משנה טבול יום א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טבול יום · פרק א · משנה ג | >>
מסמר שאחר הככר, וגרגר מלח קטןד, וחרחור פחות מכאצבעה, רבי יוסי אומר, כל שהוא נאכל עליו, טמאים בטבול יום, ואין צריך לומר בכל הטומאות.
מסמר שאחר הכיכר,
- וגרגר מלח קטן,
- והחרחור - פחות מכאצבע.
- רבי יוסי אומר: כל שהוא נאכל עימו -
- טמאין בטבול יום, ואין צריך לומר בכל הטומאות.
עושים בגבי קצת העוגות מעט עיסה מבחוץ על שטח הפת, [כעין מסמר].
וחרחור - [המקום השרוף בשפת הכיכר, כאמרו יתעלה "בחרחור ובחרב"(דברים כח, כב)], פירוש בחוזק החום והיובש.
ואמר כי כשהן אלו פחות משיעור אצבע היא כדבוק בו וחיבור בטבול יום, וכשנגע טבול יום באותו גרגר מלח או קצה השרוף, פסל הכיכר.
ואמר רבי יוסי, כי אין אנו חוששים לאורך הקצוות האלו ולא לקיצורם, אלא כל מה שאפשר לאכול עם אותו הפת הוא חיבור בטבול יום.
ואין הלכה כרבי יוסי:
מסמר שאחר הככר. בצק היוצא מן הככר כמין מסמר ויש שעושין אותו סימן ללחם:
גרגיר מלח. שנדבק בככר ונתבשל עמו:
חרחור. כשנשרף הלחם פחות מכאצבע סביב מלשון (תהלים סט) נחר גרוני כל הני חיבור לככר:
מסמר שאחר הככר - בצק הבולט מן הככר של לחם כמין מסמר, ויש שעושין אותו כך לסימן. וגרגיר מלח קטן. שנדבק בככר ונאפה עמו. והחרחור. שנשרף הלחם פחות מעובי אצבע סביבותיו. חרחור, לשון נחר מפוח מאש (ירמיהו ו):
ר' יוסי אומר - כל שהשרוף נאכל עם הככר, הוי חיבור. ואם נגע טבול יום בשרוף כאילו נגע בפת, ואי לא, לא הוי חיבור. ואין הלכה כר' יוסי:
וגרגר מלח קטן. ל' מהר"ם. וק"ל שהרי לא פירש שיעור הגרגר בכמה נקרא קטן. ונראה דכולה ר"י היא ומפרש דכל שהוא קטן כל כך שהוא נאכל עמו. בין מסמר. בין גרגר. הוו חבור. והיינו נמי טעמא דחרחור פחות מכאצבע דנאכל עמו. אבל יתר על כן גורדין מן הככר. ובסיפא מפרש ר"י דכל גרגיר של מלח. או מסמר שהוא גדול כל כך שאינו נאכל עמו לא הוי חבור. והיינו נמי טעמא דחרחור יתר מכאצבע. עכ"ל. אבל הר"ב והרמב"ם כתבו כאן וכן לקמן דאין הלכה כר"י. ש"מ דס"ל דלאו כולה ר"י היא. ונ"ל דלדבריהם קטן. לפי ראות עיני החכם המורה:
פחות מכאצבע. להרמב"ם קאי נמי אמסמר. ועיין במתניתין דלקמן:
(ד) (על המשנה) קטן. ושיעורו נראה שהוא לפי ראות עיני החכם המורה. ועתוי"ט:
(ה) (על המשנה) פחות כו', להר"מ קאי נמי אמסמר:
וחרחור פחות מכאצבע: קשה לע"ד דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא והרמב"ם ז"ל פי' כאן חרחור מחוזק החום והיובש ובחרחור דבסיפא פי' חרש כמו שאכתוב בסמוך אבל שם ביד פי' בין דרישא בין דסיפא לשון בצק הנחרך בעת אפיה ועוד קשה לי מה יקרא לת"ק גרגר מלח קטן ומה יקרא גרגר מלח גדול ושמא נאמר דגרגר מלח גדול ייקרא כל שאינו נאכל מחמת מלחו ולקושייא קמייתא דוחק לתרץ דכאצבע נעשה יותר מכאצבע כ"ש הכא דאיכא הפסק טובא ושמא דכאצבע טהורים בטבול יום וטמאים בכל הטומאות:
ר' יוסי אומר כל שהוא נאכל עמו: ר' יוסי לא יהיב שיעורא אלא כל שהוא נאכל הוי חבור ומה שאיינו נאכל לא הוי חבור:
יכין
מסמר שאחר הככר: ר"ל בצק הבולט מהככר לסימן. ולרמב"ם הוא הבקוע שבלחם מאפי':
וגרגר מלח קטן: הדבוק בככר:
וחרחור: מקום השרוף בלחם:
פחות מכאצבע: מעובי אצבע:
רבי יוסי אומר כל שהוא נאכל עליו: י"ג עליו ור"ל עמו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת