- אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה - כליו טהורין,
- ואם לאו - ישאלנה.
- או שישבה עימו בספינה -
כבר ביארנו בפתיחה שהגוים כזבים לכל דבריהם. ועוד יתבאר ברביעי מנדה (דף לא:) שהכותית בחזקת נדה לעולם. וידוע הוא שהאשה השוטה לא תשמור עצמה ולא תדע עתות ווסתה ולא תשתדל בזה כפי מה שמחייב הדין.
ואמרו פה כל הרוקין טמאים - לא ירצה בזה שהן טמאים בספק ויהיו כמו רוקים הנמצאים, כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא.
אמנם פה אשר נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה טומאה קבועה, הנה כל רוק שימצא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמיתי, וזהו כוונת אמרו טמאים:
שוטה אחת בעיר. דוקא אשה שוטה אבל אדם שוטה לא דאשה רגילה בנדות טפי מאיש בזיבות ומיהו גבי עובד כוכבים אין חילוק בין עובד כוכבים לאשת עובד כוכבים דמדאורייתא כולם טהורים ומדרבנן גזרו עליהם שיהו כזבים וכן גבי כותים למאן דאמר (חולין דף ג:) כותים גירי אריות:
כל הרוקין שבעיר טמאין. שדרכן להלך בכל העיר:
או שישבה עמו בספינה. דמטמאה מדרס אע״פ שאין בגדיהם נוגעים כדתנן בפרק שלישי דזבים:
אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה. דאם היתה נדה או זבה היתה נזהרת שלא לדרוס על בגדיו ושלא ליכנס עמו בספינה: תניא בתוספתא (שם) שוטה אחת בעיר כל הרוקין שבעיר טמאין דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אם היתה רגילה ליכנס בתוך מבוי אחד אותו מבוי בחזקת טומאה וכל המבואות בחזקת טהרה ר״ש אומר כל המבואות בחזקת טומאה הן חוץ מן החצר המשתמרת רבי אלעזר ברבי צדוק אומר אף החצר המשתמרת בחזקת טומאה עד שיאמר ברי לי שלא בא לכאן. נדחק ברחים שהעובד כוכבים בתוכה ושהנדה בתוכו בגדיו טמאין מדרס ואי זו הרחים כל שעוקרין אותו ודוחפין אותו ממקומו רקק ודרס על דרוקו שורפין עליו את התרומ' ועל בגדיו הולכין אחר הרוב. מי שדרסה אשה על בגדיו טמאין מדרס ר' דוסתאי ב״ר יהודה אומר אם רקקה ושפה את רוקה בשעה שהיא רקקה בגדיו טמאין מדרס שכן דרך בנות ישראל שפות את רוקן בשעה שהן נדות לא שפה את רוקה בגדיו טהורין: פי' שפות דורסות על רוקן בשעה שהן נדות כדי לכלותו מן העולם שלא יכשלו בטומאתו:
שוטה אחת בעיר - ודוקא אשה שוטה, אבל אדם י שוטה לא, דאשה רגילה בנדות, ואין אדם רגיל בזיבות:
או נכרית - והוא הדין לנכרי, דמדאורייתא אין חילוק בין נכרי לנכרית, וכולן טהורין, ורבנן גזרו עלייהו שיהיו כזבים. וכן כותית אין חילוק בין כותי לכותית למאן דאמר כותים גרי אריות הן וגם האידנא גזרו עלייהו שיהיו כנכרים לכל דבריהם. כל הרוקין שבעיר טמאים. שדרכן להלך בכל העיר:
או שישבה עמו בספינה - דמטמאה מדרס אע"פ שאין בגדיה נוגעים, כדתנן בריש פרק ג' דזבים:
אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה כליו טהורים - דאם היתה נדה או זבה לא היתה דורסת על בגדיו ולא נכנסת עמו בספינה:
שוטה אחת בעיר. בקמץ הטי"ת כמו כי רועה היא (בראשית כט). וכתב הרמב"ם וידוע הוא שהאשה השוטה לא תשמור עצמה ולא תדע עתות וסתה. ולא תשתדל בזה כפי מה שיגזרהו התורה. ע"כ. ומ"ש הר"ב דוקא אשה שוטה אבל אדם שוטה כו'. כן לשון הר"ש. ומיהו מסיים ואין האיש רגיל כו'. והכ"מ פי"ח מהא"ה (הלכה י"א). העתיק לשון הר"ש. אבל איש שוטה כו':
כל הרוקין שבעיר טמאין. לא ירצה בזה שהן טמאין בספק ותהיה כמו הרוקים הנמצאים. כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא. אמנם פה אשר נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה טומאה קבועה. הנה כל רוק שימלא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמתי וזהו כוונת אמרו טמאים. הרמב"ם:
(ט) (על המשנה) הכ"מ העתיק לשון הר"ש, אבל איש כו'. ובר"ש סיים נמי, ואין איש:
(י) (על הברטנורא) שוטה כו'. וידוע שהשוטה לא תשמור עצמה ולא תדע וסתה ולא תשתדל בזה כפי מה שיגזור התורה. הכ"מ:
(יא) (על המשנה) טמאין. לא ירצה שהן טמאין בספק כמו הרוקים הנמצאים, כי התם לא נתאמת איש טמא, אמנם הכא נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה הטומאה קבועה כו', וזהו כוונת אומרו טמאים. הר"מ:
כל הרוקים שבעיר טמאים: בתוספתא קתני דברי ר"מ ר' יהודה אומר אם היתה רגילה ליכנס לתוך מבוי אחד אותו מבוי בחזקת טומאה וכל המבואות בחזקת טהרה ר"ש אומר כל המבואות בחזקת טומאה הן חוץ מן החצר המשתמרת ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר אף החצר המשתמרת בחזקת טומאה עד שיאמר ברי לי שלא בא לכאן ופי' הרא"ש ז"ל כל הרוקים שבעיר טמאים נמצא הא דאמרינן לעיל גזרו על ספק רוקים לא בכל מקום אלא כדתנן הכא וכן תנן בר"פ בתרא דשקלים רל הרוקים הנמצאים בירושלים טהורים חוץ משל שוק העליון דברי ר"מ ר' יוסי אומר בשאר כל ימות השנה שבאמצע טמאים שבצדדין טהורים מפני שהן מועטים מסתלקים לצדדין אלמא לא גזרו על הרוקים בכל מקום אלא היכא דשכיחי טמאים והרמב"ם ז"ל פי' דגזרו על הרוקים בכל מקום והיכא דיש שוטה או כנענית או כותית קבועים בעיר טמאים ודאי כרוק הזב האמתי ולא מסתבר ע"כ. וכתב הה"ר מנחם ז"ל דמסתבר פי' הרמב"ם ז"ל דלפי' הר"ש ז"ל היה רבי קובע זאת המשנה אחר משנת ספק רוקים דלעיל ולא קשה מידי משקלים דשאני ירושלים דקדושה מכל ארץ ישראל ונזהרין בה יותר משאר מקומות. ע"כ:
בפי' רעז"ל צריך להגיה כדתנן בפרק שלישי דזבין:
יכין
שוטה אחת: דוקא אשה שוטה. דאשה רגילה בנדות. וזו מדהיא שוטה לא תשתמר לסלק רוקה בימי נדתה מר"ה שלא יכשלו בו עושי טהרות:
או כנענית: אע"ג דגם זכרים שלהן אפילו ידוע לנו שאינן זבין. טמאים מד"ס כזבין [כנדה לד"א]. אפ"ה נקט נקבה אגב רישא:
או כותית: דגם הם דינן ככנענים. דקיי"ל כותים גרי אריות הן [כחולין דג"א]:
כל הרוקים שבעיר טמאין: לצדדין קתני. דבשוטה ישראלית בעיר שורפין על ספק רוקה את התרומה [כלעיל פ"ד מ"ה]. אבל כשיש רק חשש ככנענים או כותים. אפי' ודאי זבין אין שורפין עליהן את התרומה [כנדה לא"ב והרמב"ם ספ"ב ממשכבות]:
מי שדרסה אשה על בגדיו או שישבה עמו בספינה: ושמא נדה היתה וטמאתו ע"י הספינה [כרפ"ג דזבים]:
כליו טהורין: דאז נזהרת בנדתה מלדרוס על בגדיו. ומלכנום עמו בספינה:
ואם לאו ישאלנה: ואע"ג שהיא אשת ע"ה. והרי ע"ה אינו נאמן לומר לא נגעתי [כטהרות פ"ז מ"ב]. עכ"פ מדקאמרי' שאינה נדה. הו"ל כגבאים שנאמנים לומר לא נכנסנו [כפ"ז מ"ו]. מיהו בדרסה על בגד יחף, טמאתו עכ"פ במגע, ככל ע"ה. ואפ"ה ישאלנה דאם ודאי נדה היא הרי עשתה להבגד אב. ונטמא גם החבר שלבשו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת